מדרש על משלי 16:15

ד"א שור או כשב או עז [וגו'] לקרבן לה' אינו אומר כן אלא לקרבן אשה, מהו אשה, אלא אמר להם הקב"ה אם הבאתם קרבן לפני ברצון הרי הוא קרבן, אם הבאתם אותם באונס (ע"כ) אני מעלה (עליך שקרבת) [עליכם שלא קרבתם] לפני אלא קרבן אשה, צו את בני ישראל [וגו'] (במדבר כ"ח ב') את קרבני לחמי ריח נחחי אין כתיב כאן אלא לאשי, מהו לאשי, א"ל הקב"ה אם הבאתם אותם ברצון ובאהבה הרי הוא קרבני אבל אם הבאתם (אותו) [אותם] באונס לאשי אינם שלי. ד"א מהו לאשי, אמר הקב"ה בני לא יטעה אותך יצרך הרע לומר אינו מצוה אותנו כל שעה על הקרבנות אלא שיש אכילה [מלפניו, אילו היתה אכילה] מלפני [ממך] הייתי מבקש אם ארעב לא אומר לך (תהלים נ' י"ב), ואם מטעה אותך יצה"ר אפילו להרהר (לומר) [למוד] מאשי מאסטרטייה [שלי] שכולה אש, כמה רובי (תבואות) [רבואות] עומדים לפני נהר דינור נגד ונפק מן קדמוהי אלף אלפים ישמשוניה ורבו רבבן (דניאל ז' י') כמה (יתחדשון) [מתחדשין] לבקרים בכל יום ואינם לא אוכלים ולא שותים, אם אין אתה אוכל ואין אתה שותה אתה מת והם אינם לא אוכלים ולא שותים ואינם טועמים טעם מיתה, למה, מפני שהם [רואים] דמות כבודי והם ניזונים מזיו השכינה, שאעפ"י שאמרתי שאינם רואים את כבודי, א"ר יצחק רואין כמתוך וילון, באור פני מלך חיים (משלי ט"ז ט"ו) אתה [הוא] ה' לבדך [וגו'] ואתה מחיה את כולם (נחמיה ט' ו'), ואם אסטרטייה שלי מפני שהם רואים דמות כבודי אינם לא אוכלים ולא שותים ואני יש לפני אכילה, אילו היתה אכילה לפני לך הייתי אומר, אם ארעב לא אומר לך כי לי תבל ומלואה (תהלים נ'). דבר אחר אם ארעב לא אומר לך אמר ריש לקיש עולת תמיד העשויה בהר סיני (במדבר כ"ח ו') וכי בהר סיני קרבו קרבנות, אלא אמר הקב"ה אם באת להרהר ולומר שמא יש אכילה לפני הרי משה שעלה להר סיני ועשה אצלי מ' יום ומ' לילה יבא משה ויעידני אם יש לפני אכילה, ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה (שמות ל"ד כ"ח) (לא אכל ולא שתה) אם ארעב לא אומר לך. דבר אחר משה אוכל ושותה אצליכם, וכשעלה אצלי מ' יום ומ' לילה לא אכל ולא שתה ויהי שם עם ה' ארבעים וגו' (שמות ל"ד), ומי שהוא לומד להיות אוכל ושותה וכשעלה אצלי לא אכל ולא שתה אני יש לפני אכילה, ואפילו היתה לפני לא הייתי אומר [לך] אם ארעב לא אומר לך. דבר אחר אם ארעב לא אומר לך אפילו היה לפני מאכל לך לא הייתי אומר, למה, שאני רחמן ואתה אכזרי, אמר ריש לקיש י"ג מדות יש בהקדוש ברוך הוא ה' ה' אל רחום וגו' וחטאה ונקה (שמות ל"ד ו' וז') אני רחמן ואתה אכזרי והייתי מוסר מזונותי ביד אכזרי, לפני מאכל [לך] הייתי אומר אם ארעב לא אומר לך. דבר אחר אם ארעב לא אומר לך א"ר חייא בר אבין אמר הקדוש ברוך הוא (לקרבני) [לקרבנך] אני צריך אם ארעב לא אומר לך, בא וראה בריותי לבריותי אינם צריכים ואני צריך שתאכילני, ראית מימיך בני אדם אומרם נשקה הגפן הזה יין כדי שתעשה יין, נשקה את הזית שמן כדי שתעשה שמן, אמר הקדוש ברוך הוא [בריותי] לבריותי אינם צריכים למעשיהם ואני צריך לך. דבר אחר אם ארעב לא אומר לך אמר (לו) הקדוש ברוך הוא ואילו הייתי מבקש לאכול הייתם יכולים להספיק לי, מלך אחד לא הייתם יכולים לעמוד בו, לחם שלמה ליום אחד שלשים כור סלת וגו' לבד מאיל וגו' (מלכים א' ה' ב' וג'), (שמי) [שבוי] אחד לכם וכמה היה מטריח (לכם) עליכם, ואשר היה נעשה ליום אחד שור וגו' (נחמיה ה' י"ח), ובבשר ודם כמותכם לא הייתם יכולים לעמוד בו וכי הייתם יכולים לעמוד אם ארעב לא אומר לך. דבר אחר אם ארעב וגו' ואילו (היית) [הייתי] מבקש לאכול היית יכול לעמוד אפילו להשקות אותי, אמר ריש לקיש אמר ר' ינאי גבור אם מהלך בדרך ויצמא למים אינו שותה פחות מעשרה שעלים, אמר הקדוש ברוך הוא ואני כל (ימי) [מימי] בראשית צמצמתי לתוך שעלי שנאמר מי מדד בשעלו מים וגו' (ישעיה מ' י"ב) ואת יכול להשקות אותי, בא וראה מה כתיב ונסכיהם חצי ההין יהיה לפר וגו' לכבש יין זאת עולת [וגו'] (במדבר כ"ח י"ד) וכמה הוא [הין] שנים עשר לוגין, ואמרתי לך שתביא עם הכבש ג' לוגין ועם האיל ד' לוגין, ולא עוד אלא מהו אומר בקדש הסך נסך שכר לה' (במדבר כ"ח ז'), אמר (לך) הקדוש ברוך הוא ואילו הייתי צריך לקרבנך לא הייתי אומר לך להקריב לפני [אלפי] אלים בבת אחת רבבות נחלי שמן בבת אחת, לא אמרתי שתקריב אלא לפי כחך שור או כשב או עז, ואפילו כך לא היה קרב לפני אלא הדם, ואת דמו יזרק על (יסוד) המזבח (ויקרא ז' ב'), א"ר שמואל א"ר שמעון בן יוחי בא וראה הדם דבר בזוי הוא ומאכל כלבים הוא ואמר הקב"ה שיהא קרב על המזבח, אלא כביכול אמר הקב"ה הבא לפני קרבן וטול דמו ותן על קרנותיו של המזבח כדי שיכפר דם על הדם, בשביל צורכך וכפרתך תבעתי קרבן ולא שהייתי מבקש לאכול אם ארעב לא אומר לך. דבר אחר אם ארעב וגו' בריה אחת יש לי שבראתי למאכלך לעתיד לבא זהו בהמות והוא רועה אלף הרים בכל יום בהמות בהררי אלף (תהלים נ' י') היאך הוא שותה, יש אומרים ראשו על פי הירדן ופיו פתוח כנגדו והירדן שופך לתוך פיו והוא שותה מים, וי"א מה שהירדן מכניס לששה חדשים הוא שותה בגמיאה אחת שנאמר יבטח כי יגיח ירדן אל פיהו (איוב מ' כ"ג), אמר הקדוש ברוך הוא יכול אתה לזון (אותי) [אותו] לילה אחד ואם ילין על אבוסך (איוב ל"ט ט') ומה שבראתי לך מאכל (והייתי) [והיה] צריך לך לזון (אותי) [אותו] ואין אתה יכול ולי אתה יכול להספיק מזונות אם ארעב לא אומר לך. דבר אחר אם ארעב וגו' לויתן התקנתי לך למאכל [לעתיד לבא] והיית צריך להאכיל אותו אין אתה יכול להספיק אותו, אמרו רבותינו אלולי שהוא (רבוין) [רבוץ] על התהום וכובש עליו (אלו כן) היה עולה ומאבד את העולם ומציפו (אלא כשהוא), וכיון שהוא מבקש לשתות אינו יכול לשתות מימי אוקיינוס מפני שהם מלוחים, מהו עושה, תולה אחת מן סנפיריו והתהום עולה והוא שותה, ומשהוא שותה הוא מחזיר סנפיריו למקומה וסותם בפני תהום, אמר הקדוש ברוך הוא מה שהתקנתי לך למאכלך אין אתה יכול (ליתן) [לזון] ולי אתה יכול לזון (ולי אתה יכול להספיק מזונות) אם ארעב לא אומר לך. דבר אחר אם ארעב וגו' כי לי תבל ומלואה מה ענין זה אצל זה, אמר (לו) הקב"ה אילו הייתי מבקש [אכילה לך] היה לי לומר כי לי תבל ומלואה (הוי) [הרי] שמשיי ומלאכים לפני להם הייתי ראוי לומר (כי לי תבל ומלואה) שיקריבו, (אמר) [אמור] ושאל להם אם מקריבים לפני כי מי בשחק יערוך לה' וגו' (תהלים פ"ט ז'), מהו יערוך, א"ר אלעזר ב"ר שמעון מי עורך למעלן לפני קרבן וערך הכהן אותם על העצים (ויקרא א' י"ב) הוי כי מי בשחק יערוך לה', להם היה נאה לומר שיקריבו לי (ידמה לה' בבני אלים) הוי לא בשביל שיש לפני אכילה אמרתי לך שתקריב אלא בשביל כפרתך ובשביל כבודך. דבר אחר אם ארעב וגו' אמר (לו) הקדוש ברוך הוא חייך לא שהייתי צריך לקרבנך אלא בשביל עוונותיך, למה, אתה מוצא לא היה קרב בכל יום אלא שני כבשים שנאמר את הכבש אחד תעשה בבקר וגו' (במדבר כ"ח ד') מהו כבשים (במדבר כ"ח ג') בית שמאי אומרים שהם כובשים את העוונות ישוב ירחמנו יכבוש עוונותינו (מיכה ז' י"ט) ובה"א כבשים למה אתם כובשים הם העוונות כשם שדרשו ב"ש עד עכשיו הם קיימים כבסים אמור וודאי שבזכותם עוונותיהם מתכבסים ומתלבנים כמה שאתה אומר כבסי מרעה לבך ירושלים (ירמיה ד' י"ד) [כי] אם תכבסי בנתר וגו' (ירמיהו ב' כ"ב) וכבס (בגדי) [בגדיו וגו'] (ויקרא י"ג ו') הוי כבסים, מהו בני שנה (במדבר כ"ח) אמר להם הם מתקרבים לפני ובזכות קרבנותיכם אני מכפר על (עוונותיהם) [עוונותיכם] ואתם תהיו לי כתינוק בן שנה שאין לו עוון כמ"ש בשאול בן שנה שאול במלכו (שמואל א' י"ג א') וכי בן שנה שאול מלך [אלא] שהיה נקי מעוון כתינוק בן שנה הוי כבשים בני שנה תמימים, תמימים (במדבר כ"ח) מהו תמימים כנגד אבות, אברהם התהלך לפני והיה תמים (בראשית י"ז א'), יצחק אף הוא היה תמים, אמר הקדוש ברוך הוא יש בן תמים מזה, יודע שאביו הולך לקרבו והוא מהלך עמו בתמות וילכו שניהם יחדיו (בראשית כ"ב ח'), יעקב אף הוא היה תמים ויעקב איש תם (בראשית כ"ה כ"ז) הוי אומר תמימים, מהו שנים ליום (במדבר כ"ח) א"ל הקדוש ברוך הוא בזכות שנים כבשים שאתם מקריבים ליום, מהו ליום שאני עושה פניכם מאירות לעתיד לבא כיום ואוהביו כצאת השמש בגבורתו (שופטים ה' ל"א), אל תוכח לץ וגו' (משלי ט' ח'), עמי מה עשיתי לך וגו' (מיכה ו' ג'), יודע צדיק נפש בהמתו וגו' (משלי י"ב י').

בְּמִדְבַּר סִינַי (במדבר ג, ד), וְכִי בְּמִדְבַּר סִינַי מֵתוּ, אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁמֵּהַר סִינַי נָטְלוּ אֵפּוֹפָסִין שֶׁלָּהֶם לְמִיתָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות כד, יא): וְאֶל אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח יָדוֹ, אָמַר רַבִּי פִּינְחָס מִכָּאן שֶׁהָיוּ רְאוּיִן לְהַשְׁלָחַת יַד. אָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָא וְכִי קִילוֹרִין עָלְתָה עִמָּהֶם לְסִינַי, כְּמָה דְתֵימָא (שמות כד, יא): וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים וַיֹאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ, אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁזָּנוּ עֵינֵיהֶם כְּלַפֵּי שְׁכִינָה, כְּאָדָם שֶׁמַּבִּיט בַּחֲבֵרוֹ מִתּוֹךְ מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֲכִילָה וַדָּאִית, דִּכְתִיב (משלי טז, טו): בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים, אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא מְלַמֵּד [על] שֶׁהֵגֵסוּ אֶת לִבָּן וְעָמְדוּ עַל רַגְלֵיהֶם וְזָנוּ עֵינֵיהֶם מִן הַשְּׁכִינָה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר משֶׁה לֹא זָן עֵינָיו מִן הַשְּׁכִינָה וְנֶהֱנָה מִן הַשְּׁכִינָה, לֹא זָן עֵינָיו מִן הַשְּׁכִינָה, דִּכְתִיב (שמות ג, ו): וַיַּסְתֵּר משֶׁה פָּנָיו כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט אֶל הָאֱלֹהִים, וְנֶהֱנָה מִן הַשְּׁכִינָה, דִּכְתִיב (שמות לד, כט): וּמשֶׁה לֹא יָדַע כִּי קָרַן אוֹר פָּנָיו בְּדַבְּרוֹ אִתּוֹ, בִּשְׂכַר כִּי יָרֵא, (שמות לד, ל): וַיִּירְאוּ מִגֶּשֶׁת אֵלָיו, בִּשְׂכַר מֵהַבִּיט (במדבר יב, ח): וּתְמֻנַת ה' יַבִּיט. נָדָב וַאֲבִיהוּא זָנוּ עֵינֵיהֶם מִן הַשְּׁכִינָה וְלֹא נֶהֱנוּ מִן הַשְּׁכִינָה, וְלָמָּה לֹא מֵתוּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה מַשִֹּׂיא אֶת בִּתּוֹ וְנִמְצָא בַּשּׁוֹשְׁבִין שֶׁלָּהּ דָּבָר שֶׁל לוֹגְמֵיָא, אָמַר הַמֶּלֶךְ אִם אֲנִי הוֹרְגוֹ עַכְשָׁו הֲרֵינִי מְעַרְבֵּב שִׂמְחַת בִּתִּי, לְמָחָר שִׂמְחָתִי בָּאָה וּמוּטָב בְּשִׂמְחָתִי וְלֹא בְּשִׂמְחַת בִּתִּי. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם אֲנִי הוֹרֵג נָדָב וַאֲבִיהוּא עַכְשָׁו הֲרֵינִי מְעַרְבֵּב שִׂמְחַת תּוֹרָה, לְמָחָר שִׂמְחָתִי בָּאָה מוּטָב בְּשִׂמְחָתִי וְלֹא בְּשִׂמְחַת תּוֹרָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שיר השירים ג, יא): בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ, זֶה סִינַי, (שיר השירים ג, יא): וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ, זֶה אֹהֶל מוֹעֵד.

את קרבני לחמי.
[א] אם ארעב לא אומר לך כי לי תבל ומלואה (תהלים נ:יב). א"ר סימון שלש עשרה מידות של רחמים כתוב בו בהק', הד"ה דכת' ויעבר י"י על פניו ויקרא י"י י"י אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת נוצר חסד לאלפים נושא עון ופשע וחטאה ונקה (שמות לד:ז). וכי יש רחמן שהוא מוסר מזונותיו לאכזרי, הוי אם ארעב לא אומר לך וג' (תהלים שם). א"ר יהודה בר' סימון א' הקב"ה עשר בהמות טהורות מסרתי לך, שלש ברשותך ושבע שאין ברשותך. אילו הן שברשותך, שור שה כשבים ושה עזים (דברים יד:ד). ואילו שאין ברשותך, איל וצבי ויחמור ואקו ודישון ותאו וזמר (שם יד:ה). שמא הטרחתי עליך שתהא מחזר בהרים ובגבעות שתביא לפני קרבן מאילו שאינן ברשותך, והלא לא אמרתי לך אלא ממה שברשותך ומן הגדל על אבוסיך, הוי אם ארעב לא אומר לך וג' (תהלים נ:יב). א"ר יצחק כת' את קרבני לחמי לאשי (במדבר כח:ב). וכי יש לפני אכיל' ושתיה, אם אומ' את יש לפני אכילה ושתייה, ממלאכיי למד, ממשרתיי למד, עושה מלאכיו רוחות משרתיו (תהלים קד:ד). מאיכן הן ניזונין, מזיו שכינה הם ניזונין, דכת' באור פני מלך חיים (משלי טז:טו). ר' חגי בשם ר' יצחק ואתה מחיה את כלם (נחמיה ט:ו), ואתה מחיה לכולם. א"ר שמעון בן לקיש כת' עולת תמיד העשויה בהר סיני לריח ניחוח אשה לי"י (במדבר כח:ו), וכי יש לפני אכילה ושתייה, למד ממשה דכת' ביה ויהי שם עם י"י ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה (שמות לד:כח), חמתי אכל וחמתי שתי. והרי דברים קל וחומ' מה אם משה שהלך בשליחתי ארבעי' יום לחם לא אכל ומים לא שתה, ולפני יש אכילה ושתייה, הוי אם ארעב לא אומר לך וג' (תהלים נ:יב). א"ר חייא ברבא בריותי אינן צריכין לבריותי, ואני צריך לביריותי. שמעת מימיך או' השקו את הגפן הזה יין שהוא עושה יין הרבה, השקו את הזית הזה שמן שהוא עושה שמן הרבה, בריותי אינן צריכין לביריותי, ואני צריך לבריותי, הוי אם ארעב לא אומר לך וג' (תהלים נ:יב). א"ר יניי בנוהג שבעול' זה שהוא עובר על גוף הנהר איפשר לו שלא ישתה שנים שלשת לוגין מים, ואנה על לוגא דחמרך כתבת דאנה שתי דאנה רווי דאנה שביע. תני ר' חייה בקדש הסך נסך שכר לי"י (במדבר כח:ז), לשון שביע', לשון שתייה, לשון שיכרות. יוסי בר מנשיי בשם ר' שמע' בן לקיש צריכין הספלים שיהו פקוקין בשעת הניסוך. א"ר יוסה בר בון מילת' דר' שמע' בן לקיש אמרה לעיכוב. בהמה אחת מסרת לך ולא היית יכול לעמוד בה. ואיזה זה, זה בהמות בהררי אלף (תהלים נ:י). ר' יוחנ' ור' שמע' בן לקיש ורבנין. ר' יוחנ' אמ' בהמה אחת היא רבוצה על אלף הרים ואלף הרים מגדלין לה מזונות והיא אוכלת. ומה טעמ', כי בול הרים ישאו לו (איוב מ:כ). ור' שמע' בן לקיש א' בהמה אחת היא רבוצה על אלף הרים ואלף הרים מגדלין כל מיני מאכל לאכילתן של צדיקי' לעתיד לבא. ומה טעמ', והיה השרון לנוה צאן ועמק עכור לרבץ בקר (ישעיה סה:י). ורבנין אמרין בהמה אחת והיא רבוצה על אלף הרים ואלף הרים מגדלין לה בהמות והיא אוכלת. ומה טעמ', וכל חית השדה ישחקו שם (איוב מ:כ). ואיפשר כן דאית' בעיר אכל בעיר, א"ר תנחומ' גדולים מעשי אלהינו, מה משונים הן מעשיו של הקב"ה. ומיהכן הוא שותה, תני ר' יהושע בן לוי אמ' כל מה שהירדן מכנס לו' חדשים הוא עושה אותן גמייה אחת. ומה טעמ', הן יעשק נהר ולא יחפז יבטח כי יגיח ירדן אל פיהו (איוב מ:כג). ורבנין אמרין כל מה שהירדן מכנס לשנים עשר חדש הוא עושה אותן גמייה אחת. ומה טעמ', יבטח כי יגיח ירדן אל פיהו (שם). ויש בהן כדי לכלוך פה, רב הונ' בשם ר' יוסי אין בהם כדי ליכלוך פה. ומאיכן הוא שותה, תני ר' שמעון בן יוחי ונהר יוצא מעדן (בראשית ב:י), ושמו יובל ומשם הוא שותה, דכתו' ועל יובל ישלח שרשיו (ירמיה יז:ח). תני בשם ר' מאיר ואולם שאל נא בהמות ותורך (איוב יב:ז), זו בהמות בהררי אלף (תהלים נ:י). ועוף השמים ויגד לך (איוב שם), זה זיז שדי (תהלים נ:יא). או שיח לארץ ותורך (איוב יב:ח), זה גן עדן. ויספרו לך דגי הים (שם), זה לויתן. מי לא ידע בכל אלה כי יד י"י עשתה זאת (שם יב:ט). מלך אחד מסרתי לך ולא הייתה יכול לעמוד בו, ואי זה זה, זה שלמה בן דוד. ויהי לחם שלמה ליום אחד שלשים כור סולת וששים כור קמח (מלכים א' ה:ב). א"ר שמואל בר רב יצחק ואילו מיני מילטימיה, אבל לסעודתו לא הייתה בירייה יכולה לעמו'. עשרה בקר בריאים (שם ה:ג), מפוטמים. ועשרים בקר רעי ומאה צאן (שם), מן המרעה. לבד מאיל וצבי ויחמור וברבורים אבוסים (שם). מה היא ברבורים אבוסים, ר' ברכיה בשם ר' יהוד' א' מיני ברבריה. ורבנין אמר' עוף גדול מעולה ומשובח היה עולה וניתן על שלחנו של שלמה בכל יום. א"ר יודה בר' זבידא אלף נשים היו לו לשלמה וכל אחת ואחת היתה עושה סעודה כסעודה זו, סבורא שמא אצלה הוא סועד, הוי אם ארעב לא אומר לך כי לי תבל וג' (תהלים נ:יב). שבוי אחד מסרתי לך ולא הייתה יכול לעמוד בו, ואיזה זה, זה נחמי' הפחה, ואשר היה נעשה ליום אחד שור אחד צאן שש ברורות וצפרים וג' (נחמיה ה:יח). מה הוא לחם הפחה (שם), הונא בר ייקו א' קקבטון. תני אין מביאין את המגמר אלא לאחר הסעודה, כלום האורחים נהנים ממנו אלא הריח, כך א' הקב"ה לישר' בניי מכל קרבנות שאתם מקריבים לפניי כלום אני נהנה מכם אלא הריח, ריח ניחח תשמרו להקריב לי במועדו (במדבר כח:ב).