Chasidut על משלי 18:10

כִּי הַסֵּפֶר הוּא בְּחִינַת שֵׁם ה', בִּבְחִינַת: מִגְדַּל עֹז שֵׁם ה', בּוֹ יָרוּץ צַדִּיק וְנִשְׂגָּב (משלי י״ח:י׳). וְאִיתָא בַּזֹּהַר (בראשית דף לז:): שֵׁם ה' – דָּא סֵפֶר, כִּי סֵפֶר בְּמִסְפַּר שֵׁם, כַּמּוּבָא. כִּי הַסֵּפֶר הוּא בְּחִינַת שְׁמִי שֶׁנִּכְתַּב בִּקְדֻשָּׁה, וְנִתְפַּשֵּׁט בָּעוֹלָם וְעוֹשֶׂה שֵׁם.

ויקח אהרן את אלישבע בת עמינדב אחות נחשון לו לאשה וגו' ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל לו לאשה ותלד לו את פנחס. זה שאמר הכתוב (תהלים צ"ז,י"א) אור זרע לצדיק ולישרי לב שמחה. אור זרוע לצדיק היינו שדברי תורה מאירים להצדיק שמכלכל דרכיו על פי כללי התורה ולא יסור מהם. ולישרי לב שמחה ישרי לב נקרא מי שלבו נמשך אחר רצון השי"ת, אף שעל הגוון נתראה שלפעמים יסור מדרך התורה, גם זה הוא ברצון השי"ת. וכמו שאיתא בגמ' (שבת נ"ו.) כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה. יען כי לבו היה נמשך אחר רצון השי"ת, ותמיד מוסכם בלבו להיות מנוצח מהשי"ת. וכמו שכתיב (תהלים נ"א,א') למען תצדק בדברך תזכה בשפטך וכדאיתא (סנהדרין ק"ז., זה"ק משפטים ק"ז.) דלא לימרו עבדא זכי למריה וזה שאמר שלמה המלך ע"ה (שיר ה', ד') דודי שלח ידו מן החור ומעי המו עליו, מן החור נקרא דברים שאינם מיופים על הגוון, גם בזה כוון לרצון השי"ת בעומק, וזהו ומעי המו עליו. וזהו ויקח אהרן את אלישבע בת עמינדב שחלק אהרן בעוה"ז הוא שלימות בכל מעשה ומעשה שלא יסור מכללי דברי תורה, כמו שאיתא בחלק א' (פ' קרח בענין המטות) והדברי תורה מאירים לו. ולפי שהשי"ת רצה להטעימו מחלק דוד המלך שנקרא ולישרי לב שמחה, לכן היה זיווגו לשבט יהודה, ולכן כתיב ויקח אהרן שלקיחתו היה מיופה ומהודר גם על הגוון. אבל באלעזר כתיב לקח לו מבנות פוטיאל, לפי שלא היה זיווגו לבנות פוטיאל מיופה כל כך על הגוון, כדאיתא במדרש (תנחומא פנחס א') שעמדו השבטים עליו ואמרו ראיתם בן פוטי זה וכו', לכן כתיב לקח לו שבדיעבד טוב הוא. וזה רומז על דודי שלח ידו מן החור ומעי המו עליו. ועל זה כתיב (משלי י"ח,י') מגדל עז שם ה' בו ירוץ צדיק ונשגב, מי שחוסה ובא בשם ה' יש לו מגדל עז, אפילו שעושה מעשה שאינו מיופה על הגוון שנדמה שעושה במרוצה, מכל מקום יש לו תקופות ומגדל עז כיון שהוא שם ה', אף שבו ירוץ, מכל מקום מכוון לעומק רצון השי"ת, כיון שאינו עושה רק מה שהוא רצון השי"ת, וזה ונשגב שהמעשה הזה הוא למעלה מהשגת תפיסת האדם בעוה"ז. וזה שנאמר ותלד לו את פנחס, שהשי"ת חתם עצמו על זה המעשה שהוא נשגב מאוד, כמו שכתיב (במדבר כ"ה,י"ב) לכן אמור הנני נתן לו את בריתי שלום, שהשי"ת חתם עצמו עליו.

עוד ביאור על זה, על פי הירושלמי (מסכת ר"ה פ"א ה"א) דמבואר שם דמהתחלה מנו כל מנינם ליציאת מצרים בשנת ארבעים ליציאת בני ישראל מארץ מצרים, ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים (מלכים א' ו א), משנבנה הבית התחילו למנות לבנינו, ויהי מקץ עשרים שנה אשר בנה שלמה את שני הבתים (מלכים א' ט י), ולא זכו למנות לבנינו, התחילו למנות לחורבנו, בעשרים וחמש שנה לגלותינו בראש השנה בעשור לחדש וגו' (יחזקאל מ א), לא זכו למנות לעצמן, התחילו למנות למלכות, שנאמר (חגי א א) בשנת שתים לדריוש, (דניאל י א) בשנת שלש לכורש מלך פרס, עד כאן דברי הירושלמי. מבואר מזה שלא יכלו לעמוד במנין אחד מפני ריבוי השינוים והצרות, והיו צריכין למנות בכל פעם מנין אחר, לכך לא יכלו למנות בשום אחד מהן, לכך הניחו הכל ואחזו המנין לבריאת עולם שזה לא ישתנה. אבל המספרים השייכים לישראל מה נעשה להם, הניחו משום זה, והוי דמיון בזה כחול כי רב מאד, ויש הרבה קרטן לסיפור עד שאי אפשר לספור, לכך חדל מלספור לגמרי. ומובן דלעתיד שיבנה הבית ושוב לא יחרב לעולם, ודאי יהיה המנין לבנינו. והנה ידוע דכשנחרב הבית, נדחו מן המקום המקודש יותר מן כל האומות, דאין לנו אפר פרה וטמאי מתים אנחנו, וקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא (חגיגה ג' ע"ב), ואסורין אנחנו ומוזהרין באיסור כרת לבל לקרב ולגשת שם כלל שום אחד מאתנו בעוה"ר. מה שאין כן עכו"ם דאינם מוזהרין על הטומאה, והוי כמו שאמר לנו המקום הקדש לא עמי אתם לבוא אלי. ובזמן הגאולה רק ישראל יתקרבו והיה הנשאר בציון וגו' (ישעיה ד ג), ואף העמים אשר ישארו ויתקיים בהם אז אהפוך אל העמים וגו' (צפניה ג ט), לא יהיו יכולים לגשת, רק אם ישראל מקרבין אותם בכחן, כמו שנאמר (ישעיה ב ג) והלכו עמים רבים וגו' לכו ונעלה וגו', (ישעיה ב ה) בית יעקב לכו ונלכה, דבני דמלכא ראוים לפלטרין דמלכא, דעל אותה שעה נאמר (משלי יח י) מגדל עוז שם ה' בו ירוץ צדיק ונשגב, (ישעיה ס כא) ועמך כולם צדיקים וגו'. ונראה דאף על ידי ישראל לא יהיה להם רשות, רק לעלות אל הר ה' הנבנה אז על הר הכרמל והר תבור והר סיני והר הבית הר ציון, ויחזור עליו בנין בית המקדש שהיה כבר, ועליו יהיה בית המקדש של מעלה אשר יבא משמי מרום עד לב השמים, ועליו נאמר מגדול עוז, והאומות לא יכלו לבוא רק עד בית המקדש שלמעלה ולא עד בכלל, דעליו נאמר בו ירוץ צדיק ונשגב כמ"ש, והוא האדרון דמלכא וכו' דלא יתחזון תמן רק בנוהי, והבן. ועל פי זה מבואר (הושע ב א) והיה מספר בני ישראל, ר"ל מה שישראל מונים וסופרים, והיה בדמיון חול הים אשר לא ימד ולא יספר מחמת רובויו שצריך למנותו, אם היה רוצה למנותו אין בו מספר, כך מחמת הריבוי ענינים הנעשה בהם, נדחו לגמרי מהמספר, ואין הכונה שהוא רב כחול הים, רק הכונה שטעם וסיבה אחת להם על מניעת המנין. וגם יש כונה במה שאמר מספר בני ישראל, מספר השייך לבני ישראל במה שנעשה להם, זה יודחה לגמרי מהטעם הנ"ל, ככה התנבא הנביא וכבר נתקיים בעוה"ר שאין מנין רק לבריאת עולם, ומבואר בטור אבן העזר (סוף סימן קכ"ו) וז"ל: בימי חכמי התלמוד היה דרכם למנות לשנות המלכים, ואם שינה לכתוב לזמן אחר, הגט פסול, ועכשיו נהגו למנות בכל המקומות לבריאת עולם, עכ"ל. והיינו משום פיזור ישראל מאד מאד, ושינוי המלכות וילכו מגוי אל גוי וממלכה אל ממלכה, ונמצא לפי פירושו לא נתקיים נבואה זו עד אחר חתימת התלמוד. ועל זה והיה, ר"ל המספר והמנין הנזכר בהנעשה לבית ישראל דוקא, יהיה ויתקיים במקום אשר יאמר להם עד עתה לא עמי אתם, דהיינו המקום המקודש כנ"ל, יאמר להם שם בני אל חי כנ"ל, כאשר יבנה במהרה בימינו עליו יתקיים המנין והמספר לעדי עד ולנצח נצחים, וכאשר כבר נתקיים הנבואה הזו והיה מספר, ככה הגיע העת שיתקיים הנבואה והיה במקום וגו', במהרה בימינו אמן.