Chasidut על משלי 15:24

וירא אליו ה' באלני ממרא והוא ישב פתח האהל כחם היום. כתיב (מלאכי ג',כ') וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה. יראי שמי, היינו מי שיש לו תפיסה בד"ת ובהש"י וזאת יחייב להם היראה האמיתיות, וזה פי' יראי שמי ומבטיח להם הש"י כי יאיר להם שמש צדקה היינו ד"ת מבוררין. ומרפא בכנפיה, היינו בטוחות ועוז בהש"י ובד"ת כמו הכנפים שהם מבטח עוז לבעלי הכנף. והנה אאע"ה קודם שנגלה אליו הש"י לא היה לו שום נייחא מכל עניני עוה"ז והיה ממאס בהם ועיקר היה אצלו תשוקה לידע מי הוא בעל הבירה כמ"ש (משלי ט"ו,כ"ד) אורח חיים למעלה למשכיל, היינו כי זאת היה אצלו עיקר וראש לכל דבר כמו דבר שמונח למעלה, ע"כ נראה אליו הש"י ונתן לו תקופות, לד"ת מבוררים. כי אלוני הוא לשון תקופות וממרא היינו לפי שסירב ומרה בכל עניני עוה"ז. והוא ישב פתח האהל כחום היום, היינו שהיה מתחמם ומתלהב בו אהבת הש"י שנקרא יום, והיה מפורש לפניו. וזה פי' פתח האהל היינו שהיה פתוח לפניו. וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו, היינו שהראה לו הש"י כי כל העולם כלו עומד עליו כי מלאך הוא שליש עולם כדאיתא במסכת חולין [צ"א:, ועיין בראשית רבה פרשה ס"ח,י"ב] והראה לו כי כל העולם עומד בזכותו של אברהם אבינו.

ועל פי זה נ"ל לפרש (משלי ט"ו כ"ד) אורח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה. כי אורח חיים קניית השארת הנפש והדבקות באלקים חיים, אינו תולה בפועל המעשים כי רחמנא לבא בעי, ובפירוש נאמר (משלי ד כג) מכל משמר נצור לבך כי ממנו תוצאות חיים. אבל עונש הגיהנם הוא רק בפועל המעשים הרעים, דמחשבה רעה אינה מצטרפת למעשה (קידושין ל"ט ע"ב), ואם עושה מעשים רעים פוגם בנפש מאד אף אם לבו בל עמו, כמו שסם המות ממית הגוף אף כי בשגגה נעשה. וזה כונת הפסוק, כי הפסוק מדבר שם מיראת ד', כי לעיל מיניה כתיב (פסוק ט"ז) (משלי טו טז) טוב מעט ביראת ד' וגו', ואמר על זה אורח חיים הוי היראה למעלה, היינו קודם למשכיל, כי הוא לב טוב בעצם, ולמען סור משאול צריך להיות היראה מטה, והיינו הלימוד קודם כדי שידע ממה ליזהר, והבן. ועל פי זה יבואר המדרש תנחומא הנ"ל, תחלת דברך במעשה בראשית, תחלת דברך דייקא, דהיינו הוצאה לפועל שיהיה בדבור, היה ויהי אור, כי האור קדמה בפועל לכל, מבין פתיים, משם יבינו הכל ויפתחו בדברי תורה כי אין בור ירא חטא, והבן.

ויקחו לי תרומה. הוא ע"פ מה שפרשנו בפסוק (משלי ט"ו, כ"ד) אורח חיים למעלה למשכיל [לעיל פ' וירא ד"ה וירא א']. היינו שזה העיקר והראשית בכל דבר ליתן על לבו שאורח חיים למעלה, היינו הש"י שהוא נותן חיים ורכוש לכל אדם הוא למעלה כמו דבר המונח למעלה, וזה ג"כ ויקחו לי תרומה היינו שישראל יקחו אותו ית' מרומם וראשית בכל דבר, וזה דאיתא בגמ' דסנהדרין [ק"ב:] מהיכן בעי למשרי המוציא מהיכן דקדים בישולו, הענין הוא כמו דאיתא במס' ברכות [ל"ה.] כתיב לה' הארץ ומלואה וכו', וכתיב והארץ נתן לבני אדם, כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכה, כי ענין ברכה מורה שמכיר שיש לו אדון ומאתו בא לו ההשפעה, ואם אתה מכיר זאת אז תוכל לומר ברוך אתה לנוכח הש"י, וע"ז נאמר והארץ נתן לבני אדם. וזה ג"כ השאלה מהיכן בעי למשרי המוציא, היינו היכן הוא ההכרה בזה הככר שהש"י הוא הנותן ותוכל לומר עליו ברוך אתה, מהיכן דקדים בישולו, היינו כי כל מעשה הככר, האדם עושה בידיו הלישה והעריכה והיסק התנור ונותן כל הככר בשוה אל התנור וזה המקום שקדם להתבשל זה אינו מכח האדם, ומתחיל ליתן אל לבו, מפני מה זה המקום דווקא קדים להתבשל אין זה רק רצון הש"י, ע"כ שייך מזה המקום דווקא לברך המוציא.