Musar על משלי 17:22

הַשַּׁעַר הָא' מִן הַחֵלֶק הַג' נְדַבֵּר בּוֹ עַל מִדַּת הַשִּׂמְחָה זֹאת הַמִּדָּה תִּמְצָא בִּקְצָת בְּנֵי אָדָם עַל פָּנֶיהָ נֶחְלָקִים יֵשׁ מִמֶּנָּה שֶׁתִּהְיֶה טִבְעִית וְזֶה יִהְיֶה בְּמִי שֶׁטִּבְעוֹ חַם וְלַח כְּטֶבַע הַדָּם וְכָל שֶׁכֵּן לְאָדָם שֶׁתַּאֲווֹתָיו מִזְדַּמְּנוֹת לוֹ תָּדִיר וְלֹא עָבְרָה עָלָיו דְּאָגָה מִזְּמַן אָרֹךְ וְנִצַּל מִן הַדְּבָרִים הַמַּעֲצִיבִים וְדִין הוּא לְמִי שֶׁנִּזְדַּמְּנוּ לוֹ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה שֶׁתִּרְאֶה בְּטִבְעוֹ אוֹתוֹ הַמִּדָּה הַזֹּאת וְתִהְיֶה גֶּהָתוֹ טוֹבָה וְגוּפוֹ בָּרִיא וְאֵין הַזִּקְנָה מְמַהֶרֶת אֵלָיו וּכְמ"ש בּוֹ (מִשְׁלֵי י"ז כ"ב) לֵב שָׂמֵחַ יֵיטִיב גֵּהָה.

השמחה. המידה הזאת באה לאדם מחמת רוב שלווה בלבו בלי פגע רע. ואדם המשיג תאוותו, ולא יארע לו דבר המעציב אותו – בזה יהיה לו שמחה תדיר. ומי שיש בו שמחה תדיר – יאירו פניו, וזיוו מבהיק, וגופו בריא, ואין זקנה ממהרת לבוא עליו, כמו שנאמר (משלי יז כב): "לב שמח ייטיב גהה". ומן השמחה יבוא שחוק לאדם. ואין ראוי לאיש משכיל להרבות בשחוק, כי עם השחוק משתתף דעה קלה, כמו שנאמר (קהלת ז ו): "כי כקול הסירים תחת הסיר – כן שחוק הכסיל". וכבר נאמר: מאותות השוטה ששוחק במקום שאין ראוי בו השחוק. ואין ראוי למי שיש לו מוסר להתנהג בשחוק במושבות ובמעמידות, מפני שאמרו: מי שרב שחקו – מתמעט מוראו, כי בשעת השחוק אין יכול לכוון אחר שום יראת השם אלהים. וכל שכן אם ישחק בטיולים או בקוביות, שאין יראת אלהים עליו. לכן ייסר אדם את עצמו שלא ישחק, ושלא יקנה לו רב או חבר משחק, שנאמר (ירמיהו טו יז): "לא ישבתי בסוד משחקים ואעלוז"; וכתיב (משלי יד כג): "בכל עצב יהיה מותר".