Chasidut על משלי 21:27

אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה וגו' תקריבו את קרבנכם (ויקרא א ב). והנה יש להבין ענין הקרבנות, אם אדם חטא בהמה מה חטאה. וגם להבין מהו הענין שאם ישחט בהמות וישרפם האש מה תועלת בזה, ואין לנו עסק בנסתרות כי יש בודאי סודות גדולות ונוראות בזה, אבל אין אתנו יודע, ואם ארעב לא אומר לך כתיב וגו' (תהלים נ יב), ולבנון אין די בער וגו' (ישעיה מ טז), והנה הנגלות לנו ולבנינו. ועוד יש להבין למה במזיד אינו מביא קרבן, ועל ביטול מצות עשה אף במזיד. והנ"ל בזה דיש ליתן כמה טעמים בענין הקרבנות מלבד מה שנאמר בספרים. (א), על פי מה שאמרתי הפירוש בפסוק (ישעיה נא יב) מי את ותראי מאנוש ימות, (להלן בפרשת צו ד"ה ואם האכל), בענין השתעבד הפחות להנכבד, הכי נמי העיקר שישים החוטא אל לבו מה זה שבשבילי שחטאתי, ישחט הבעל חי וישרף על לא חמס בכפו, ואף אם הבעל חי אין לו יכולת לעמוד כנגדו, מכל מקום איך לב האנושי ושכלו יסכים בזה לעשות עול כזה. רק שהתירוץ על זה כי כן ראוי להשתעבד הפחות להנכבד, דהיינו הפחות במדריגה למעלה במדריגה, ואם יעלה זאת על לבו, אזי יתעורר ללמוד קל וחומר בן בנו של קל וחומר, ומה אם החי לנגד אדם כך, שלא בראו, ולא הוציאו מאין ליש, ולא גמלו כל טוב, ולא יגמלנו לעתיד, ואינו מכיר אותו, ישחט ויקבל יסורין גדולים ויאבד מן העולם עבורו, על אחת כמה וכמה האדם לנגד מלך מלכי המלכים הקב"ה, שאינו אף כבעל חי לנגד האדם אף חלק אחד מני אלף אלפי אלפים, רק כאפס וכאין, ועוד שגמלני כל טוב הוציאני מאין ליש בראני וזנני ופרנסי, ומה אני כי יזכרני, אלא אף שבראני אדם במעלה העליונה ויפח באפי נשמת חיים אלקי ממעל, ובכל עת ובכל רגע משגיח עלי ונתן לי שפע חיים וכל הכחות מאתו יתברך, והדבר אשר בקש לא נפלאת היא וגו' (דברים ל יא), ודרכיה דרכי נועם כתיב (משלי ג יז), רק איוה לשירותי כאחד מצבא המרום, ואשרי העם שככה לו ועתיד לגמלו כל טוב. ועל פי זה אמרתי לפרש הפסוקים (מיכה וא"ו) במה אקדם ה' וגו', הגיד לך אדם וגו' מה ה' דורש ממך עד והצנע לכת וגו', (ויבואר להלן בפרשת צו). והיא התשובה המעולה שבכל התשובות, על דרך שאמרתי לפרש מאמר רז"ל (ברכות דף י"ב ע"ב) כל העושה דבר עבירה ומתבייש בו, מוחלין לו כל עונותיו. שמנגד להשכל וכי יהיה חוטא נשכר אם ימצא כבושת גנב. ועוד שסותר מאמר רז"ל (בב"ק דף ע"ט:) למה החמירה תורה בגנב יותר מבגזלן. ועוד למה ימחלו כל עונותיו, הלא די בעבירה זו, והיא פלאי לכאורה. והנ"ל בזה אחר הדקדוק ומתבייש בו, על פי שאמרתי על מאמר רז"ל (פסחים נ' ע"א) עולם הפוך ראיתי וכו' ואנן כדקאי קאי, (בסוף פרשת תצוה בביאור הגמרא חולין). וגם כן מאמרן (ברכות ל"ד ע"ב) כל הנביאים לא נתנבאו רק למחזיקים, אבל תלמידי חכמים עצמם עין לא ראתה, וכן כל הנביאים לא התנבאו אלא לימות המשיח, אבל לעולם הבא עין לא ראתה וגו'. על פי שנתגלה לי בחלום בענין הגן עדן של התנאים, וכבר אמר החכם ידיעת הפכים בשוה, ואם כן כן הוא לענין בעלי העבירות בענין הבושה והחרטה, אין עונש גדול מזה אחר שהוסר המסך, ואשרי מי שבא לבחינה זו שמתבייש מעומק לבו בעודו בחיים חיותו. ועל זה אמרו רז"ל כל העושה עבירה ומתבייש בו כנ"ל, בו דייקא על בחינה זו, ואין עונש גדול מזה והיא התשובה המעולה שבכל התשובות, וכל הנמצא בספרי היראה מתשובת הבאה, וגדר, וכתוב, ומשקל, הם הכנות והמצאות ודרגות להגיע לידי תשובה זו האמיתית, ולא יצוייר תשובה זו באחד אם לא על ידי כולם, כיון דבא לידי הכרה זו. והיינו דמייתי קרא (יחזקאל טז סג) למען תזכרו ובושת ולא יהיה לך עוד וכו', משמע שהבושת הוא רק כזכירה שאינו רואה שום נברא, ורז"ל (יומא כ"ב ע"ב) העידו על שאול שהיה כן. ועל פי זה פירשתי יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה, מכל חיי העולם הבא (אבות פ"ד מט"ז). כי השעה אחת בתשובה, לא יתכן רק בבחינה זו, וזולתן צריכה זמן ארוך, וכשבא לידי מדה זו והוא דבוק האלקי, אז המעשים טובים שיפעל בעת שיברק עליו הברק הזה קודם שיעלימוהו הטבעים והמנהגים, הם כעולם הבא ממש ועדיפים מעולם הבא, כי הם מעלים אותו ממדריגה למדריגה עד בלי שיעור וערך, כאמרם ז"ל (בקדושין דף ל"ט (ע"ב) ובשבת דף ס"ג.) כל העושה מצוה אחת כמאמרה וכו', והיינו כמאמרה. ויתכן על פי זה דיצא [בת] קול על ר' אליעזר בן דורדיא שמזומן לחיי עולם הבא (ע"ז י"ז ע"א), היינו שתשובתו היה על דרך זה, והוא דבוק אלקי האמיתי ושם נשאר, כמו שאמרה אמו של יוסף הכהן בן גוריון (והוא ביוסיפין). וזו היא כונת הקרבן שיבא לידי מדה זו להבין קל וחומר הלזה, והצור תמים פעלו ואין עול דהחילוק בין שוגג למזיד מבואר בחובת הלבבות בהקדמתו, ואם כן השוגג בלי הנשמה רק התעלמה מהגוף אבל המזיד נעשה בבחינת הנשמת חיים, והעבירה ודאי צמיחתה מהחומר, ואם כן כבר השתעבד הנשמה תחת הגוף, ואיך ישחוט בהמה הואיל ומשועבד הפחות להנכבד, הלא הוא שיעבוד הנכבד להפחות האדם, והן אמת אחר שיעשה תשובה אין לך דבר שעומד וכו' (ירושלמי פאה פ"א ה"א), אבל איך יתכן להתחיל בשחיטת בהמה, כמו שאמרתי לפרש מאמר רז"ל (חולין י"א ע"ב) אתיא משחיטה עצמה וכו' ודו"ק, ולכך זבח רשעים תועבה (משלי כא כז) ודוק, וכגמול ידיו יעשה לו, ובמזיד צריך להיות התשובה הנ"ל מעצמו. ועל דרך הפשוט כי אם חטא ולא השתעבד נשמתו אשר היא האדם תחת בהמתו, אדם הוא וראוי לישחט בהמה לצורכו. אבל אם השתעבד נשמתו לבהמתו, אם כן בהמה הוא, ואיך ישחט בהמה לצורך בהמה, וגם זה נכון. ועל פי זה מבואר הדיוק איכף לאלקי מרום דייקא, האקדמנו כנ"ל, ר"ל לדמות רוממות לנגד רוממות בעולות ואלפי אילים (מיכה ו ז), כי לפעמים יפלו אלפי אילים מבעלי חיים בשביל מדבר אחד. ועל פי זה עניתי ואמרתי לפרש קרא דילן אדם כי יקריב מכם קרבן לה' וגו', ר"ל תבינו איך שראוי לכל אדם שהוא פחות ערך, להקריב מכם ממש קרבן לה' שהוא רם ונשא, אם מן הבהמה וגו' תקריבו את קרבנכם, שאתם חייבין מחטאתיכם ואם אדם חטא בהמה מה חטאה, רק מחמת שהוא השתעבדות הפחות לנכבד, אם כן קל וחומר שראוי להקריב קרבן לה', נ"ל. ועל פי זה פירשתי מאמר רז"ל (מנחות דף ק"י.) כל העוסק בהלכות עבודה, היינו לידע מהותה וענינה, והוא העיקר עבודה ללמוד קל וחומר ולמסור נפשו על קדושת שמו ית', וקל וחומר זה כל ישראל מחוייבים ללמוד לא המקריב לבד. והנה היוצא מזה דעיקר הקרבן הוא, כדי שיתעורר בתשובה על ידי החשבון הזה מהשתעבדות הפחות לנכבד, והבן. ובזה אני מבין אמרם ז"ל (ברכות דף נ"ה.) שלחנו של אדם דומה למזבח, דר"ל על ידי שלחנו של אדם ששוחט בהמות או עופות לצורך מאכלו, גם כן ראוי להתעורר לזה, והבן.

(ב) עוד פירוש על הפסוק (במדבר כג ט) כי מראש צורים הן עם לבדד ישכון וגו', ועל הפסוק (במדבר כג י) תמות נפשי וגו'. על פי מה שנ"ל לפרש הפסוק (במדבר כד ה-ו) כנחלים נטיו (במדבר כד ו) הסמוך למה טובו (במדבר כד ה), על פי שכתב בשפת אמת (סימן ט"ו בפסוק (משלי כא כז) זבח רשעים), הטעם דכולם חזרו לקללה חוץ מבתי כנסיות ובתי מדרשות (סנהדרין ק"ה ע"ב), וז"ל: כי הנה בעת הארת רצון עליון, אתכפיין כל מרי דדינין, ובזה אסתלק משה נביאינו, כי רצון עליון ממתיק כל הדינין ומיטיב לרעים ולטובים, מה שאין כן עולמות של מטה טוב לטובים ולא לרעים, ואם כן על אותה רגע שהוא יתברך זועם (ברכות ז' ע"א), היה צריך להאיר הרצון, דאז התחיל בלעם לברך מה טובו, ונמתק בשורש רצון העליון והוא בלא תנאי. מה שאין כן אחר שעבר זמן זעם, אז נסתם הארה ההיא כי לא עביד קב"ה ניסא למגנא, שוב היה על תנאי, לכן נהפכו לקללה תוך כדי דיבור. והנה ידוע דאין בעולם הפקר כמו מים ששואבין מן הנהר, ולכך נמשלה התורה למים (נדרים נ"ה ע"א), כמו שדרשו (תענית ז' ע"א) וממדבר מתנה (במדבר כא יח), והיינו שהתנבא על בתי כנסיות ובתי מדרשות מה טובו וגו', וטעם לזה כנחלים נטיו, היינו בעת הרצון הגמור שהוא בחנם, והבן. וז"ש כאן כי מראש צורים, היינו מראשית גלוי הרצון אראנו, הן עם לבדד ישכון, על דרך שאמר להלן מה טובו וגו' משכנותיך וגו'. וידוע דמיתת הצדיקים הגמורים הוא בעת רצון, ואז אין דין שולט בו, וכדאיתא בזוהר (ח"ב פ"ח ע"ב) ביומא דשבתא כד דמטא עידן דצלותא דמנחה, רעוא דרעוין אשתכח ובהאי רצון אסתלק משה, בגין למנדע דלאו בדינא אסתלק וכו', עיין שם. ואז כאשר ראה בלעם גודל יקר הרצון בעת אמרו מה אזעום לא זעם ה' (במדבר כג ח), כי הוא מבטל אותו הזעם הגדול והנורא אשר היה ראוי בו לכלות אומה קדושה ח"ו, וידע והשיג דהישרים נפטרים באותו הרצון, נתקנא בהם ואמר תמות נפשי וגו' ותהי אחריתי וגו', דדינא לא ישלוט ביה לעלמין, אבל עפרא לפומיה ולא זכה ולא יזכה לזה, והבן.