Chasidut על משלי 18:16

וְהִנֵּה לְפִי זֶה הָיָה רָאוּי שֶׁיֵּאָסֵר בְּאִסּוּר גָּדוֹל גַּם לִתֵּן לַחֲבֵרוֹ מַתָּנָה מֵרְצוֹנוֹ מֵאַחַר שֶׁהַנֶּפֶשׁ תְּלוּיָה בְּהַמָּמוֹן וְאֵיךְ יִהְיֶה הָאָדָם רַשַּׁאי לִתֵּן לַחֲבֵרוֹ מָמוֹנוֹ הֲלֹא הוּא נוֹטֵל אֶת נַפְשׁוֹ שֶׁל עַצְמוֹ. אַךְ בֶּאֱמֶת הִנֵּה עִקַּר מַעֲלַת הָעֲשִׁירוּת הִוא שֶׁמְּגַדֵּל הַשֵּׁם וְהַנֶּפֶשׁ, כִּי הַשֵּׁם הוּא הַנֶּפֶשׁ וַאֲזַי הַכֹּל תְּאֵבִים לְהִדָּבֵק בְּנַפְשׁוֹ. וְעִקָּר הוּא שֶׁהָעֲשִׁירוּת הִוא חוֹמָה לִשְׁמֹר מִכַּעַס, שֶׁעַל יָדוֹ טוֹרֵף נַפְשׁוֹ בְּאַפּוֹ חַס וְשָׁלוֹם, כִּי הַכַּעַס הֵפֶךְ הָעֲשִׁירוּת, עַיֵּן כָּל זֶה הֵיטֵב בְּסוֹף הַמַּאֲמָר, מִפְּנֵי מָה עֵינֵיהֶם שֶׁל תַּרְמוּדִיִּים טְרוּטוֹת? (סִימָן נט). וְעַל כֵּן אַדְּרַבָּא, זֶה עִקַּר מַעֲלַת הָעֲשִׁירוּת שֶׁיַּרְחִיב יָדוֹ וְיִתֵּן מַתָּנוֹת לַעֲנִיִּים, וַאֲפִלּוּ לַעֲשִׁירִים בְּרָצוֹן טוֹב כְּדֵי לִקְנוֹת אַהֲבָה וְרֵעוּת עִם נְפָשׁוֹת רַבִּים בִּבְחִינַת וְאֹהֲבֵי עָשִׁיר רַבִּים, בִּבְחִינַת וְכָל הָרֵעַ לְאִישׁ מַתָּן. וַאֲזַי יִגְדַּל שְׁמוֹ וְנַפְשׁוֹ מְאֹד עַל יְדֵי הָאַהֲבָה וְהַכְּלָלוּת שֶׁנִּכְלָל עִם רַבִּים שֶׁאוֹהֲבִים אוֹתוֹ וּדְבֵקִים בּוֹ עַל יְדֵי מַתְּנַת יָדוֹ הַטּוֹבָה. וְכַמּוּבָא שָׁם שֶׁעִקַּר גִּדּוּל הַשֵּׁם וְהַנֶּפֶשׁ הוּא שֶׁרַבִּים יִהְיוּ תְּאֵבִים אֵלָיו כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְגַיֵּר גֵּרִים, עַיֵּן שָׁם, וְזֶה עַל יְדֵי מַתְּנַת יָדוֹ כַּנַּ"ל. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (מִשְׁלֵי יח), מַתָּן אָדָם יַרְחִיב לוֹ וְלִפְנֵי גְּדוֹלִים יַנְחֶנּוּ. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י, שֶׁיֵּשׁ לוֹ שֵׁם שֶׁהוּא עָשִׁיר וְנָדִיב. נִמְצָא, שֶׁעַל יְדֵי הַמַּתָּנוֹת יְגַדֵּל הַשֵּׁם שֶׁהוּא הַנֶּפֶשׁ. וְכָל זֶה עִקָּר דַּוְקָא עַל יְדֵי הָאַהֲבָה וְהָרָצוֹן שֶׁנּוֹתֵן בְּרָצוֹן טוֹב, שֶׁאֲזַי אַף שֶׁמְּחַסֵּר מָמוֹנוֹ שֶׁהוּא חֶסְרוֹן הַנֶּפֶשׁ, עִם כָּל זֶה, אַדְּרַבָּא, עַל יְדֵי הָאַהֲבָה וְהָרָצוֹן יִגְדַּל שְׁמוֹ וְנַפְשׁוֹ, כִּי הַכֹּל תְּאֵבִים לוֹ וְאוֹהֲבִים אוֹתוֹ כַּנַּ"ל. וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ גַּם בְּמָקוֹם אַחֵר שֶׁעִקַּר מַעֲלַת נְתִינַת הַצְּדָקָה שֶׁעַל יְדֵי זֶה קוֹנֶה לוֹ רֵעִים וְאוֹהֲבִים, עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב בַּמַּאֲמָר וַיְהִי הֵם מְרִיקִים שַֹקֵּיהֶם (סִימָן יז), עַיֵּן שָׁם. וְעַל כֵּן בִּבְחִינָה זוֹ אֲפִלּוּ כְּשֶׁנּוֹתֵן מַתָּנָה קוֹנֶה לוֹ אוֹהֲבִים וְנִגְדָּל שְׁמוֹ וְנַפְשׁוֹ כַּנַּ"ל. וְכֵן אִיתָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ נֵרוֹ יָאִיר, בְּמָקוֹם אַחֵר (בְּסִימָן סז) שֶׁאַהֲבָה הוּא מְגַדֵּל הַנֶּפֶשׁ, עַיֵּן שָׁם. וְזֶה עִקַּר מַעֲלַת הָעֲשִׁירוּת שֶׁשּׁוֹמֵר מִכַּעַס שֶׁהוּא רֹגֶז וְשִֹנְאָה, אֲבָל הָעֲשִׁירוּת הִוא בְּחִינַת אַהֲבָה וְרָצוֹן הֵפֶךְ הַכַּעַס. נִמְצָא כְּשֶׁנּוֹתֵן מַתָּנוֹת, אַדְּרַבָּא, זֶה עִקַּר מַעֲלַת הָעֲשִׁירוּת שֶׁהִוא אַהֲבָה וְרָצוֹן כַּנַּ"ל. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, נוֹתֵן, בְּעַיִן יָפָה נוֹתֵן, כִּי בְּוַדַּאי הַנּוֹתֵן מַתָּנָה הוּא בְּעַיִן יָפָה וּבְרָצוֹן טוֹב מְאֹד, כִּי בְּלֹא זֶה לֹא הָיָה יָכוֹל לִתֵּן כְּלָל, כִּי הָיָה מְחַסֵּר אֶת נַפְשׁוֹ וּכְאִלּוּ הוֹרֵג אֶת עַצְמוֹ חַס וְשָׁלוֹם. וְעִקַּר תִּקּוּן הַמַּתָּנָה הוּא הָאַהֲבָה וְהָרָצוֹן כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן בְּוַדַּאי נוֹתֵן בְּעַיִן יָפָה כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁכָּתוּב בַּצְּדָקָה, וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ, 'בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה' דַּיְקָא, דְּהַיְנוּ עַל יְדֵי שֶׁלֹּא יֵרַע לְבָבְךָ וְתִתֵּן בְּעַיִן יָפָה בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן עַל יְדֵי זֶה, 'יְבָרֶכְךָ', כִּי עַל יְדֵי אַהֲבָה וְהָרָצוֹן יְגַדֵּל שְׁמוֹ וְנַפְשׁוֹ כַּנַּ"ל, וְעִקַּר גִּדּוּל הַנֶּפֶשׁ וְהַשֵּׁם הוּא עַל יְדֵי עֲשִׁירוּת כַּנַּ"ל. נִמְצָא שֶׁמִּמֵּילָא יִהְיֶה מְבֹרָךְ בַּעֲשִׁירוּת עַל יְדֵי נְתִינָתוֹ בְּאַהֲבָה וְלֹא יֵרַע לְבָבוֹ כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן כְּשֶׁמַּכְרִיחִין אוֹתוֹ לִתֵּן מַתָּנָה אַף שֶׁלֹּא מָסַר מוֹדָעָה עִם כָּל זֶה אֵינָהּ מַתָּנָה כְּלָל וְהִיא גְּזֵלָה גְּמוּרָה מֵאַחַר שֶׁלֹּא נָתַן בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן טוֹב נִמְצָא שֶׁחִסֵּר אֶת נַפְשׁוֹ בְּמַתָּנָה זוֹ כְּמוֹ בִּגְזֵלָה מַמָּשׁ, כִּי אֵין הַנֶּפֶשׁ וְהַשֵּׁם נִגְדָּל וְנִשְׁלָם אֶלָּא עַל יְדֵי הָאַהֲבָה וְהִכָּלְלוּת כַּנַּ"ל:

במדרש (פרשה ד' סי' ח') כי ירחיב ה' אלקיך את גבולך זש"ה (משלי י"ח ט"ז) מתן אדם ירחיב לו ולפני גדולים ינחנו, ודורש על מתנת צדקה, א"ר אבוהו מה לי למקום אחר למוד ממקומו מה כתיב למעלה השמר לך פן תעזוב את הלוי ואח"כ כי ירחיב ה' אלקיך את גבולך וגו', נראה לפרש בהקדם מ"ש החובת הלבבות בפסוק מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונות ידלנה, שכמו מים עמוקים שהם לעולם במציאות בבטן הארץ אלא שמעבה האדמה מכסה עליהם, ואין צורך אלא לסלק את הכיסוי ואז ממילא יתגלו המים, כן עצה בלב איש שלעולם יש מציאות העצה בלב האדם אלא שצריכין לסלק את המונע עכת"ד:

וּמַתָּן, הוּא בְּחִינַת תִּקּוּן הַכְּלָלִי, שֶׁהוּא הַצְּדָקָה, בְּחִינַת (משלי י״ח:ט״ז): מַתַּן אָדָם יַרְחִיב לוֹ. בְּחִינַת קֶשֶׁת הַבְּרִית, שֶׁהוּא הַצַּדִּיק, בְּחִינַת (תהילים ל״ז:כ״א): צַדִּיק חוֹנֵן וְנוֹתֵן. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ר"ה ו): בְּפִיךָ – זוֹ צְדָקָה, שֶׁאָז הַדִּבּוּר מֻתָּר: