מדרש על משלי 21:16

סח אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי, אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: מַאי דִּכְתִיב: (במדבר כא) "עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים: בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן וְגוֹ'. 'הַמֹּשְׁלִים', אֵלּוּ הַמּוֹשְׁלִים בְּיִצְרָם. 'בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן', בּוֹאוּ וּנְחַשֵּׁב חֶשְׁבּוֹנוֹת שֶׁל עוֹלָם, הֶפְסֵד מִצְוָה כְּנֶגֶד שְׂכָרָהּ, וּשְׂכַר עֲבֵרָה כְּנֶגֶד הֶפְסֵדָהּ. 'תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן', אִם אַתָּה עוֹשֶׂה כֵּן, תִּבָּנֶה בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְתִכּוֹנֵן לָעוֹלָם הַבָּא. 'עִיר־סִיחוֹן', אִם מֵשִׂים אָדָם עַצְמוֹ כְּעַיִר זֶה שֶׁמְּהַלֵּךְ אַחַר שִׂיחָה נָאָה, מַה כְּתִיב אַחֲרָיו: "כִּי אֵשׁ יָצְאָה מֵחֶשְׁבּוֹן" וְגוֹ'. תֵּצֵא אֵשׁ מִן הַמְחַשְּׁבִים, וְתֹאכַל אֶת שֶׁאֵינָם מְחַשְּׁבִים. 'לֶהָבָה מִקִּרְיַת סִיחֹן', מִקִּרְיַת צַדִּיקִים שֶׁנִּקְרְאוּ שִׂיחִין. 'אָכְלָה עָר מוֹאָב' זֶה הַמְהַלֵּךְ אַחַר יִצְרוֹ, כְּעַיִר זֶה שֶׁמְּהַלֵּךְ אַחַר שִׂיחָה נָאָה. 'בַּעֲלֵי בָּמוֹת אַרְנֹן', אֵלּוּ גַּסֵּי־הָרוּחַ, דְּאָמַר מַר: כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ גַּסּוּת הָרוּחַ נוֹפֵל בַּגֵּיהִנֹּם. 'וַנִּירָם', אָמַר רָשַׁע: אֵין רָם. 'אָבַד חֶשְׁבּוֹן', אָבַד חֶשְׁבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם. 'עַד דִּיבוֹן', אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הַמְתֵּן עַד שֶׁיָּבוֹא דִּין. 'וַנַּשִּׁים עַד נֹפַח', עַד שֶׁתָּבוֹא אֵשׁ שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה נִפּוּחַ. 'עַד מֵידְבָא', עַד שֶׁתַּדְאִיב נִשְׁמָתָן. וְאַמְרֵי לָהּ: עַד דְּעָבִיד מַאי דְּבָעִי. אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: כָּל הַפּוֹרֵשׁ מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, אֵשׁ אוֹכַלְתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל טו) "וְנָתַתִּי אֶת פָּנַי בָּהֶם, מֵהָאֵשׁ יָצָאוּ וְהָאֵשׁ תֹּאכְלֵם". כִּי אָתָא רַב דִּימִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: כָּל הַמְרַפֶּה עַצְמוֹ מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, נוֹפֵל בַּגֵּיהִנֹּם, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי כא) "אָדָם תּוֹעֶה מִדֶּרֶךְ הַשְׂכֵּל, בִּקְהַל רְפָאִים יָנוּחַ", וְאֵין 'רְפָאִים' אֶלָּא (יורדי) גֵּיהִנֹּם, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם ט) "וְלֹא יָדַע כִּי רְפָאִים שָׁם בְּעִמְקֵי שְׁאוֹל קְרֻאֶיהָ".