Chasidut על משלי 16:15

א כִּי יֵשׁ פָּנִים דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁהֵם אַנְפִּין נְהוֹרִין, בְּחִינַת חַיִּים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי ט״ז:ט״ו): בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים; בְּחִינַת שִׂמְחָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים ט״ז:י״א): שׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ. וּכְתִיב (בראשית מ״ה:כ״ז): וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב, זֶה בְּחִינַת שִׂמְחָה.

היוצא מזה דגם השוגג הוא פושע גדול. ונקדים עוד כי מוכרח מאד לטהרות אלול קודם ראש השנה לענין ראש השנה, כי מבואר השחרו פנינו מפני עונינו, וידוע כי בחטאתינו השכינה אומרת אל תראוני שאני שחרחורת (שיר השירים א ו), שכביכול משחירין פני השכינה כביכול בשחרות החטאים, עד כאן מבואר בספרים. ונ"ל שהוא בבחינת השפעה למטה, אבל בעצמותן אני ה' לא שניתי (מלאכי ג ו), והנאצלין נקראו כשמו, כי אמרו (ב"ב ע"ה ע"ב) עתידין צדיקים שיקראו בשמו של הקב"ה, והוציאו מקרא (ירמיה כג ו) וזה שמו אשר נקרא לו כו', ואמרו (סנהדרין ל"ח ע"ב) על מטטרון ששמו כשם רבו, קל וחומר בנאצלים כי הן הן השמות ודבוקין במאצילן ומתייחדין ביחוד גמור. ונחזור לענינינו כי כשהאדם חוטא דייקא ובורח הצלם אלקים שהוא אור פניו, ותיכף בא צלם מסט"א ומשחיר פניו, ובהשחרת פנים שלמטה משחיר פנים דלעילא כי זה תולה בישראל, הלא כן דרשו חז"ל (במדרש רבה איכה פרשה א' סימן ל"ג (איכ"ר פ"א ל"ג)) צור ילדך תשי (דברים לב יח), בשעה שעושין ישראל רצונו מוסיפין כח, שנאמר (תהלים סח לה) תנו עוז לאלקים. ובשעה שאין עושין רצונו כביכול מתישין כח, שנאמר צור ילדך תשי. וכן דרשו (מגילה י"א.) בפסוק (קהלת י יח) בעצלתים ימך המקרה, והבן זה. על זה יחרד האיש ויאחזנו פלצות אוי לאותה בושה כו', אשר טיפה סרוחה רמה ותולעה יגרום להשחיר פני השכינה ח"ו, הלא יקרע לבבו לשנים עשר קרעים בשמעו זאת ויזעק מרה, ואוי לו ואוי לנשמתו הגורם זאת ואיננו שב בתשובה ללבו, ואיתא כי אז נקראת ח"ו אשה כושית מחמת שחרות, ועל אותה שעה נאמר על עדת ה' כו' הלא כבני כושיים אתם לי בית ישראל (עמוס ט ז), אוי ואבוי למי שגורם כל זאת, כי אותו אור הקדוש הנאצל הוא אמנא היונקת לנו כל השפעות, על כן אם הוא נקראת ח"ו אשה כושית ח"ו, בניה נקראים בני כושיים, ועל כן איתא בספרים כשבוכה על עוונותיו בלב שלם ושב בתשובה שלימה, יש לרחוץ הפנים בהדמעות, עד כאן. והיינו כשרוחץ פניו למטה בדמעות של תשובה, מסיר השחרות ומחזיר הצלם אלקים, וממילא הוסר השחרות מהפנים דלעילא כביכול ומאיר באור פני מלך, וכתיב (משלי טז טו) באור פני מלך חיים, וממילא מובן ח"ו ההפוך. ואם כן בראש השנה עומדים מכוונים לפנים דלעילא, כי אז חותך חיים לכל חי, אם כן אם כבר הוטהרו קודם ראש השנה משחרות, אם כן גם פנים דלעילא נטהר ומאיר באור פני מלך בבחינת השפעה למטה, אז חיים וברכה ושלום על כל ישראל, וח"ו ההיפוך בהיפך, והבן. וכבר ידוע דאמרו חז"ל (זוהר ח"ג רל"א ע"א) היום הוא ראש השנה, דכתיב (איוב א יד) ויהי היום ויבואו בני אלקים להתיצב וכו', וכבר פירשתי בזה ואין רצוני להאריך. והנה נקדים עוד, דלכאורה יחשוב האדם כי השחרות הוא בא דוקא בחטא עכו"ם, וגם אשר אינו מצוי רק בבורים וריקים ופוחזים, על כן לבני אדם כשרים אין לדאוג מזה, ומכל שכן שבני העליה אין להם לדאוג מזה. אל תאמרו כן, כי כל המדרגות והכתות כולם יש להם לדאוג מזה לשוב בתשובה גדולה איש לא נעדר, כי איתא במדרש (שמו"ר ה' ט') בשעת מתן תורה קול ה' בכח (תהלים כט ד), בכוחו לא נאמר אלא בכח, לפי כוחו של כל אחד, ואל זקנים לפי כוחן כו'. ופירשתי המדרש הנ"ל, כי כל אחד לפי ערכו, כי יש ענינים שהם רק ממילי דחסידות, ואיש המוני העובר על זה אין לו אשמה כי אין הקב"ה בא בטרוניא עם הבריות, ולאיש חכם ומבין הוא מרומז בלאוין בעריות, ואם איש החכם ויבן את זאת עובר על מילי דחסידות הנ"ל, הוא ח"ו כאיש המוני שעובר ממש על לאו דעריות הנ"ל. אם כן כל אחד יכול לגרום השחרות כמו איש הגס בגסות, כן איש הנכבד יכול לגרום בדקות לפי ערכו, על כן כולם צריכין לפשפש במעשיהם ולשוב אל ד'. וזה שאמר אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלקיכם, ר"ל דל' של לפני, משמש במקום אל, כמו דור לדור ישבח מעשיך וכו' (תהלים קמה ד), דהוי כאלו כתיב דור אל דור. הכי נמי הוי כאלו כתיב אל פני ה', שכביכול פני ה' בבחינת השפעה למטה תולה בכם, ר"ל שאם פניכם מאיר באור פני מלך חיים בצלם אלקים והוסר השחרות, אז גם פנים דלעילא מאיר באור פני מלך חיים, וממילא נשפע כל מיני חיים לכל ישראל. ואמר כולכם, שכולם צריכים לשים עינם ולבם לזה מגדול ועד קטן ראשיכם כו', כי הגדול יכול לגרום בדקות כמו הקטן בגסות, ולכך כל איש ישראל איש לא נעדר כולם צריכין לשוב עד ה' ושב ורפא לו, ובא לציון גואל במהרה בימינו אמן.

והנה מורי ורבותי, העיקר תשובה בלב החרטה והעזיבת החטא שיעיד עלינו באמת מי שאמר והיה העולם שלא נשוב עוד כל אחד למעשיו הרעים הידועים לו. והנה תשובת הרבים אין לשער ולהעריך, שכל מה שיוכל היחיד לתקן בעידן עידנים וזמן זמנים טובא, יוכלו הרבים לתקן ברגע אחד, כי אל כביר לא ימאס (איוב לו ה), ואכל בי' עשרה שכינתא שריא (סנהדרין ל"ט ע"א). ועל פי זה ביארתי הפסוק (תהלים סב י) אך הבל בני אדם כזב בני איש במאזנים לעלות המה מהבל יחד, וגם הפסוק (איוב יד ד) מי יתן טהור מטמא לא אחד. כי ידוע אמרם (אבות פ"ד מי"א) כל העושה עבירה, קונה לו קטיגור אחד. וכבר פרשו כמו קונה שמים וארץ (בראשית יד יט). ר"ל שמהעבירה נברא משחית ומזיק, והוא הקטיגור. והנה בעת תשובה שלימה דהוא תשובה מאהבה, זדונות נעשו לו כזכיות, כמו שידוע אמרם ז"ל בגמרא מסכת יומא (דף פ"ו ע"ב) לא קשיא כאן מאהבה כאן מיראה. וכבר פרשו דזדונות נעשו לו כזכיות, היינו דאלו אשר נבראו, נתעלו אל הקדושה ונעשו מלאכים קדושים כמו ממצות. והנה כתיב (הושע י"ד ה') ארפא משובתם אוהבם נדבה, ובתשובת הרבים מדבר, דהא כתיב הכל לשון רבים. ויש לדקדק דמה הוא ארפא משובתם, וכי משובתם נרפא, הם נרפאים ממשובתם. ועוד מה זה אוהבם נדבה, ואיך נמשך לכאן. והנ"ל בזה, דהא יש להבין איך מזדונות נעשו זכיות, הלא די לפטור בלא כלום, ולמה עוד יהיה חוטא נשכר. אבל נ"ל דהנה ה' צלך כתיב (תהלים קכא ה), ופי' שהצל עושה כל מה שהאדם עושה, כך כביכול עושה מה שהאדם עושה, במדה שהאדם מודד כך מודדין לו (מגילה י"ב ע"ב), אם הוא אוהב השי"ת, השי"ת אוהבו. ועל פי זה תבין, כי בזמן שעובד מאהבה ואוהב את השי"ת בכל לב ובכל נפש, אם כן השי"ת אוהבו אהבה עזה ומראה לנגדו פניו שוחקות כדרך אוהב לאהוב. והנה כתיב (משלי טז טו) באור פני מלך חיים, אם כן אז נמשך חיות רוחניות ממקור החיות, ובו נעשו מלאכים קדושים כי נמשך להם חיות ממקור הקדושה, והבן זה כי הוא נכון ואמת בס"ד. והנה מדריגה זו של תשובה מאהבה, לאו כל אדם זוכה לה, והוא קושי המציאות, וסתם תשובה הוא מיראה. והנה לפי שורת הדין השב מאהבה, מגיע לו במדה כנגד מדה שיאהבנו הבורא יתברך, ועל ידי זה הזדונות נעשו לו כזכיות. מה שאין כן השב מיראה, אין מגיע לו אהבה זו בדין, ולכך אין הזדונות נעשו זכיות. והנה רבים ששבו הוא כמעט מן הנמנע שישובו כולם מאהבה, דלזה צריך אור שכל רב, ואי אפשר שיהיו כולם במדרגה זו, ומסתמא תשובת רבים הוא מיראה. והנה נחזי אנן, דבעושה תשובה מיראה לא נרפא העבירה, רק הוא נרפא מן העבירה, דהזדון נעשה שוגג ואינו נענש על הזדון, וגם העבירה נעשה גוף מת בלא חיות כנודע, אבל לא נרפא. אבל בעושה תשובה מאהבה, הרי נרפא העבירה, כי הזדון נעשה זכות והרע נעשה טוב. והיינו אמרו ית' בתשובת הרבים ארפא משובתם דייקא, כי נעשו זכיות, ואף ששבים רק מיראה ואינם מגיעים אהבת הבורא מן הדין לעשות הזדונות כזכיות כנ"ל, מכל מקום אוהבם נדבה אף שאין מגיע להם, כי נפישי זכותיה דרבים, והוא נכון בס"ד.