Chasidut על משלי 17:22

יו"ט ראשון של חג שחל להיות בשבת כל העם מוליכין את לולביהן לביהכ"נ ובגמ' דבזמן המקדש דחה יום ראשון את השבת אף בגבולין, והאידנא לא דחי, ולהבין הענין, דהנה שבת היא עונג ואין בה שמחה, ויו"ט הוא שמחה, כי שבת היא יומא דנשמתא והכל הוא בפנימיות, וכמו ששבת יום השביעי, ושביעי הוא נקודה אמצעית בתוך שש קצוות, וע"כ אין בו שמחה כי שמחה היא התגלות הנעלם, וכמי שעינינו רואות שכאשר תגדיל השמחה תביא לידי ריקוד, וכבר אמרנו במק"א שבשבת היא בחי' בתי גוואי, ויו"ט הוא בחי' בתי בראי, ומי שהוא בחי' בתי גוואי אין ניכרת בו שום התפעלות, ובבתי בראי יש שמחה כמ"ש היערות דבש מש"ס חגיגה, והוא בחי' מוח ולב, ששבת היא מוח, והמוח הוא קר, ויו"ט הוא בחי' לב, וכתיב (משלי י"ז כ"ב) לב שמח ייטיב גהה, וע"כ לולב שהוא מעורר שמחה כמ"ש המפרשים ז"ל שארבעת מינים אלו מעוררים שמחה, ומקרא מלא הוא ושמחתם לפני ד' אלקיכם שבעת ימים ואמרו חז"ל במה בלולב, ע"כ אין לו ענין בשבת שהוא יומא דנשמתא בתי גוואי בלתי התפעלות: