Chasidut על משלי 15:30

וּמִי שֶׁהוּא בִּבְחִינַת מַיִּין מְתִיקִין, אֲזַי דִּבּוּרָיו מְתוּקִים וְטוֹבִים, וּכְשֶׁיּוֹצְאִים מִפִּיו וּמַשְׁמִיעַ לְאָזְנָיו, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (ברכות טו): הַשְׁמַע לְאָזְנְךָ וְכוּ', אֲזַי נִכְנָסִים מְתִיקוּת הַמַּיִּין לְתוֹךְ עַצְמוֹתָיו, בִּבְחִינַת (משלי ט״ו:ל׳): וּשְׁמוּעָה טוֹבָה תְּדַשֶּׁן עָצֶם.

ומלאת בו מלאת אבן ארבעה טורים אבן טור אדם וכו'. אודם הוא נגד שבט ראובן, כי אדום הוא גוון שמחה וראובן נקרא ע"ש ראיה כי בכל עניניו ודבריו רואה תמיד נכחו את ה', והש"י מאיר עיניו ומזה בא גודל השמחה לאדם כמ"ש (משלי ט"ו,ל') מאור עינים ישמח לב. פטדה הוא נגד שבט שמעון, כי בשבט שמעון נמצא עמקות גדול בד"ת, אך בטרם שיוציאו אותו לפועל יצטרכו לברורים, וכן רשב"י יען כי היה משבט שמעון כידוע היו בו ד"ת עמוקים כמו במרע"ה, ועל זה רומז פטדה כי הוא אותיות פה, וט"ת ודל"ת המה אותיות הקודמים לשם יו"ד ה"א וזה מורה לעמקות החכמה שנמצא בזה השבט שלא יוכלו להוציא ולהביא השם לפה. וברקת היא לשבט לוי, כי ברקת מרמז על יראה מלשון ברק שמגלה אורו פתאום ובזה השבט נמצא יראה מבוררת כמ"ש אצלם (מלאכי ב',ה') ואתנם לו מורא וכו'. והטור השני נופך וכו'. נופך הוא נגד שבט יהודה כי באבן הנופך רופפים כל הגוונים ונכללים בו, וכן הוא שבט יהודא שאינו תמיד במדה אחת רק כשעומד בין צדיקים גמורים הוא צדיק גמור וכשעומד בין בעלי תשובה הוא הגדול שבבעלי תשובה כמו שמצינו בגמ' (שבת נ"ו.) כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה ומצינו נמי [מו"ק ט"ז:] שהוקם עולה של תשובה, וגם מצינו (תהלים פ"ו, א'-ב') שפעם אמר כי עני ואביון אני ופעם אמר כי חסיד אני. ספיר היא נגד שבט יששכר, כי ספיר מורה על חכמה צלולה ומבוררת כמ"ש (שמות כ"ד,י') לבנת הספיר, ובשבט יששכר נאמר (דברי הימים א' י"ב,ל"ב) יודעי בינה לעתים שהיו יודעים לעבר שנים ולקבוע חדשים וזה היה רק בחכמה מבוררת מאת ה', כי חלקי השעה לתתר"ף חלקים בגימ' ד' פעמים אלקים. ויהלום הוא נגד שבט זבולון כי יהלום הם אותיות י"ה הלום, כי הוא בוטח שהש"י אתו בכל הענינים שהוא, ואף שנראים שהם עניני עוה"ז, כדאיתא בגמ' (מגילה ו'.) זבולון עסק בפרקמטיא גם אז הוא דבוק בהש"י. והטור השלישי לשם וכו'. לשם הוא נגד שבט דן, כי בזה השבט נמצא תקופות וניצוח גדול ובניצוח נמצא לפעמים שיראה לעין אנושי ככעס, לזה הכתוב מעיד עליו שהוא כלי לשם השם, וכן גם החלק בארץ שנפל בגורלו מורה ע"ז שנאמר (שופטים י"ח,כ"ט) ואולם ליש שם העיר לראשונה וליש מורה על תקופות ועזוז כמ"ש (משלי ל',ל') ליש גבור בבהמה ולא ישוב מפני כל, אך אחר שנפל בגורלם נקרא (יהושע י"ט,מ"ז) לשם, שמורה שכל תקופתם הוא מחמת שהוא בטוח שהש"י יעזרו, יען כי הוא הולך בתום כמבואר בגמ' (פסחים ד'.) ההוא דאמר דון דיני, אשתכח דמדן קאתי כי היה בו תקופות אשר בטח שיזכה בדין, כי בכל עניני עוה"ז ואפילו מצות ומע"ט שהאדם עושה הוא אח"כ בספק, כגון כשאדם נותן צדקה לעני והעני ילך בכח הזה ויעשה מצוה, נקרא מסייע ידי עושה מצוה ובאם העני עשה עבירה ח"ו בזה הכח, אז יהיה הנותן מסייע ידי עוברי עבירה, ובזה השבט נמצא תקופות גדול שהוא בטוח בה' ומאחר שעשה המצוה בתמימות, למה יזמין לו הש"י מכשול בזה, בטח שיזמין לו הש"י עני כשר וילך בזה הכח ויעשה מצוה. שבו הוא נגד שבט נפתלי, כי שבו הוא מלשון שב, היינו אף בעת שהולך לעסוק בעסקי עוה"ז ונראה לעין בשר ודם כי ח"ו אין לבו לה' גם אז הוא משיב לבו וצופה לה', וגם שם הנשיא שלו מורה ע"ז כי שמו היה אחירע בן עינן היינו הולך תמיד דרך אחוריים שלא יפנה עורף, בן עינן היינו שעיניו המה תמיד להש"י. ואחלמה הוא לשבט גד, היינו קבוץ ותקופות גדול לעת שיהיה נצרך לקבץ ולכנס את ישראל יחד ע"פ רצון ה', אז מהשבט הזה יצא כל מיני תקופות לישראל כמ"ש אצלו (בראשית מ"ט,י"ט) גד גדוד יגודנו והוא יגוד עקב. והטור הרביעי תרשיש וכו'. תרשיש הוא נגד שבט אשר, כי אשר הוא ענין הרחבה והתפשטות וגם תרשיש מורה על התפשטות כמ"ש (דניאל י',ו') וגויתו כתרשיש, וגם לשבט הזה היה הרחבה כמ"ש (בראשית מ"ט,כ') מאשר שמינה לחמו. שוהם הוא נגד שבט יוסף, שוהם הוא אהבה כמו שנתבאר ע"פ (בראשית ב', י"ב) שם הבדולח וגם ליוסף היה אהבה עזה להש"י עד כי היה בנקל לו לעזוב כל חמדת עוה"ז מחמת אהבת הש"י, כי מחמת יראה לא היה יכול לעמוד בעצמו מהמעשה כדאיתא (נדרים ל"ב:) בעידנא דיצה"ר לית מאן דמדכר ליצ"ט, רק מחמת אהבת הש"י שהראה לו דמות דיוקנו של אביו וכי יהיה שמו נחקק על אבני האפוד. וישפה הוא לשבט בנימין היינו שיש לו פה לבלוע ולקבל כל הטובות הנמצאים בעולם כמ"ש אצלו (בראשית מ"ט,כ"ז) בנימין זאב יטרף, ואף הטובות הנמצאים בין האומות יש לו כח ללקוט ולקבל, ומביט לטובות האומות ומכניסם לישראל.

וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר איש על דגלו באתת לבית אבתם יחנו וכו'. איתא במדרש (תנחומא במדבר י"א) מה תחזו בשולמית כמחולת המחנים, ודרש המדרש כי זה הפסוק קאי על חניות הדגלים, והענין בזה בחניות הדגלים, היו כל אחד ואחד עומד על מקומו הראוי לו בשורשו והיה מכיר את מקומו, וכמו כן גם שמות הנשיאים מורים על יקרת הנמצא בכל אחד ואחד: ונשיא לבני יהודה נחשון בן עמינדב. נחשון הוא מלשון כעס מלשון נחש, ושבט יהודא היה נראה שמצוי בהם כעס וע"ז מעיד הש"י כי כעסו הוא מלא נדיבות, כי בן היינו הבנה לעומק, ונקרא בן עמי נדב היינו בעומק הוא מלא נדיבות, וכמו שמבואר בזוה"ק (ויקרא מ':) ואיש תרומות יהרסנה דא עשו, והא דוד נמי איש תרומות, שאני דוד דכתב ביה עם יפה עינים, היינו אף שנכתב בו אדמוני שהיה נראה ככעס כמו דאיתא במדרש (בראשית רבה פרשה ס"ג,י"א) כיון שראה שמואל את דוד אדמוני נתירא שמא הוא שופך דמים כעשו אמר לו הקב"ה עם יפה עינים זה מדעת עצמו הורג, וזה מדעת עצמו אינו עושה רק מדעת סנהדרין: ליששכר נתנאל בן צוער. נתנאל היינו שהש"י נותן חכמה בלבו, בן צוער, לפי שהוא קטן וצעיר בעיניו ויודע בעצמו שאין לו מצדו שום כח עי"ז הוא כלי מוכן לקבל כל השפעות מהש"י, וגם צוער מורה שהוא מכיר את מקומו ממי שהוא קטן, כי אף שהש"י השפיע לו בינה, כי הוא היה הראשון בעצה להקריב קרבנות בחנוכת המשכן כדאיתא במדרש (במדבר רבה פרשה י"ב,י"ט), והעצה הזאת היה מהש"י שהשפיע לו ולפיכך נקרא נתנאל שהש"י נתן לו חכמה, ואעפ"כ היה מכיר את מקומו ממי שהוא יודע שהוא קטן וצעיר ממנו, כי יהודא גבר באחיו לפיכך הקריב יהודא תחילה: לזבולון אליאב בן חילן, הוא שבזה השבט נמצא כח גדול וזה מורה אליאב בן חילן כי כל כחם הוא רק מחכמות ה' שמשפיע להם, ואף כשיעסקו בעניני עוה"ז גם אז משפיע להם הקב"ה כח וגבורה להצליח. וזה אליאב בן חילן, כי אב הוא חכמה וחילן הוא כח מלשון חיל: לראובן אליצור בן שדיאור. אליצור הוא לשון כח מלשון צור ושדיאור מורה כי כל כחו הוא מחמת שיונק מאור גדול מהארת אור ה', כי ראובן מורה ע"ש ראיה, והיא שבכל ענינים ודברים רואה תמיד נכחו את ה', ומזה בא לו גודל שמחה כמ"ש (משלי ט"ו,ל') מאור עינים ישמח לב: לשמעון שלומיאל בן צורישדי. שלומיאל היינו שלבו שלם עם הש"י, בן צורי שדי היינו לפי שלבו שלם עם הש"י עי"ז יושיע לו הש"י: לגד אליסף בן דעואל. היינו אף כי הש"י נותן לו כח לאסוף כל הטובות שבעולם, מ"מ יודע שיש בורא ומנהיג ולא יבטל את התורה אף מעושר. ולפעמים נקרא רעואל היינו בעת שהוא במדות אהבה הוא נקרא רעואל מלשון ריע, ובשעה שהוא ביראה נקרא דעואל מלשון דעו אל, ולכן בפ' קרבנות הנשיאים היו מקריבים חטאות, היינו שכל אחד הבין את חסרונו ואז היה עיקר שלימותם, כי עיקר שלימות האדם הוא כשיכיר חסרונו. כמ"ש (קהלת י',א') יקר מחכמה ומכבוד סכלות מעט. ועי"ז נקרא בהקרבנות דעואל לפי שבעת שהאדם בא לשלימות צריך ליראה: לבני יוסף לאפרים אלישמע בן עמיהוד. אלישמע היינו שבמקום שיתגבר חשקו לאיזה טובה, כי אלישמע מלשון (משלי ט"ו,ל') שמועה טובה תדשן עצם והוא במקום שיתגבר עליו חשקו משם יוצא כל מיני טובות, וזה בן עמיהוד, עמו הוד, והוד הוא מקום שהאדם כוסף אז כופף את קומתו נגד הדבר היינו שוכן תחתיו , ובמקום רע צוה הש"י לא תשתחוה היינו שלא יכנע האדם תחתיו וגם יוסף אז, אף כי לא שמע לאדונתו כמ"ש במדרש (תנחומא נשא כ"ח) אלי שמע ולאדונתו לא שמע ואעפ"כ נשא בתה. וזה רומז בן עמיהוד כי עפ"י רצון הש"י יכסף לטובה: למנשה גמליאל בן פדהצור. גמליאל הוא מלשון ג' שיש לו פסיעה לבר כמאמר (הגמ') (זוהר בראשית רמ"ד:) ג' יהיב, בן פדהצור היינו אף במקום שיפסע לבר יפדה אותו הצור: לבנימין אבידן בן גדעוני. לפי שבנימין היה עומד על הספר ומקבץ כל מיני טובות מבין האומות ומכניסן לישראל, ע"ז נאמר עליו בן גדעוני שהיה מכיר איזה טובה אינה ראוי, הוא מגדע אותה ואינו נוטלה: לדן אחיעזר בן עמישדי. אחיעזר הוא שיכול להושיע את עצמו, ובכל מקום שצריך לצמצם עצמו, כי הוא עומד מצד צפון שמורה על צמצום, הוא מצמצם את עצמו, בן עמישדי היינו שגם הש"י יעזרו: לאשר פגעיאל בן עכרן. היינו שמפגל טובה שהיא נעכרה, שבמקום שהוא מסופק פן אין זאת ברצון ה' לא יקבל אותה: לנפתלי אחירע בן עינן. כי מי שהוא משוקע באהבת דבר אחד אין לו ראיה ברורה שידע מה הוא חלקו, ואחירע היינו שהיה מאוחר לקבל הטובה ומיישב עצמו היטב ואינו משוקע בהתאוה, בן עינן מורה כי עי"ז יש לו עינים יפות לראות את חלקו השייך לו, כי לכל שבט ושבט חלק ה' והשפיע להם לכל אחד אור וחיים בפני עצמו, ואין חלק אחד דומה לחבירו.