Chasidut על משלי 15:15

ועיין בעקדה מה שפירש שם על המדרש (תנחומא קדושים סי' ו') ואשמע אחרי קול רעש גדול (יחזקאל ג יב), מהו אחרי, אמר יחזקאל משקלסתיהו אני, שמעתי שמלאכי השרת מקלסין אותו וכו'. וגם אני אענה חלקי על פי שפי' בברוך כבוד ה' וגו'. והנה ידוע כי אנחנו משפיעים בתפילתינו ותהילתינו ותורתינו, ואנחנו הצינורים למלאכי השרת, כענין שאמרו ששים ריבוא מלאכי השרת היה נהנים מזיו תורתו של ירבעם וכו', וזה דברי המדרש משקלסתיהו אני וכו'. ולפי העקדה היה להמדרש לומר משאמרתי ברוך כבוד ה' וגו', אבל לדברי אינו מוכרח שזה הוא הקילוס שלו כנ"ל. ועוד י"ל בדרך הפשוט על המדרש הנ"ל, על פי מ"ש העקדה שם לקמן מענין חיות הלב נראים על ידי פעולת האברים, ככה פעולתיו ית' נראים על ידי פעולת הצדיקים, ואם כן יתכן אחרי דעל ידי נתגלה כבוד ה'. ועל פי דברי העקדה הנ"ל יובן מה שאמר הכתוב (תהלים עג כו) צור לבבי, ולמה, כי וחלקי אלקים לעולם, ר"ל שהוא חלקינו ואנחנו מודיעים אלקותו, וגם על ידי שהוא חלקינו דהיינו הדבקות כמו חלק אלקי ממעל, על ידי זה נעשו הפעולות על ידי הצדיקים על ידי הדבקות החלק בכל כמ"ש הראב"ע והבן, ולכך הוא צור לבבי והבן. ועל פי זה נראה לפרש המדרש שהביא בציוני בריש פרשה זו, וז"ל: אמר ר' רחומיני אלמלא צדיקים וחסידים שבישראל שמרימים אותי על כל העולם בזכיותיהם, ומהם מתפרנס הלב והלב מפרנסן וכו'. והוא פלאי. אבל לפי מ"ש העקדה יומתק מאד, והיא נכון ואמת בס"ד. ועל פי זה יתבאר הפסוק (שמות כה ב) ויקחו לי תרומה, כמו שפירש הציוני שם בשם הזוהר (ח"ב רע"א ע"א) הרימו אותי, עיין שם. ועיין שם מה שפירש על אשר ידבנו לבו. ואף אני אענה חלקי על פי שכתב בזוהר פרשה זו (ח"ב דף קס"ח ע"א) בסוף העמוד, מאי אשר ידבנו לבו, דיתרעי ביה קב"ה, כד"א (תהלים כז ח) לך אמר לבי, צור לבבי, (משלי טו טו) וטוב לב, (רות ג ז) וייטב לבו, כולא בקב"ה נאמר וכו' שם. ולדברי ימתק מאד, כי הואיל שהוא מרים אותי, הוא לבו כאמור ולא בזולתו, והבן זה.

והנה מאמר חז"ל (חגיגה ה, א) "כאן בבתי גואי כאן בבתי בראי" צריך הבנה ואין כאן מקומו, כללא דמילתא שהקליפה הוא מחוץ לפרי נקרא בתי בראי, ומאמר (ישעיהו כב, יב): "וַיִּקְרָא אֲדֹנָי אֱלֹהִים לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד וכו'" כמאמר (מלכים ב ח, א): "כִּי-קָרָא ה' לָרָעָב" שקרא לקליפות ונתן רשות שליטתם, וזהו ויתעצב אל לבו, שהרי העבר ועתיד שוין לפניו, וכפירוש הזוהר (זהר חלק א נז, א) ו- (זהר חלק ג טו, ב) "לְמָאן לְלִבּוֹ" ע"ש, ואחרי היות העצבות קליפה וטומאה אינה נמשכת כי אם למי שהוא מבחינתה, (קהלת ז, כו): "וְחוֹטֵא יִלָּכֶד בָּהּ" ו- (קהלת ז, כו): "טוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים יִמָּלֵט מִמֶּנָּה", כמאמר (משלי טו, טו): "וְטוֹב לֵב מִשְׁתֶּה תָמִיד" שהרי אפילו בפחד שהוא מבחינת העצבות אמרו רז"ל (ישעיהו לג, יד): "פָּחֲדוּ בְצִיּוֹן חַטָּאִים" דווקא.

כל ימי עני רעים (משלי ט״ו:ט״ו), על פי מה שאמרו רבותינו ז"ל (נדרים דמ"א ע"א) אין עני אלא מן הדעת, כך הוא הפירוש, כל ימי עני, שהוא עני בדעת, רעים, ר"ל שאין תפלתו ולימודו נחשבת כלל לפניו יתברך שמו, כי בוודאי הם בלא דחילו ורחימו, ולא פרחת לעילא (תיקוני זוהר הקדוש תיקון י'), ופריך (בגמרא בבא בתרא דקמ"ו ע"א) והא איכא שבתות וימים טובים ר"ל, שבוודאי בימים הללו בא לכל אדם התעוררות מלמעלה, ובוודאי מתפלל בהם בכוונה, ותירץ שינוי וסת, רצה לומר אף שמתפלל עתה בכוונה, רואה את עצמו שמתפלל בכוונה ומחמת זה בא לו גאות וגדלות בלבו, ורואה את עצמו שעלה עתה במדרגה עליונה לכן אף עתה הם רעים לפי ששינוי וסת הוא תחלת חולי מעיים, רצה לומר שאין היצר הרע מתגרה אלא מתוך אכילה ושתייה (זוהר וירא דק"י ע"א במדהנ"ע) ומחמת זה בא לו הגיאות וד"ל:
(צוואת הריב"ש דט"ז ע"ב, רמזי אגדות בס"ס אור אורה דס"ז ע"ד)