Chasidut על משלי 20:29

עוד נאמר טעם לסמיכתן כי נודע אומרם ז"ל (ריש פרק א' דפאה) אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא ואחד מהן הוא גמילות חסדים. ונודע טעם הרמב"ם לזה (שם בפירוש המשניות) לפי שיש במצוות האלה שני חלקים חלק אחד לה' מה שצוה ה' לגמול חסד לחבירו והוא במנין המצוות עשה מפסוק והלכת בדרכיו מה הוא רחום וגו' כמו שכתוב בדברי הרמב"ם ז"ל (פרק א' מהלכות דעות הלכה ו') וחלק השני מה שמגיע טובה לחבירו ונהנה מזה. והנה חלק המגיע לה' במה שהוא צוה לקיים מצוותיו זה הוא צפון וטמון ושמור לעולם הבא והוא הקרן הקיימת לעולם הבא, וחלק מה שהגיע הנאה לבני אדם זה הוא הפירות שאדם אוכל מהן בעולם הזה לפי שגם חבירו נהנה בעולם הזה ועל כן הוא אוכל מזה בעולם הזה. וידוע אשר הגדול שבגמילות חסדים הוא חסד שעושין עם המת כי זה הוא חסד של אמת שאינו מצפה לתשלום גמול. ועל כן אחר כל הטרחות והיגיעות שהיה לאברהם בקבורת שרה עם אנשי חברון ופיזר ממון בעד זה ויגע דוקא לקנות מקום במבחר הקברים אשר בחברון וזה היה חסד של אמת אשר עשה עם מתו לכן אחר זה נאמר ואברהם זקן בא בימים שזכה לזקנה והוא שכר עולם הזה כמאמר חז"ל (בראשית רבה נ"ט, ב') בפסוק (משלי ל"א, כ"ה) עוז והדר לבושה לבושה של תורה שנותנת הדרת פנים בעולם הזה עיין שם. כלומר הנה אף זכה לברכת עולם הזה. ואמנם באמת וה' ברך את אברהם בכל בכל הענינים הן בעולם הזה הן בעולם הבא לפי שהקרן קיים לו לעולם הבא ומהפירות אוכל בעולם הזה, ולא תאמר שלזקנה בלבד זכה כי זכה לכל אושר עולם הזה והעולם הבא. ומה שפרט הכתוב זקנה לפי שהוא היה הראשון בעולם בדבר זה שעד אברהם לא היה זקנה כאומרם (בבא מציעא פ"ז.) והוא התפלל על זה והכתוב אומר (משלי כ', כ"ט) והדר זקנים שיבה. ועל כן להיותו דבר חידוש פרט הכתוב אשר גם לזה זכה, ודבר גדול הוא זה מה שהוא המשיך זה לכל באי עולם כי מאז שנתגדל זקן אברהם כל הבאים אחריו ניכרין הזקנים מן הנערים והודיענו הכתוב אשר כל זה היה מהפירות שלו לבד, לשנות אף בזה טבע העולם על ידי תפילתו ולא מהקרן הקיימת.

א"ל איזה הוא היופי שלי אני ובני נכנסין לעיר ואין בני אדם מכירין בין האב לבן וכו' צריך אתה להפריש בין האב לבן וכו'. היינו שלעין אין הכרת שום חילוק והבדל בין התפלה שלי שהיא ברורה וזכה מנגיעה, לבין תפלה שהיא בנגיעה, ויאמרו בני אדם שאף בתפלתי היתה איזו נגיעה מצדי, לזה לא פעלה ולא נעניתי עליה, מפני שהייתי חבוש וכפוף תחת הנגיעה. א"ל הקב"ה חייך ממך אני מתחיל, הלך ולן באותו הלילה ועמד בבקר, כיון שעמד ראה שהלבין שער ראשו וזקנו, אמר לפניו רבש"ע עשיתני דוגמא, א"ל (משלי ט״ז:ל״א) עטרת תפארת שיבה (משלי כ׳:כ״ט) והדר זקנים שיבה, לכך נאמר ואברהם זקן. הענין בזה, דהנה שערות מרמזים על מותרות שאדם מתאוה ממה שהוא חוצה לו, כמו שהשערות הם חוץ לגוף, וכדאיתא באדרא רבא קדישא (נשא קלד.) שערי דנפקי ממותרי מוחא. וכן איתא שם באדרא רבא קדישא (נשא קלב.) דהני שערי בגין דממוחא אשתכחו לאתמשכא למוחא לתתא (ועיין בעץ החיים שער י"ג פרק י"א להאר"י הק' ז"ל)^קטוהסבר בעניין השערות שנקראו מותרות עיין בתפארת החנוכי על זוהר פרשת נשא (קכז:) ד"ה תאני עיי"ש.. והשי"ת עשה את האדם בצלמו, שלא יתעצב ויתעקש לבקש לעצמו יותר מלחבירו, כי עיקר החיים הוא מיעקב אבינו, והוא היה אוהב כל ישראל בשוה, וכאן בהתפלל אברהם על הסדומים והפציר בתפלה שנראה לעין כעקשות, עד שאמרו במדרש רבה (וירא מט) שהכין את עצמו לשלשה דברים ואחת מהן היא מלחמה, וזה הוא שאמר שאין ניכר שום חילוק בינו לבין אחר והוא ששערותיו שחורות. אמנם כ"ז הוא קודם שיש לאדם השלמה, אז מרמזין השערות על צמצום, שיצמצם את עצמו להתגבר על תאותיו, ובפנימיות מרמזין השערות על מניעת וצמצום השפעה מצד המקבל. והוא כי בכל כלי השפעה יש בהם שערות, במוח ובזקן, שזה מרמז שנשאר עוד שפע בהמשפיע, רק המניעה היא מצד המקבל שאין בכחו לקבל השפע באורח מישור רק מלבוש ההיפך, שעל הלבוש נראה זאת ח"ו כקמצנות, וכמו אב הרודה את בנו להדריכו בדרך טובים ומלמד אותו איזו חכמה נפלאה, ואין בכחו לקבלה ולהבינה עד שאביו מיסרו בשוטים ובעקרבים, ולעין נראה זאת כאכזריות חמה מהאב, אבל האמת הוא רק מנדיבתו ואהבתו שיש לו לבנו ורוצה בטובת בנו שייטב לו כל הימים, לזה כדאי הוא לו אף להכותו עד שיבין החכמה. וכן ראה הנביא בשפע הנבואה, ושער ראשה כעמר נקא (דניאל ז׳:ט׳), והוא שבאמת השי"ת מצדו מלא אהבה ונדבת חסד להשפיע כל הטובות לישראל, רק המניעה הוא מצד המקבל, לזה נראה לעין לבוש ההיפך. וכן ימי הגלות, שלעין נראה שסובלים מזה מאד, אבל בעומק נבנו מזה כל הטובות, לכן נראה בעוה"ז לבוש ההיפך. וכדאיתא (פסחים דף פז:) צדקות פרזונו, צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שפזרן^קטזנתבאר במי השלוח ח"ב תהלים (קמז) ד"ה בונה ירושלים: עיקר בנין ירושלים הוא בזמן הגלות שפזר השי"ת את ישראל בין העכו"ם שיקבלו כל הטובות מהם ולהכניסם לקדושה. ומבואר בבית יעקב ויקרא פרשת צו אות א: כי בכל בנין המדרגות נבנים רק מפזרונם של ישראל, כמ"ש (פסחים פז:) לא הגלה הקב"ה את ישראל לבין העכו"ם אלא כדי שיתוספו עליהם גרים וכו' מאי דכתיב (שופטים ה׳:י״א) צדקת פרזונו בישראל, צדקה עשה הקב"ה בישראל שפזרן לבין העכו"ם וכו'. והוא שמזה שישראל פזורים בין העכו"ם המלאים זדון ועכ"ז אינם שוכחים בהש"י, ומגבירים שכלם על תאוותם, ומוציאים בלעם מפיהם ומקרבין לקדושה וסובלים מזה, מזה יתברר לכל אחד ואחד מקומו ומדרגתו בקודש, זהו עצמו הוא בנין חומת ציון וירושלים. עיי"ש כל דבריו. וכן בתפארת יוסף ראש השנה ד"ה והיה ביום ההוא: כי עיקר הגלות היה כמו שאיתא בש"ס (פסחים פז:) צדקת פרזונו צדקה עשה הקב"ה עם ישראל וכו' שיתוספו עליהם גרים. והיינו כמו הזורע אשר זורע במפולת יד ותכלית כוונתו שיצמח מזה זריעה. וכמו כן יראה השי"ת לעתיד אשר תכלית כוונת הגלות הוא שיתוספו נפשות אצל ישראל. עיין עוד בית יעקב שמות פ' שמות אות ה, ט, פ' תרומה אות כז ד"ה מאדמים, תפארת יוסף פ' תצא ד"ה כי תצא, מס' תענית (ה.) ד"ה אמר, מס' מגילה (ט:) ד"ה וגם, לקמן פ' תולדות אות מט ד"ה לתת לך, פ' ויצא אות י, פ' וישב אות כ, פ' ויחי אות מט.. וזה הוא דאיתא בתנחומא (שם) שהשי"ת אמר לאברהם דיו לעבד להיות כרבו, היינו כמו שהשי"ת נשאר תמיד עומק עמוק מה שאין בכח הברואים לקבל ולהבין, עד שנראה לעין לבוש ההיפך, אם כן מה איכפת לך אם לא יבינו בני אדם עומק כונתך ויחשבו עליך ההיפך, דיו לעבד להיות כרבו^קיזכל העניין כאן מבואר בסוד ישרים חג הסוכות אות ו עיי"ש.: