Musar על משלי 18:16

וַהֲלֹא תִּרְאֶה, הַמָּקוֹם יַצְלִיחֲךָ, בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת שִׁבַּח הֶחָכָם אֶת הַנָּדִיב: בְּמָקוֹם אֶחָד אָמַר כִּי הַנָּדִיב תַּגִּיעֵהוּ נְדִיבוּת אֶל מַעֲלוֹת רַבּוֹת מִן הַגְּדֻלָּה בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבַבָּא, כמ"ש (מִשְׁלֵי י"ח ט"ז) מַתָּן אָדָם יַרְחִיב לוֹ וְלִפְנֵי גְּדוֹלִים יַנְחֶנּוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה מִפְּנֵי קִרְבָתוֹ אֶל הַמְּלָכִים בַּעֲבוּר שֶׁהוּא נוֹתֵן לָהֶם מַתָּנוֹת וְשׁוֹלֵחַ לָהֶם מְנָחוֹת. כַּאֲשֶׁר יָדַעְתָּ מִכְּבוֹד בֶּן הֲדַד לְאָסָא, וְתִגְלַת פִּלְאֶסֶר לְאָחָז מִפְּנֵי שֶׁשָּׁלְחוּ אֲלֵיהֶם מְנָחוֹת (מְלָכִים ב, ט"ז).

הנדיבות היא המידה אשר יגיע בה האדם למעלות גדולות. וכשהנדיבות על דרך טובה – אז היא משובחת מאוד, ובה יגיע אל מעלות רבות בעולם הזה ובעולם הבא, כמו שנאמר (משלי יח טז): "מתן אדם ירחיב לו, ולפני גדולים ינחנו". כי בעבור מתנותיו – יאהבוהו מלכים ושרים וכל אדם. ואין דבר בעולם המביא את האדם לידי אהבת העולם כמו הנדיבות, וגם בעולם הבא יגיע לו גמול טוב עבור מתנתו.

וְהַמִּשּׁוּשׁ אֲשֶׁר הוּא הַחוּשׁ הַחֲמִישִׁי יֵשׁ לוֹ אַרְבַּע מִדּוֹת וְהֵם: הַנְּדִיבוּת וְהַקַּמְצָנוּת וְהַגְּבוּרָה וְהַמֹּרֵךְ. וְיִחֵס הַנְּדִיבוּת אֶל הַמִּשּׁוּשׁ מִפְּנֵי שֶׁהַמִּשּׁוּשׁ לֹא יִהְיֶה כִּי אִם בְּכַף הַיָּד, וְהַנְּדִיבוּת לֹא יִהְיֶה כִּי אִם בִּפְתִיחַת הַיָּד כְּמוֹ שֶׁהַקַּמְצָנוּת תִּהְיֶה בִּקְפִיצָתוֹ. וְנֶאֱמַר בַּנְּדִיבוּת (מִשְׁלֵי י"ח ט"ז) מַתַּן אָדָם יַרְחִיב לוֹ וְלִפְנֵי גְּדוֹלִים יַנְחֶנּוּ. וּבַקַּמְצָנוּת נֶאֱמַר (שָׁם י"ג י"ג) וְקֹבֵץ עַל יָד יַרְבֶּה. וְיַחַס הַגְּבוּרָה אֶל הַיָּד מִתְבָּאֵר מִמָּה שֶׁאָנוּ רוֹאִים כִּי הַפְּגִיעָה תִּהְיֶה בַּיָּד כְּמוֹ שֶׁנֶאֱמַר (שׁוֹפְטִים ה כ"ו) יָדָהּ לַיָּתֵד תִּשְׁלַחְנָה. וּבְהֵפֶךְ זֶה נֶאֱמַר עַל הַמֹּרֵךְ (יְשַׁעְיָה ל"ה ג) חַזְּקוּ יָדַיִם רָפוֹת וְנֶאֱמַר עַל כֵּן (יְחֶזְקֵאל ז י"ז) כָּל הַיָּדַיִם תִּרְפֶּינָה וְהַדּוֹמֶה לוֹ.