מדרש על משלי 15:30

וישא יעקב (את) רגליו. בקלילות, כיון שנתבשר בשורה טובה ניתן בו כח וקלילות, וכן הוא אומר ושמועה טובה תדשן עצם (משלי טו ל), וכתיב וקווי ה' יחליפו כח (ישעי' מ לא). סעד ועמד והלך, ומשל הוא לבני אדם כריסא טעין רגליו:

הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ, אָמַר רַבִּי הִלֵּל בְּרַבִּי בֶּרֶכְיָה כָּל מִי שֶׁבָּא לְהָצֵר לְיִשְׂרָאֵל נַעֲשָׂה רֹאשׁ, מַה טַּעַם הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ. אַתְּ מוֹצֵא עַד שֶׁלֹא חָרְבָה יְרוּשָׁלָיִם לֹא הָיְתָה מְדִינָה חֲשׁוּבָה כְּלוּם, מִשֶּׁחָרְבָה יְרוּשָׁלָיִם נַעֲשָׂה קֵסָרִין מַטְרִיפּוֹלִין וְתָנוֹפִּילִי. דָּבָר אַחֵר, הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ, זֶה נְבוּכַדְנֶצַּר. אֹיְבֶיהָ שָׁלוּ, זֶה נְבוּזַרְאֲדָן. דָּבָר אַחֵר, הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ, זֶה אַסְפַּסְיָאנוּס. אֹיְבֶיהָ שָׁלוּ, זֶה טִיטוּס, שָׁלשׁ שָׁנִים וּמֶחֱצָה הִקִּיף אַסְפַּסְיָאנוּס אֶת יְרוּשָׁלָיִם, וְהָיוּ עִמּוֹ אַרְבָּעָה דֻכָּסִין, דֻּכָּס דַּעֲרַבְיָא, דֻּכָּס דְּאַפְרִיקָא, דֻּכָּס דַּאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָא, דֻּכָּס דְּפַלַסְטִינִי. דֻּכָּס דַּעֲרַבְיָא תְּרֵין אֳמוֹרִין, חַד אֲמַר קִילוּס שְׁמֵיהּ, וְחַד אֲמַר פַּנְגַּר שְׁמֵיהּ. וַהֲווֹן בִּירוּשָׁלַם אַרְבָּעָה בּוּלִיטִין, בֶּן צִיצִית, וּבֶן גּוּרְיוֹן, וּבֶן נַקְדִימוֹן, וּבֶן כַּלְבָּא שָׂבוּעַ. וְכָל אֶחָד וְאֶחָד יָכוֹל לְסַפֵּק מְזוֹנוֹת שֶׁל מְדִינָה עֶשֶׂר שָׁנִים, וְהָיָה שָׁם בֶּן בָּטִיחַ בֶּן אֲחוֹתוֹ שֶׁל רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי שֶׁהָיָה מְמֻנֶּה עַל הָאוֹצָרוֹת, וְאוֹקֵיד כָּל אוֹצְרַיָּא, שָׁמַע רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי אֲמַר וַי, אָזְלִין אֲמַרוּן לְבֶן בָּטִיחַ אֲמַר חֲבִיבָךְ וַי. שְׁלַח וְאַתְיֵהּ, אֲמַר לוֹ לְמָה אֲמַרְתְּ וַי, אָמַר לוֹ לֹא אָמַרְתִּי וַי, אֶלָּא וַהּ אֲמַרִי. אָמַר לוֹ וַהּ אָמַרְתָּ, וְלָמָּה אָמַרְתָּ וַהּ. אָמַר לֵיהּ דְּאוֹקַדְתָּ כָּל אוֹצְרַיָּא, וְאָמַרְתִּי דְּכָל זְמַן דְּאוֹצְרַיָּא קַיָּמִין לָא יְהִיבִין גִּשְׁמֵיהוֹן לְמֶעְבַּד קְרָבָא. בֵּין וַי לְוַהּ נִמְלַט רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, וְקָרָא עָלָיו (קהלת ז, יב): וְיִתְרוֹן דַעַת הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ. לְאַחַר שְׁלשָׁה יָמִים יָצָא רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי לְטַיֵּל בַּשּׁוּק, וְרָאָה אוֹתָם שֶׁשּׁוֹלְקִין תֶּבֶן וְשׁוֹתִין מֵימָיו, אָמַר בְּנֵי אָדָם שֶׁשּׁוֹלְקִין תֶּבֶן וְשׁוֹתִין מֵימָיו יְכוֹלִין לַעֲמֹד בַּחֲיָילוֹתָיו שֶׁל אַסְפַּסְיָאנוּס, אֲמַר כָּל סַמָּא דְמִילְתָא נִיפּוֹק לִי מֵהָכָא, שְׁלַח וַאֲמַר לְבֶן בָּטִיחַ אַפְּקוּנִי מֵהָכָא, אֲמַר לֵיהּ עָבְדִינַן בֵּינֵינַן דְּלָא יִפּוֹק בַּר נָשׁ מֵהָכָא אֶלָּא דְמִית. אֲמַר אַפְּקוּנִי בִּדְמוּת דְּמִית. טְעַן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרֵישֵׁיהּ, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּרַגְלֵיהּ, וּבֶן בָּטִיחַ מְהַלֵּךְ קוֹמוֹי. מִן דְּמָטוּן בָּעוּן מוֹדְקְרִינֵיהּ, אֲמַר לְהוֹ בֶּן בָּטִיחַ כָּךְ אַתֶּם רוֹצִים, שֶׁיִּהְיוּ אוֹמְרִין מֵת רַבָּן וּדְקָרוּהוּ. כֵּיוָן דַּאֲמַר לְהוֹ כָּךְ שְׁבַקּוּנֵיהּ. מִן דְּנָפְקִין מִן פִּילֵי, טַעֲנוּנֵיהּ וִיהָבוּנֵיהּ בְּחַד בֵּית עוֹלָם וְחָזְרוּ לַמְּדִינָה. נְפַק רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי לְטַיֵּיל בַּחֲיָילוֹתָיו שֶׁל אַסְפַּסְיָאנוּס, אָמַר לוֹן אָן הוּא מַלְכָּא, אָזְלוּן וְאָמְרוּ לְאַסְפַּסְיָאנוּס, חַד יְהוּדִי בָּעֵי לְמִישְׁאַל בִּשְׁלָמָךְ, אֲמַר לְהוֹן יֵיתֵי, מִן דַּאֲתָא אֲמַר לֵיהּ וּבִיבָא מָארִי אַפְּלָטוֹר. אֲמַר לֵיהּ שְׁאִילָא דְּמֶלֶךְ שְׁאֵילְתְּ בִּי וַאֲנָא לֵית אֲנָא מָלֵיךְ, וְכַדּוּ שְׁמַע מַלְכָּא וְקָטֵיל לְהַהוּא גַבְרָא. אֲמַר לֵיהּ אִם לֵית אַתְּ מֶלֶךְ סוֹף אַתְּ מָלֵיךְ, דְּלֵית הָדֵין בֵּיתָא חָרֵיב אֶלָּא עַל יְדֵי מֶלֶךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה י, לד): וְהַלְּבָנוֹן בְּאַדִּיר יִפּוֹל. נְסָבוּנֵיהּ וִיהָבוּנֵיהּ לְגָיו מִן שִׁבְעָה קַנְקַלִּין, וַהֲווֹן שְׁאִילִין לֵיהּ כַּמָּה שָׁעִין בְּלֵילְיָא וַאֲמַר לְהוֹן, כַּמָּה שָׁעִין בִּימָמָא וַאֲמַר לְהוֹן. מְנָן הֲוָה יָדַע רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, מִפְּשׁוּטֵיהּ. לְבָתַר תְּלָתָא יוֹמִין אֲזַל אַסְפַּסְיָאנוּס מַסְחֵי בַּהֲדָא גַפְנָא, מִן דִּסְחָא וּלְבַשׁ חַד מְסָן דִּידֵיהּ אֲתַת בְּשׂוֹרָה וּבִשְֹּׂרוּהוּ מִית נִירוֹן וְאַמְלִיכוּנֵיהּ בְּנֵי רוֹמִי, בְּעֵי לְמִלְבַּשׁ חַד מְסָן חוֹרָן וְלָא עָלֵיל. שְׁלַח וְאַתְיוּהָ לְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, וַאֲמַר לֵיהּ לֵית אַתְּ אָמַר לִי כָּל אִילֵין יוֹמַיָא הֲוֵינָא לָבֵישׁ תְּרֵין מְסָאנֵי וַהֲווֹן עָלְלִין בִּי, וְכַדּוּ חַד עָלֵיל וְחַד לָא עָלֵיל. אֲמַר לֵיהּ בְּשׂוֹרְתָא טָבְתָא אִיתְבַּשַֹּׂרְתְּ, דִּכְתִיב (משלי טו, ל): וּשְׁמוּעָה טוֹבָה תְּדַשֵּׁן עָצֶם, אָמַר לוֹ מַה נַּעֲבֵיד דְּאֵיעִיל, אָמַר לוֹ מִי אִית לָךְ בַּר נָשׁ דְּסָנְאִית לֵיהּ אוֹ דְּחָב לָךְ, יַעְבְּרוּנֵיהּ קַמָּךְ וּבְשָׂרָךְ שָׁחֵי, דִּכְתִיב (משלי יז, כב): וְרוּחַ נְכֵאָה תְּיַבֶּשׁ גָּרֶם. הִתְחִילוּ מוֹשְׁלִין לְפָנָיו מְשָׁלוֹת, חָבִית שֶׁקִּנֵּן נָחָשׁ בְּתוֹכָהּ כֵּיצַד עוֹשִׂין לוֹ, אָמַר לָהֶם מְבִיאִין חוֹבֵר וְחוֹבְרִין אֶת הַנָּחָשׁ וּמַנִּיחִין אֶת הֶחָבִית. אָמַר פַּנְגַּר הוֹרְגִין אֶת הַנָּחָשׁ וְשׁוֹבְרִין אֶת הֶחָבִית. מִגְדָּל שֶׁקִּנֵּן בּוֹ נָחָשׁ כֵּיצַד עוֹשִׂין, אָמַר לָהֶם מְבִיאִין חוֹבֵר וְחוֹבְרִין אֶת הַנָּחָשׁ וּמַנִּיחִין אֶת הַמִּגְדָּל, אָמַר פַּנְגַּר הוֹרְגִין אֶת הַנָּחָשׁ וְשׂוֹרְפִין אֶת הַמִּגְדָּל. אָמַר לוֹ רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי לְפַנְגַּר כָּל מְגִירַיָא דְּעָבְדִין בִּישָׁא לִמְגִירֵיהוֹן עָבְדִין, עַד דְּלֵית אַתְּ מְלִיף סַנֵּיגוֹרְיָא אַתְּ מְלִיף עֲלָן קָטֵיגוֹרְיָא. אֲמַר לֵיהּ לְטִיבוּתְכוֹן אֲנָא בָּעֵי, דְּכָל זְמַן דְּהָדֵין בֵּיתָא קַיָּים מַלְכְּוָותָא מִתְגָּרִין בְּכוֹן, אִין אִיחֲרוּב הָדֵין בֵּיתָא לֵית מַלְכְּוָּותָא מִתְגָּרִין בְּכוֹן, אָמַר לוֹ רַבָּן יוֹחָנָן הַלֵּב יוֹדֵעַ אִם לַעֲקָל אִם לַעֲקַלְקַלּוֹת. אֲמַר לֵיהּ אַסְפַּסְיָאנוּס לְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי שְׁאַל לִי שְׁאֵלָה וַאֲנָא עָבֵיד, אֲמַר לֵיהּ אֲנָא בָּעֵי דְּתִירְפֵּי הֲדָא מְדִינְתָּא וְתֵיזֵיל לָךְ. אֲמַר לֵיהּ כְּלוּם אַמְלִיכוּנִי בְּנֵי רוֹמִי דְּנִרְפֵּי לַהֲדָא מְדִינְתָּא. שְׁאַל לִי שְׁאֵלְתָּא וַאֲנָא עָבֵיד. אֲמַר לוֹ בָּעֵי אֲנָא דְּתִרְפֵּי לְפִילֵי מַעַרְבָאָה דְּהִיא אָזְלָא לְלוּד, דְּכָל בַּר דְּנָפֵיק עַד אַרְבָּעָה שָׁעִין יְהֵא לְשֵׁיזָבָא. מִן דִּכְבָשַׁהּ אֲמַר לוֹ אִי אִית לָךְ דִּרְחֵים לָךְ, אוֹ בַּר נָשׁ דְּאַתְּ קָרֵיב לֵיהּ, שְׁלַח וְאַיְתֵיהּ עַד דְּלָא יֵיעֲלוּן אֻכְלוּסַיָא. שָׁלַח לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וּלְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ לַאֲפוּקֵי לְרַבִּי צָדוֹק, אָזְלִין וְאַשְׁכְּחוּנֵיהּ בְּבָבָא דִּמְדִינָה, מִן דַּאֲתָא קָם מִן קוֹמוֹי רַבָּן יוֹחָנָן, אֲמַר לֵיהּ אַסְפַּסְיָאנוּס מִן קֳדָם הָדֵין סָבָא צוּתְרָא אַתְּ קָאֵים. אֲמַר לָךְ חַיֶּיךָ אִי הֲוָה חַד דִּכְוָותֵיהּ וַהֲוָה עִמָּךְ אֻכְלוּסִין בְּכִיפְלָא לָא הֲוֵית יָכֵיל כָּבֵישׁ. אֲמַר לוֹ מָה חַיְילֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ דְּאָכֵיל חַד גַּמְזוּז וּפָשֵׁיט עֲלוֹהִי מְאָה פִּרְקִין. אֲמַר לֵיהּ לְמָה חֲשִׁיךְ כֵּן, אֲמַר לֵיהּ מִן חֵילֵיהוֹן דְּצוֹמַיָּיא וְתַעֲנִיתַיָּא. שְׁלַח וְאַיְיתֵי אַסְוָותָא וַהֲווֹ מוֹכְלִין לֵיהּ צִיבְחַר צִיבְחַר, וּמַשְׁקִין לֵיהּ צִיבְחַר צִיבְחַר, עַד דַּהֲדַר גּוּפֵיהּ עֲלוֹי. אֲמַר לֵיהּ אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ, אַבָּא הַב לְהוֹ אַגְרַיְיהוּ בְּעָלְמָא הָדֵין, דְּלָא תֶיהֱוֵי לְהוֹ זְכוּתָא עִמָּךְ בְּעָלְמָא דַּאֲתֵי, וִיהַב לְהוֹ הָדֵין חוּשְׁבְּנָא דְּאֶצְבַּע, וְהָדֵין קַרְצְטָיוֹנָא. מִן דִּכְבָשַׁהּ פָּלֵיג אַרְבַּע טִכְּסַיָּיא לְאַרְבָּעָה דּוּכְסַיָּיא, וְסָלֵיק פִּילֵי מַעַרְבָאָה לְפַנְגַּר, וְגָזְרוּ מִן שְׁמַיָא דְּלָא יִחְרַב לְעוֹלָם, לָמָּה שֶׁשְּׁכִינָה בַּמַּעֲרָב. אִינוּן אַחֲרוּבוּ דִּידְהוֹן הוּא לָא אַחֲרִיב דִּידֵיהּ, שְׁלַח וְאַתְיֵיהּ, אֲמַר לוֹ לָמָּה לָא אַחֲרַבְתְּ דִּידָךְ, אֲמַר לֵיהּ חַיֶּיךָ לְשִׁבְחָא דְמַלְכוּתָא עֲבָדִית, דְּאִלּוּ חֲרַבְתֵּיהּ לָא הֲוַת יָדְעַת בְּרִיָּה מָה חֲרַבְתְּ, וְכַדּוּ יֶחְזְיָן בְּרִיָּאתָא, אָמְרִין חֲזוּ חֵילֵיהּ דְּאַסְפַּסְיָאנוּס מָה אַחֲרַב. אֲמַר לוֹ דַּיָּיךְ דְּטַבְאוּת אֲמַרְתְּ, אֶלָּא מִן בְּגִין דַּעֲבַרְתְּ עַל קַלְוָונִין דִּידִי, יִסַּק הַהוּא גַבְרָא לְרֵישֵׁיהּ דְּאִיגְרָה וְיִטְרֹף גַּרְמֵיהּ, אִי חָיֵי חָיֵי וְאִי מוּת יְמוּת, סְלִיק וּטְרַף גַרְמֵיהּ וּמִית, וּפָגְעָה בּוֹ קְלָלָה שֶׁל רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי.

אבא סיקרא ריש בריוני דירושלים בר אחתיה דרבי יוחנן בן זכאי הוה שלח ליה תא בצינעא לגבאי אתא א״ל עד אימת עבדיתו הכי וקטליתו ליה לעלמא בכפנא א״ל מאי אעביד דאי אמינא להו מידי קטלי לי א״ל חזי לי תקנתא לדידי דאיפוק אפשר דהוי הצלה פורתא א״ל נקוט נפשך בקצירי וליתו כ״ע ולישיילו בך ואייתי מידי סריא ואגני גבך ולימרו דנח נפשיה וליעיילו בך תלמידיך ולא לייעול בך אינשי אחרינא דלא לירגשון בך דקליל את דאינהו ידעי דחייא קליל ממיתא עביד הכי נכנס בו ר׳ אליעזר מצד אחד ור׳ יהושע מצד אחד כי מטו לפתחא בעו למדקריה אמר להו יאמרו רבן דקרו בעו למדחפיה אמר להו יאמרו רבן דחפו פתחו ליה בבא נפק כי מטא להתם אמר שלמא עלך מלכא שלמא עלך מלכא אמר ליה מיחייבת תרי קטלי חדא דלאו מלכא אנא וקא קרית לי מלכא ותו אי מלכא אנא עד האידנא אמאי לא אתית לגבאי א״ל דקאמרת לאו מלכא אנא (ע״ב) איברא מלכא את דאי לאו מלכא את לא מימסרא ירושלים בידך דכתיב (ישעיה י לד) והלבנון באדיר יפול ואין אדיר אלא מלך דכתיב (ירמיה ל כא) והיה אדירו ממנו וגו׳ ואין לבנון אלא בית המקדש שנאמר (דברים ג כה) ההר הטוב הזה והלבנון ודקאמרת אי מלכא אנא אמאי לא קא אתית לגבאי עד האידנא בריוני דאית בן לא שבקינן א״ל אילו חבית של דבש ודרקון כרוך עליה לא היו שוברין את החבית בשביל דרקון אישתיק קרי עליה רב יוסף ואיתימא ר׳ עקיבא (ישעיה מד כה) משיב חכמים אחור ודעתם יסכל איבעי למימר ליה שקלינן צבתא ושקלינן ליה לדרקון וקטלינן ליה וחביתא שבקינן ליה אדהכי אתא פריסתקא עליה מרומי א״ל קום דמית ליה קיסר ואמרי הנהו חשיבי דרומי לאותיבך ברישא הוה מסיים חד מסאנא בעי למסיימא לאחרינא לא עייל בעי למשלפיה לאידך לא נפק אמר מאי האי א״ל לא תצטער שמועה טובה אתיא לך דכתיב (משלי טו ל) ושמועה טובה תדשן עצם אלא מאי תקנתיה ליתי אינשי דלא מיתבא דעתך מיניה ולחליף קמך דכתיב (שם יז כב) ורוח נכאה תיבש גרם עבד הכי עייל א״ל ומאחר דחכמיתו כולי האי האידנא אמאי לא אתית לגבאי אמר ליה ולא אמרי לך אנא נמי אמרי לך א״ל מיזל אזלינא ואינש אחרינא משדרנא אלא בעי מינאי (מידי) ואתן לך א״ל תן לי יבנה וחכמיה ושושילתא דרבן גמליאל ואסוותא דמסיין ליה לר׳ צדוק קרי עליה רב יוסף ואיתימא ר׳ עקיבא (ישעיה מד כה) משיב חכמים אחור ודעתם יסכל איבעי למימר ליה לשבקינהו חדא זימנא והוא סבר דלמא כולי האי לא עביד והצלה פורתא נמי לא הוי: