Chasidut על משלי 15:19

משכו וקחו לבם צאן למשפחותכם וגו' ומבואר במכילתא (בא) משכו ידיכם מע"ז וקחו לכם צאן של מצוה וכו' והוא כענין שאיתא בזוה"ק (פנחס רמ"ט:) מאי משכו כמאן דמשיך מאתר אחרא לאתר דא משכו יומין עלאין לגבי יומין תתאין וכו' ובזוה"ק (אחרי ע'.) עשר זיינין חכמות אלין נחתו לעלמא וכלהו אסתאבו במצרים בר מחד דאתפשט בעלמא וכו' בשעתא דהוו מקרבין להון על גבי חקלא ובי' הוו מתכנשין כל אינין זיינין בישין וחמא לון כגוונא דשעירים כלהו מליין שערא וכו' היינו שכל עבודתם הי' לזה המקום שנדמה להם אשר משם נמשך להם כל ההשפעה כמו שמצינו (ירמיהו מ״ד:י״ח) ומן אז חדלנו לקטר למלכת שמים והסך לה נסכים חסרנו כל וגו' היינו שהי' נדמה להם אשר משם נמשך להם כל השפעתם וזהו ענין ע"ז של מצרים שהי' עובדים לצאן שנקרא עשתרות שמעשרות את בעליהן כי בצאן יש בטבע גודל המשכה שימשכו זו אחר זו לזה נקרא משכוכית בגמ' (ב"ק נ"ב.) כיון המשך במשכוכית קנה כל העדר כלא מאי משכוכית עזי דמסגי בריש עדרא ובגמ' (שבת ע"ז.) למה מסגי עיזי ברישא. כברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא היינו כי יען שהרצון הקדים ית' מברייתו של עולם הי' בלי שום אתערותא דלתתא לזה נקרא זה הרצון מצד הבריאה חושך וזהו שע"ז של מצרים הי' צאן היינו שנמשכו תמיד אחר החושך שהוא כברייתו של עולם ברישא חשוכא אמנם שאין בחפצם שיהי' הדר נהורא ע"י אתערותא דלתתא מפאת עבודתם כי אם כל חפצם הוא להתפשט במחשוך כל מעשיהם ולילך בלי אור לכן נאמר לישראל משכו ידיכם מע"ז וקחו לכם צאן של מצוה וכמבואר שם מאי משכו וכו' משכו יומין עלאין לגבי יומין תתאין וכו' היינו שיקבלו ישראל רק את עיקר המכוון מזה החושך קדמאה ויכירו שכל המכוון מזה שהוא ברישא חשוכא רק למען שיהי' ניכר מסיבתו יותר האור בהבנת תפיסתם כי אור אינו ניכר אלא מתוך החושך כדאיתא בזוה"ק (תצוה קפ"ז.) לית נהורא אלא מתוך חשוכא לזה כתיב בעשור לחודש הזה ויקחו להם איש שה לבית וגו' וכמבואר בזוה"ק (בא מ':) אמאי בעשור אמר ר"א בזמנא דאנהיר מיובלא לסיהרא וכו' ובזוה"ק (אמור ק"ב:) בכל אתר בעשור דמטרוניתא הוא וכו' היינו שבעשור מתחיל השי"ת להופיע את האור בתפיסת אדם לזה צריכין ישראל בו ביום ליקח שה את תועבת מצרים כדאיתא בזוה"ק (פנחס ר"ג:) אימרא דאיהו פסחא אמאי אלא בגין דכתיב הן נזבח את תועבת מצרים וגו' דחלא דמצראי ואלהא דילהון אקרי תועבת מצרים וכו' והי' זובחים אותו בארבעה עשר כי חמשה עליי' דמלכא הוא (זוה"ק אמור שם) להורות שמזה החושך בעצמו שהוא ברישא חשוכא שהאומות נמשכין אחריו לילך בחושך מקבלים ישראל ממנו כל האור בתוך תפיסת דעתם נמצא שישראל עושין מצאן של ע"ז צאן של מצוה וזהו משכו ידיכם מע"ז וקחו לכם צאן של מצוה וכמו שביאר בזה אזמו"ר הגה"ק זללה"ה הפסוק (משלי ט״ו:י״ט) עצל כמשוכת חדק היינו כי העכו"ם יען שהם נמשכין תמיד אחר חושך לזה המה כמשוכת חדק כי לב האדם אינו שובת אפילו רגע וכאשר יצא לבו מכלל כעס בא בלבו מחשבת תאוה וזהו כמשוכת חדק אבל ישראל שהולכים תמיד באור תפיסתם עליהם נאמר ואורח ישרים סלולה וכמבואר במדרש (שה"ש) מוציא אדם מלבו טפה של לצנות נכנס בלבו טפה של דברי תורה וזהו וקחו לכם צאן של מצוה ולכן נצטוו ישראל על זה הקרבן באסיפת זקנים וגם נאמר בו למשפחותיכם להורות שיקבלו השפעתו ית' בלי שום הסתר פנים רק באור תפיסתם ובהארת פנים כמאמרם ז"ל אנו אין לנו אלא הארת פנים:

משכו וקחו לכם צאן. (שמות רבה פרשה ט"ז,ב') משכו ידיכם מע"ז וקחו לכם צאן של מצוה. כתיב (משלי ט"ו,י"ט) דרך עצל כמשוכת חדק ואורח ישרים סלולה. דרך עצל היינו אף שאדם מונע את עצמו ממעשים רעים וממחשבות רעות ורצונות רעות, אף שאינו עושה זאת מחמת אהבת הש"י רק עושה כעצל, כגון שמבין שבעוה"ז לא יצלחו לו דברים כאלה, או באופן אחר שאינו מאהבת הש"י, אז דרכו הוא כמשוכת חדק, כי הלב לא יוכל להיות פנוי ממחשבות ורצונות אף רגע אחת, וכאשר יסור מחשבות תאוה מלבו יבא ללבו מחשבת כעס וכדומה, וכל דרכיה המה כמשוכת חדק, כי לעולם יצטרך לסגוף ועבודה קודם שיסור דבר אחד מלבו יבא ללבו דבר אחר שאינו הגון. אבל אורח ישרים היינו שפונה מכל דבר מחמת אהבת השי"ת, זה הוא דרכו סלול לטוב, כי כאשר יסור מלבו איזה דבר רע ישאר בלבו אהבת הש"י, וממילא לא יבא ללבו שום דבר אחר שלא כהוגן. וגמטריא של משכו שס"ו, שס"ה, נגד ימות החמה, ואחד נגד הש"י שרוכב עליהם, וכן כל מקום שנמצא בפסוק מלת אז מורה שהאלו"ף רוכב על זיי"ן היינו הש"י.

משכו וקחו לכם צאן וגו' ואיתא במכילתא בא משכו ידיכם מע"ז וקחו לכם צאן של מצוה כתיב דרך עצל כמשוכת חדק ואורח ישרים סלולה (משלי ט״ו:י״ט) וביאר אזמו"ר הגה"ק זללה"ה כי הלב לא יוכל להיות פנוי ממחשבות ורצונות אף רגע אחת וכאשר יסור מלבו מחשבות תאוה יבוא ללבו מחשבות כעס וכדומה וכל דרכו הוא כמשוכת חדק ולעולם יצרך לסגף עצמו ועבודה וקודם שיסור מלבו דבר אחד יבוא ללבו דבר אחר שאינו הגון. אבל אורח ישרים סלולה היינו כשיתמלא הלב רצון ישר מהשורש אז יתהפך הלב תמיד לטוב להיות שהישועה הזאת הי' בלא זמנא כדאי' בזוה"ק היינו שלא ע"י עבודת ישראל רק מעתיקא כדכתיב ואת ערום וערי' וגו' שלא הי' לישראל אז אפילו כת התפלה להתפלל להשי"ת ומה תעשה לשמך הגדול עד יהושע אצלו התחיל זה הכח לצעוק מה תעשה לשמך הגדול כמבואר במקומו כי הישועה של יציאת מצרים הי' בלי שום אתערותא דלתתא כענין התחלת בריאת עולם שהי' בלי שום אתערותא דלתתא רק כמו שנאמר זכור רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה (תהלים כ"ה) כדאיתא בזוה"ק (במדכר ק"כ:) על המזמור של נפילת אפים שנאמר בו זה הפסוק זכור רחמיך ה' וגו' בגין כך לא אית בי' וא"ו כי וא"ו אילנא דחי' הוא וכו' היינו המשכת חיים הוא ע"י אתערותא דלתתא מפאת עבודת אדם ובהתחלת בריאת עולם איזה עבודת אדם הי' שייך אז אלא שכל המשכות חיים הי' אז רק מצד זכור רחמיך ה' וגו' לזה לא נאמר בזה המזמור אות וא"ו ומבואר עוד בזוה"ק (שמיני ל"ח.) זכור רחמיך דא יעקב וחסדיך דא אברהם כי מעולם המה ומעולם נטיל לון קב"ה וסליק לון לעילא ועביד מנייהו רתיכא קדישא לאגנא על עלמא ובגין דהוו מעולם הוא דכור לון לאגנא על עלמא ואי תימא יצחק אמאי לא אדכר הכא אשתאר לאתפרעא מאינון דעאקין לבנוי הה"ד עוררה את גבורתך וכתיב ה' כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה וגו' ודא הוא יצחק דאסתלק מהכא ר' חייא אמר זכור רחמיך ה' וחסדיך אלין אינון יעקב ואברהם דבעינן להון לאגנא עלן. אבל יצחק למעבד קרבין קיימא ובגיני כך לא בעינון לי' לגבייהו וכו' היינו כי יצחק הוא מדת הגבורה וגבורה מורה על צמצום ע"י עבודת אדם ואז לא הי' עדיין גבורות יצחק שמורה על עבודת אדם כי זכור רחמיך ה' הוא מצד עתיקא ובעתיקא לית תמן גבורות כדאיתא בזוה"ק בהאי עתיקא לית שמאלא כלל וכל ענין מדת הגבורה שייך רק אחר שנתלבש האור בהספירות כמבואר בתקוני זוה"ק כי כאשר נתלבש האור ובא בהמדה נתצמצם האור בגבול המדה. אמנם עיקר הכלי לקבל אור הוא הצמצום ממדת הגבורה וע"י הצמצום מגלות מצרים נתהוו אצלם כלי גבורה לזה נצטוו משכו וקחו לכם צאן היינו שימשיכו את האור ולקבלו בסדר הדרגה כפי הכלים שיש להם מצדם כי אורו ית' הוא כמאמרם ז"ל בגמ' (פסחים ח'.) למה צדיקים דומין בפני שכינה כנר בפני האבוקה וכמבואר שם זה אורו לפניו וזה אורו לאחריו ר' פפא אמר האי בעית והאי לא בעית רבינא אמר האי משך נהורא והאי מיקטף איקטופי ולזה צריך האדם לילך מאד בהדרגה כדי שיהי' בכחו להמשיך זה האור אצלו. ולכן הי' הפסח הראשון כדכתיב למשפחותיכם מה שלא מצינו כן בפסח דורות והוא כי למשפחותיכם מורה על סדר הדרגה המבורר מאוד ולזה הפסח הראשון שהי' אז הסדר מבורר מאד בגודל הדרגה בבהירות עצום נתעורר נמי גם אח"כ בכל פסח דורות שלא יהי' צריכין עוד למשפתותכם: