Chasidut על משלי 19:11

והנה הרמב"ם ז"ל (פרק ב' מהלכות דעות הלכה א' וב') כתב וזה לשונו: ומה היא תקנת חולי הנפשות וכו' וכיצד היא רפואתם מי שהוא בעל חימה אומרים לו להנהיג עצמו שאם הוכה וקולל לא ירגיש כלל וילך בדרך זה זמן מרובה עד שיתעקר החימה מלבו ואם היה גבה לב ינהיג עצמו בבזיון הרבה וישב למטה מן הכל וילבש בלויי סחבות המבזים את לובשיהם וכו' עד שיעקר גובה הלב ממנו ויחזור לדרך האמצעי ובה ילך כל ימיו וכו' עד כאן. ואמנם בחינה זו אינה נקראת כי אם תשובה תתאה המוזכר בזוה"ק (חלק ג', קכ"ג.) שהוא רק שלא לשוב לחטא והעבירה אשר עבר אבל לא יזכה על ידי זה להגיע לבחינת מקום תשובה עילאה שהפליגו חז"ל במעלתה עד מאוד ואמרו (ברכות ל"ד:) במקום שבעלי תשובה עומדין וכו' ובזוה"ק (עיין חלק א', קכ"ט:) מאריך מאוד מאוד במעלתה עד אין שיעור והוא כאשר כבר ביארנו בחיבורנו סידורו של שבת (שורש הששי ענף ג' עלה ט') בדרך אחר מעולה ומשובח מזה כי מי שכבר נשקע במדה רעה ובתאוה רעה ובא לחזור אל ה' אלהיו לשוב עדיו ולדבקה בו יתברך לא די לו במה שיעקור המדה הרעה וישליכנה מעל פניו שלא ישתמש עוד בה רק אדרבה שיראה ליקח מדה וחמדה הזו לעבוד עמה עבודת בוראו שעל זה אמר דוד המלך ע"ה (תהלים נ"א, ה') וחטאתי נגדי תמיד הגם שבודאי היה מאמין שה' הטוב הוא המרבה לסלוח אחרי בקשת המחילה כי אפילו בבני אדם אמרו חז"ל (בבא קמא צ"ב.) שצריך למחול על עלבונו ומקרא מפורש (משלי י"ט, י"א) שֵׂכֶל אדם האריך אפו ותפארתו עבור על פשע, ומכל שכן באלהינו יתברך שבודאי מרבה לסלוח אחרי התשובה האמיתית. ואכן חטאו היה תמיד נגד עיניו בכדי להפך המדה הרעה שהיה בו בעת חטאו, לעבודת ה'. ולזכור החמדה והתשוקה העזה ואש התבערה שבער בו בעת הלז לעבירה, שיחמוד עתה כמו כן (ישעיה י', ט"ז) באש להבת יקוד יקד אש בתשוקה נפלאה לעבודת שמו יתברך וכמו כן לבעור בתשוקה עזה להשפיע ולהעניק מטובו לטובים היפך ממה שחשק והשפיע ברע בעבירה. ועל זה אמרו חז"ל (עיין תנחומא בשלח כ"ד) הצדיקים בדבר שחוטאים בו מתרצים כי לא די להם להניח מלעשות העבירה רק אדרבה יוסיפו אומץ לעבוד במדות וחמדות הללו עבודת ה' לעומתם ועיין שם בחיבורנו שביארנו קצת אופן היפוך מדות הרעות למצוות ה'. ולזה אמרו ז"ל (ויקרא רבה כ"א, ה') עשה אדם חבילות של עבירות יעשה כנגדן חבילות של מצוות, ואמר "כנגדן" כי צריך דוקא לראות לעשות המצוה לעומת העבירה שעשה להפך המדה מהעבירה למצוה. ובזה כוחו גדול למאוד והיא בחינת תשובה עילאה וגדולה ממעלות הצדיקים לצד שזוכה לקרב אל ה' מבחינות החיצוניות הרחוקים מאוד מאור פניו יתברך וזה תענוג ונחת רוח גדול לפניו כאשר בארנו כמה פעמים מה שאין כן בצדיק גמור והבן. ועל כן אמרו (עבודה זרה ד':) לא היה דוד ראוי לאותו מעשה אלא להורות תשובה פירוש בכדי להטעימו בגודל לבת אש תבערת היצר הרע לידע עד כמה לעלות במעלה מעלה רשפי אש שלהבת י"ה לאהבת ה' לעבודתו ולעסק תורתו ועשיית מצוותיו ולהעלות ענפי הקדושה מריחוק מקום הקרוב אל החיצונים. ועל כן מן השמים הוא דאנסוהו שיבוא לידי עבירה. וגם זאת נודע אומרם ז"ל (שבת נ"ו.) כל האומר דוד חטא וכו' רק שפגה אכל שלא המתין על עת הנכון כי ראויה היתה בת שבע לדוד מששת ימי בראשית כידוע (סנהדרין ק"ז.) אבל ח"ו שיאמר אדם אעבור עבירה בכדי להגיע לתשובה עילאה כי כל האומר אחטא ואשוב וכו' אין מספיקין בידו לעשות תשובה כמאמר חז"ל (יומא פ"ה:) כי מה לו לאדם לבקש גדולות ומדריגות ומי שאינו חס על כבוד קונו לעבור עבירה במזיד בשאט נפש ראוי לו שלא בא לעולם. הן אפילו בלעם הרשע מקור מקום הטומאה והקליפות אמר (במדבר כ"ב, י"ח) לא אוכל לעבור את פי ה' אלהי לעשות קטנה או גדולה, ומכל שכן שיוכל אדם למרוד במלך מלכי המלכים הקב"ה מלך גדול ונורא במזיד על דעת שישוב אחר כך כי הלא ה' צוה לעשות כן ואיך יעבור על דבריו. ועל כן העובר אין מספיקין בידו לעשות תשובה בכדי שלא יעשה כזאת כי אין לאדם רק לחפש ולראות לעשות רצון קונו ולא לבקש לבוא במעלות שיעוף לשמים יותר מצדיק גמור כי החקר אלוה תמצא ומי הוא שיחכים על דבריו של הקב"ה. והנה זה הוא בכל העבירות שבעולם ומכל שכן במי שנעשה ח"ו בבחינת דור תהפוכות הנזכר שלקח המעלה הטובה שחננו ה' לעבודתו והמרה בה את פי ה' שעיקר תשובתו היא רק בכזה שיעבוד עוד עם המעלה הזו עבודת שמו באמת ובתמים ולא די שישליכנה מעל פניו שלא יעשה לא זה ולא זה, כי לצד שהוא הפך מהיפוך אל היפוך כן עתה צריך להפך מעלותיו לעשות בהם דוקא מצוות ה' ובזה יתרצה על נכון לה' אלהיו. עוד כי הנה על זה נתנו ה' בו שיעבוד לו בה ואיך יתרצה על חטאו אם לא יעשה ככל אשר פעל ה' למענהו.

ועתה שא נא כליך תליך וקשתך וגו'. לדקדק לשון אומרו ועתה שלכאורה מיותר וגם לשון שא נא אין לו פירוש וחז"ל אמרו (בראשית רבה ס"ה, י"ג) לשון השחזה חדד סכינך ושחוט יפה ועוד לאלוה מילין על פי אשר כתבנו במקום אחר להבין מה שאמר דוד המלך ע"ה (תהלים נ"א, ה') וחטאתי נגדי תמיד ולכאורה יפלא כי איך יכנס זאת בלב האדם לחשש ספק על אחת מני אלף שהקב"ה אינו מקבל השבים לפניו למחול להם חטאם וכמה פעמים מפורשת היא בתורה וצונו עליה במצות עשה לשוב לפניו וכי על מגן צוה בזה שנשוב והוא לא ימחול ח"ו, ועוד כי הנה אפילו באדם קרוץ מחומר צוה הקב"ה ביד חז"ל (בבא קמא צ"ב.) אשר המוחל לא יהיה אכזרי אחרי בקשת המחילה, והגבעונים שלא מחלו על דמיהן נאמר בהן (שמואל-ב כ"א, ב') והגבעונים לא מבני ישראל המה, כי אין האכזריות מצויה בישראל כמו שאיתא ברמב"ם ז"ל (הלכות תשובה פרק ב' הלכה י') ומקרא מלא אמר הכתוב (משלי י"ט, י"א) שכל אדם האריך אפו ותפארתו עבור על פשע, ומכל שכן דכל שכן עד אין שיעור בוראנו יתברך שמו בעל החסד האמת שיכנס שום ספק בלב אדם שח"ו אינו מוחל על החטא אחרי התשובה.