Chasidut על משלי 21:16

ואת העם היושב עליה (במדבר יג יח). היינו הכחות והאברים והחושים, החזק הוא הרפה, יש לומר בלשון בתמיה, דהנה לפי הנראה אם עוסק בתורה מחליש כחותיו, ואם מרפה ממנה והולך אחר תאות לבו, מחזיק כוחותיו. ובאמת נהפוך הוא, כי ההולך אחר תאות לבו, מצמיח בגופו ובבשרו ובעצמותיו ההעדר האמיתי אש תאכלם, ואין חלישות יותר מהעדר. מה שאין כן אם בכל כחו עובד ועוסק בתורה בעמל ויגיעה רבה, הרי מחזקם שנותן להם הקיום לנצח, וכאמרם ז"ל (תמיד דף ל"ב ע"א) הרוצה שיחיה ימות וכו', וכמו שמפרשין בהפסוק (קהלת ד ב) ושבח אני את המתים וגו', (הכונה עמ"ש שכבר מתו, מן החיים פירוש שהמיתו עצמם וכוחותיהם בעודם חיים, ולכך אשר המה עודנו, וזהו צדיקים במיתתם קרוים חיים (ברכות י"ח ע"א) והבן) (מהגהות ייטב פנים בקונטרס וישב מצרף ומטהר כסף). ואם כן יש לפרש בלשון תמיה החזק הוא, ר"ל האם חזק הוא העם היושב עליה, ר"ל על הנשמה דהיינו הכחות והחושים והאברים, הרפה אם מרפה עצמו מדברי תורה, וכמו שאמרו חז"ל (ב"ב דף ע"ט.) רפאים (משלי כא טז), שמרפין עצמן מדברי תורה. או יאמר בניחותא החזק, ר"ל שתראו שמי שמחזיק כחותיו ואבריו בעניני עולם הזה, הוא באמת הרפה כנ"ל. וכן יש לפרש החזק, ר"ל החזק באמת, הוא הרפה שמתיש כח ומייגע בתורה. ואיתא בזוהר (ח"ג קס"ח ע"א) דבהאי עלמא מאן דאיהו רב הוא זעיר, ומאן דאיהו זעיר הוא רב. ואמרו רז"ל (עירובין י"ג:) כל המתגאה, הקב"ה משפילו. וכל המשפיל עצמו, הקב"ה מגביהו. וידוע דמעט ורב במקרא, לפעמים יתפרש על גבהות ושפלות, כמו שדרשו בפסוק (חולין פ"ט.) לא מרובכם מכל העמים וגו' (דברים ז ז). וכמו שפירש הפרשת דרכים להפסוק (קהלת ט יד) עיר קטנה ואנשים בה מעט וגו'. והיינו שמזהיר להיורדים מטה, שיתנו לב להתהפכות שבזה העולם, המעט הוא, ר"ל שמעט הוא אם רב, דמאן דאיהו רב איהו זעיר, וה"א דהמעט, היא ה"א קיימת, כמו הנגלה נגלתי (שמואל א' ב' כ"ז), ור"ל שתבינו איך היא מעט אם רב הוא.