Chasidut על משלי 15:23

(ב"ר פ"ג ג') רבי שמעון בן יוחאי פתח. ענין הפתיחה הוא גם כן למה לא נאמר והיה, רק ויהי שהיא היפך השמחה. על זה בא לומר הגם שלנו הברואים ענין הצמצום הוא גם כן שמחה, בכדי שנוכל לסבול שפעו ית' ולא נתבטל ממציאות, עם כל זה בערכו ית' הצמצום הוא בחינת דין, כי מדרך הטוב להיטיב ולהתפשט. וזהו יאמר בכתוב (משלי טו כג) שמחה לאדם זה הקב"ה, במענה פיו שאמר "ויהי "אור (בראשית א ג) ענין התפשטות, רק אף על פי כן להיות הנבראים לא יוכלו לסבול ההתפשטות בלי צמצום, הצמצום הוא גם כן חסד וטוב, וזהו ודבר בעתו מה טוב. וזהו ויה"י אור ענין הצמצום רק להיות השמחה להשי"ת היא התפשטות בלבד, ולזה לא אמר והיה. ויש עוד מקום אתנו לפרש ברמז מועט בעת"ו, דא עתו דצדי"ק ע"ת לעשות לד' (תהלים קיט קכו) כידוע למשכילים, ור"ל כשנמשך הטו"ב לעתו בחינת דבר ה', והבן:

ומה הערים וגו' (במדבר יג יט). ר"ל שגם על זה צריך להשגיח על מקום דירתו, על פי ששמעתי לפרש (אבות פ"ו מ"ט) אם אתה נותן לי כל כסף וזהב וכו'. ועל פי שפירשתי (בהפטורת תצא ישעיהו נ״ד:ב׳) בפסוק הרחיבו מקום אהלך, ועל פי שפירשתי (בפרשת בראשית על המדרש (ב"ר ג' ג') שמחה לאיש במענה פיו (משלי טו כג) (ד"ה וכפלים לתושיה), בפסוק (ירמיה ח יד) על מה אנחנו יושבים. ועל פי שפי' הפסוק הולך אל דרום וגומר (קהלת א' ו). והיינו הבמחנים אם במבצרים, כלומר האם יש שם נטורי קרתא הם ההוגים בתורה ועבודה יומם ולילה, דאז היא עיר בצורה, או אם אין בה נטורי קרתא, דאז היא עיר פתוחה, (כמבואר במדרש רבה איכה המובא בדרוש הנ"ל).

ויאמר אלקים יהי אור (בראשית א ג). במדרש (ב"ר ג' ג') רבי שמעון בן יוחאי פתח (משלי טו כג) שמחה לאיש זה הקב"ה, שנאמר (שמות טו ג) ה' איש מלחמה, במענה פיו שנאמר ויאמר אלקים יהי אור, ודבר בעתו מה טוב וירא אלקים את האור כי טוב, עכ"ל. והוא פליאי. וכדי לבאר זה, נקדים לבאר בירמיה (ירמיה ח יג) אסף אסיפם נאום ה' וגו', (ירמיה ח יד) על מה אנחנו יושבים האספו ונבא אל ערי מבצר ונדמה שם כי ה' אלקינו הדימנו וישקני מי ראש כי חטאנו לה', עד כאן. והפסוק הזה אינו מובן. (א), על מה אנחנו יושבים, אין לו ביאור. (ב), ונבא אל ערי מבצר ונדמה שם, אם הוא לשון שתיקה כפירוש הרד"ק, מה זה שאמר ונדמה שם, מה תולה ענין השתיקה באסיפה אל ערי מבצר, הלא כיון שד' אלקינו השתיקנו שאין לנו רשות להתלונן כמו שפירש הרד"ק, אם כן אף אם לא נבא אל ערי מבצר אין לנו רשות להתלונן. ואם נדמה לשון כריתה, כמו ידמו לשאול (תהלים לא יח), זו קשה מן הראשונה, דאם כן איזה תועלת יש בהאסיפה לערי מבצר כיון שיכרתו שם. והנ"ל בזה על פי מה שפירשתי בפסוק מי יתן מציון ישועת ישראל בשוב ה' שבות עמו יגל יעקב ישמח ישראל (תהלים י"ד ז'). והאלשיך פירש לרישא דקרא בפירוש נחמד, ואני באתי אחריו למלאות את דבריו לפרש סיפא דקרא, דלמה כפל הכתוב יגל יעקב ישמח ישראל, וז"ל האלשיך: והוא כמו שכתבנו בישעיה (א כח) על פסוק ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה, כי ציון במשפט ודין הוא שתפדה, כי היא לא חטאה ולקתה בעונותינו, כד"א (איכה ד יא) כלה ד' חמתו ויצת אש בציון וכו', אך ושביה בצדקה, צריך פדיון בתורת צדקה. והנה ידענו (סנהדרין צ"ח ע"א) כי זכו אחישנה, ויהיה בלי חבלי משיח רק בשובה ונחת, ואם לא יזכו בעתה (ישעיה ס כב), ואז הוא בעצב ורוגז על ידי חבלי משיח להחזירם בתשובה. על כן אמר מי יתן מציון, כלומר מבחינת ציון תהיה ישועת ישראל, שיהיו זכאים בדין ויושעו במשפט וכו', ובזה יגל וגו', שלא ניגאל בעוצב וצרות חבלי משיח, כי אם בשמחה ובשירים, כי יגל יעקב ישמח ישראל, עד כאן דברי פה קדוש האלשיך. ועל הכפל כתב שם ענין אחר לגמרי, עיין שם.