Chasidut על משלי 17:6

והיתה כוונת הקב"ה בזה שיעשה אברהם דבר שיהיה נכלל בו כל המדות. כי הן מדת האהבה, הכי יש בעולם אהבה גדולה יותר מאהבת אב לבנו ובפרט אחר כל הנזכר, והוא הגביר בעצמו אהבת הבורא יתברך וביטל אהבה זו בשביל אהבתו ובזה החזיר האהבה לה' יתברך שלא לאהוב כי אם לה' יתברך. ומדת הגבורה, ודאי כמעט אין נמצא בעולם גודל הגבורה הקשה ואכזריות הרב לשחוט אדם אפילו אינו בנו ומכל שכן לשחוט בן יחידו, ואברהם אבינו התגבר בכל עוז ותעצומות ונתאכזר על בנו בשביל עבודת בוראו והחזיר מדת הגבורה לבוראו להתגבר ולהתאכזר שלא בדרך הטבע בשביל עשיית רצונו. ומדת התפארת, הנה נודע אשר עטרת זקנים בני בנים (משלי י"ז, ו') ועיקר תפארת האדם היא כשנשאר אחריו בנים מפוארים הולכים בתורת ה' ובמצוותיו ובפרט זרע יצחק ויעקב אשר ודאי גדלה תפארת זקנים בזה, וכשימות בלא בנים ח"ו בזיון הוא לו נגד בני אדם גם בני איש, שאיש שנעשה לו נסים כאלה ימות בלא זרע קיימא ועם כל זה אברהם השליך תפארתו לארץ ולא רצה בתפארתו, בשביל עבודת בוראו. ועל כן בזה העקידה היה נכלל כל המדות. שכולם בכלל, הם שלוש קוין, הגדולה והגבורה והתפארת כנודע.

ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל (בראשית כד, א). יובן בזה מאמר חכמינו ז"ל (סנהדרין קז:) עד אברהם לא היה זקנה. והענין הוא, שיש שני בחינות בהשפעה יש שפע שהוא במדריגת מדידה לפי העולמות לזה יושפע וישתלשל חוק זה ולהעולמות העליונים לכל אחד ואחד יש חוק קצוב ויש שפע שנמשך מהבורא יתברך שמו שלא בא בגבול שמחמת שהיא דבוקה עד עתה במקור החיים אזי אין חוק וקצבה להמשיכתה מהמקור. והשפע השני שצריך להמשיכה מהמקור אשר אין לה גבול עדיין מזה אין יונקים כי אם ישראל עם סגולתו שבכחם הגדול שהם דבקים בהבורא ברוך הוא יכולין להמשיך שפע בהשפעה זו ואומות העולם השפעה שלהם היא מהשפע הראשונה שבא בגבולין ומדידה. ולזה נאמר ואלה תולדות ישמעאל שנים עשר נשיאים לאומותם, מלשון אמה המודדת את בנה, שהיא בחינת השפע שבא בגבול וקצבה. אכן בישראל נאמר למשפחותם לבית אבותם, שיונקים משפע שבא מרצון העליון. ואבותם, מלשון לא אבה יבמי, שהוא מלשון רצון. והענין למשל בעל מלאכה עשה כלי ומתחילה קודם שעשאה הכלי הזה חקוק ומצוי במחשבתו בגוון ואופן העשיה ולבסוף מוציא הכלי מכח אל הפועל והרי המחשבה מוריד את הפעולה ונקרא המחשבה אב והפעולה בן ומחשבה עצמה נמשך מהרצון והרצון הוא אב למחשבה והמחשבה היא אב להפעולה ונקרא הפעולה בני בנים לגבי הרצון, כך ישראל ממשיכין שפע מהשם יתברך ואחר כך ממשיכין שפע לגבולין וציורין ומציירין האיך להמשיכה ואחר כך מביאין לעולם הזה וכבר ניכרת בפועל בעולם ולכן נקרא השפע בני בנים ורצון נקרא זקן לגבי השפע הבאה בעולמות. וזה שאמר הכתוב (משלי יז, ו) עטרת זקנים, רצה לומר השפע שבא מן הרצון שנקרא זקן כשבאה אל העולמות נקרא בני בנים וזהו מהזקנים נמשך תולדות בני בנים:

ועוד אפשר מה שקראן הכתוב לאמתם כי הגוים אינם מתיחסים כי אם אחרי האם ולא אחרי אביהם כי שטופי זימה המה וכל אחד נולד מכמה אבות ואיך יתיחסו אחרי האב וכמו שפירש רש"י במצרים (שמות י"ב, ל'). ונחזור לענין כי תולדות ישמעאל אינם רק לפי שהיה בן אברהם וההיפוך לזה אמר הכתוב ביצחק ואלה תולדות יצחק וגו' כי חז"ל אמרו (בראשית רבה ס"ג, ב') בפסוק (משלי י"ז, ו') עטרת זקנים בני בנים וגו' אברהם לא ניצול מכבשן האש אלא בזכותו של יעקב משל לאחד וכו' עד יעקב אשר פדה את אברהם וכו'. ונמצא שכל עיקר תולדותו של אברהם מה שהוליד בנים ולא נשרף באור כשדים על ידי נמרוד, הכל הוא עבור תולדות יצחק שהוא יעקב אשר פדה את אברהם, ולזה אמר הכתוב ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק, כלומר אלה התולדות של יצחק בן אברהם הם שגרמו להיות אברהם מוליד את יצחק היפוך מישמעאל שלא היה לו תולדות רק בזכות אברהם ובזה תראה ההפרש בין בן הגבירה לבן האמה שלולא תולדות יצחק לא היו באין כולם לעולם.