Chasidut על משלי 18:9

כל עבודה לפי ערך הדבר הנקנה נמדדת, דברים זולים ושטותים כמעט בלי עבודה נקנים, ודברים יקרים מהם, ביותר עבודה קונים אותם, וללמוד תורה ולחסות בצל קדשו רק בעבודה קשה יכולים להגיע. לא בעבודה שהיא קשה וגדולה מן יכולת האדם, כי ד׳ יתברר לא נתן לנו עבודה למעלה מכחותינו ויכלתנו, רק שצריכים להתאמץ ולהתחזק בה, לא לעבוד בלבד בשעה שבאה עבודה לידו, רק להיות איש עובד בעצם ולא מתרפה, ושלמה המלך אומר גם מתרפה במלאכתו אח הוא לבעל משחית (משלי י״ח ט׳) העצל אינו רוצה לעבוד לגמרי והוא הבעל משחית. והמתרפה עושה הוא כשעה שבאה דבר עשיה לפניו, אבל הוא בעצמו אינו איש עובד, נרדם הוא בעבודתו, מאריך בה ללא צורך ורוצה רק בשטחיות, לא יתאמץ ולא יתעמק, והחרוץ שהוא בעצמו איש עובד, מבקש הוא את העבודה מפני שא״א לו ללכת בטל, וכשנאנס ועברו עליו איזה שעות ומכש״כ יום שלם בלי עבודה, נמאס הוא בעיני עצמו ומביט ע״ע כעל איש מזוהם, העבודה היא חיותו ותענוגו מעבודה קלה לא ישבע ובשטחיות לא ישקיט את נפשו השואפת לעבוד. זריז ועובד שמח ומעמיק, וכזרם מים אשר בעכובו מתרגז, ובשטן לו, עוד כחו מתגבר לשבור ולשטוף, כן גם הוא על כל מניעה מתחזק וכל עיכוב רק את שאיפתו מרגיז לשטוף ולעבוד.

בברכות (ברכות ל"ג ע"א) א"ר אלעזר גדול מקדש כו', כמו שפירשתי. ואמר ר' אלעזר כל אדם שיש בו דעה כאלו נבנה בית המקדש בימיו כו', דיראה משולל הבנה דהא לא נבנה. ונראה על פי ששמעתי לפרש הפסוק (משלי יח ט) גם מתרפה במלאכתו אח הוא לבעל משחית. על פי שאמרו חז"ל (ירושלמי יומא פ"א ה"א) (ילקוט חדש ערך בית המקדש סימן ק"ט) כל דור שאין נבנה בית המקדש בימיו כאלו וכו'. והיינו מתרפה במלאכתו שאינו משתדל לבנותו, אח הוא לבעל משחית דהיינו להמחריב, עד כאן שמעתי. והטעם לזה שאמרו חז"ל כל דור שאין נבנה כו', נ"ל לפי דבודאי אם כל ישראל יעשו תשובה, יבא הגואל תיכף, וכאמרם (סנהדרין צ"ח ע"א) היום אם בקולו תשמעו (תהלים צה ז), ועיקר תשובה היינו עזיבת החטא. ונמצא אם אותן החטאים שגרמו סיבת חורבן הבית, היו נעדרים מאתנו, ודאי דהוא תשובה שלימה, וגם החרטה על העבר ממילא היה נמשך מזה, דכל זמן שאדם משוקע בחטא, אינו רואה בגנותו ובפחיתותו, מה שאין כן אחר שעבר יצר זה החטא ממנו, אז מכיר בגנות הדבר ההוא וצועק על מה שעבר, ובודאי דהיה נבנה בית המקדש. וכיון שאין נבנה, נראה בחוש כי עדיין חטא זה מרקד בינו, לכך היה ממש כאלו נחרב, וק"ל. וידוע דעל חטא שנאת חנם נחרב הבית, והוא נצמח מן הגאוה כי כל אחד אומר אני ואפסי עוד, ואך לי הכבוד והגדולה והממשלה, וזה מבואר. וגם נמשך מן הכעס, דכל מי שהוא כעסן הוא שונא את הבריות שכועס עליהם, ומחמת זה הם כועסין עליו ומתקוטטים. ונמצא מי שיש בו דעת, הוא משולל מאלו המדות הרעות כמ"ש, ודאי דהוא אינו בעוכריו ואינו גרם לחורבן הבית, ומצדו לא יבצר בניית הבית, רק שאין דורו ראוי לכך, ואם כן הוי ממש כאלו נבנה בית המקדש בימיו ואינו נמנה בין הפושעים המעכבים הגלות, רק בין הצדיקים המקרבים הגאולה, וקב"ה משלם לו שכרו כאלו גרם לבנין הבית, דהא באמת הוא גורם לבנין הבית, רק דאחרים מעכבין ומה לו לעשות, ובודאי דהקב"ה משלם שכר טוב לאותו הדור שיגרמו במעשיהם הטובים שיבנה בית המקדש בימיהם על שגרמו לבנותו, לבד שכר מעשיהם הטובים, ככה יתן לאותו איש שמצידו ראוי להבנות. ולאותן הרשעים המעכבין ביאת המשיח, יגיע עליהם העונש הזה עצמו שהגיע לאותו הדור שגרמו להחריבו. ועל פי זה יובן היטב דברי חכמים במה שאמרו כאלו נחרב בימיו, ובמה שאמרו כאלו נבנה בימיו, ודוק.

[ו] בא נא אל שפחתי הוא נגד לא תרצח. והוא, כי מניעת טובה מבעליה הוא ג"כ בכלל רציחה. ואברהם אבינו מצדו היה מתעצל בזה, והאיר לו הש"י שבמקום שצריך אדם לקבל ואינו מקבל עליו הכתוב אומר (משלי י״ח:ט׳) גם מתרפה במלאכתו אח הוא לבעל משחית, וכדאיתא בש"ס (יבמות קג:) כל יהודי שאינו עוסק בפריה ורביה כאלו שופך דמים וכו' רבי עקיבא אומר כאלו ממעט את הדמות בן עזאי אומר כאלו שופך דמים וממעט את הדמות וכן הוא במדרש (נח רבה לד):