Chasidut על משלי 17:28

עוד י"ל, דנודע ההפרש בין חכמה הגשמי הוא על ידי שמשבח ומתפאר בדברי חכמה ומעלות שלו, וכמ"ש בעקידה פ' שמיני (שער ס) סימני טומאה וטהרה, שהחזיר מעלה גירה הוא סימן להעלות השבח והתהלה, לכך הוא טמא וכו'. וכעין זה כתב בעוללות אפרים דף קט"ו (מאמר תכא), וכ"כ בספרא דשלמה מלכא - סימן דלא ידע כלום שבוחי וכו' וכמ"ש בזהר (ח"ג קצג:). מה שאין כן חכמה הרוחני סייג לחכמה שתיקה (אבות פ"ג, מי"ג), יהללך זר ולא פיך (משלי כז, ב), הגם שדרשו חז"ל וכו'. וזה נ"ל פירוש הפסוק (משלי יז, כח) אויל מחריש חכם יחשב, ר"ל בחכמה גשמי נחשב אויל מי שמחריש, אבל ברוחני חכם יחשב, כי סייג לחכמה שתיקה. וזה נ"ל פירוש הפסוק (משלי יד, לג) בלב נבון [תנוח] חכמה, שאינו מפרסם חכמתו רק תנוח בו, מה שאין כן בקרב כסילים, שהיא בגשמי, תודע, אז נקרא יודע חכמה, ואיסתרא בלגינא קיש קיש קריא (ב"מ פה:).

ובזה נ"ל לבאר משנה באבות פרק ד' (מ"ג) אל תהי בז לכל אדם, ואל תהי מפליג לכל דבר וכו'. והוא דזכרנו, דחכם שנפל בין הכסילים הוא לבז בעיני הכסילים. אמנם יש עצה יעוצה, כשהוא בין הכסילים יעשה עצמו כסיל ויהי' נכבד בעיניהם, כמו שעשה דוד המלך עליו השלום, שנאמר (שמ"א כא יד, עי' רש"י ז"ל) ויתהולל בידם, והיינו משל שר אחד ונכבד שבא בין הפחותים פשט לבושו ולבש כמותן וכו'. וכן מצינו בכלב שהי' בין מרגלים ואמר, אני עמכם בעצה (במ"ר טז, יט), שנאמר ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו וכו' (במדבר יד, כד), כשהי' בין הכסילים עשה עצמו כסיל, וכמו שכתבתי במקום אחר בשם מהר"ן, גם אויל מחריש חכם יחשב (משלי יז, כח) - על ידי שעשה כלב עצמו כסיל אויל, ויהס כלב - ומחריש, וזה לחכמה יחשב, ודברי פי חכם חן.