מדרש על משלי 21:27

זבחים פרק א - אָמַר רָבָא: עוֹלָה, דּוֹרוֹן הִיא. הֵיכִי דָּמִי? אִי דְּלֵיכָּא תְּשׁוּבָה, (משלי כ״א:כ״ז) "זֶבַח רְשָׁעִים תּוֹעֵבָה". וְאִי דְּאִיכָּא תְּשׁוּבָה, הָתַּנְיָא: עָבַר עַל מִצְוַת עֲשֵׂה וְשָׁב, לֹא זָז מִשָּׁם עַד שֶׁמּוֹחֲלִים לוֹ. אֶלָּא שְׁמַע מִינָהּ: דּוֹרוֹן הִיא. תַּנְיָא נַמִּי הָכִי: אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: חַטָּאת לָמָּה בָּאָה? לָמָּה בָּאָה? לְכַפֵּר! אֶלָּא לָמָּה בָּאָה לִפְנֵי עוֹלָה? לִפְרַקְלִיט שֶׁנִּכְנָס, [רִצָּה פְּרַקְלִיט, נִכְנָס] דּוֹרוֹן אַחֲרָיו.

ילמדנו רבינו גוי שהביא קרבן מהו לקבל הימנו, כך שנו רבותינו נדבות מקבלין מן הגוי וקרבנות אין מקבלין מהן, למה, מפני שקרבנותיהם פסולין לפני הקב"ה כך אמר שלמה זבח רשעים תועבה (משלי כ"א כ"ז), מעשה בגוי אחד ששאל את ר' יוסי בן חלפתא, אמר לו למה אין מקבלין ממנו קרבנות אין כתיב ממזרח שמש (עד) [ועד] מבואו גדול שמי בגוים [ובכל מקום מקטר מגש לשמי ומנחה טהורה כי גדול שמי בגוים] (מלאכי א' י"א), אמר לו ר' יוסי היך אתה קורא מה שאתה רוצה [ומה שאין אתה רוצה] אין אתה קורא, (שמשעה) [שבשעה] שבקש בלעם ובלק להקריב קרבנות לפני הקב"ה (ולא קיבל עליו) [לא קיבל מהם] שנאמר הירצה ה' באלפי אלים וגו' (מיכה ו' ז') מה כתיב ולא אבה ה' אלהיך לשמע אל בלעם (דברים כ"ג ו'), וחוץ מזו ומזו אין כתיב זבח רשעים תועבה, [אמר לו] בוודאי על הרשעים אמרה תורה שאפילו יהא ישראל ויהא רשע אלהיכם מתעב קרבנו, [ועוד] מה שאתה מדחה (אותו) [אותי] למקומות אחרים (אמר לו) [אמור לי] מן התורה, אמר לו ר' יוסי חייך כתוב מלא הוא, כך אתה מוצא בשעה שבא הקב"ה ליתן תורה לישראל ופרשת הקרבנות בן כמה שנים או בן כמה ימים שיהו מקריבים קרבנותיהם הזהיר הקב"ה שלא יקבלו מכם קרבן, מה כתיב למעלן ומיד בן נכר לא תקריבו את לחם אלהיכם מכל אלה כי משחתם בהם (ויקרא כ"ב כ"ה) אבל מישראל אני מקבל [מנין] ממה שקראו בענין שור או כשב או עז וגו'.

ג מִשְׁנָה. עַל שְׁאָר עֲבֵרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה הַקַּלּוֹת וְהַחֲמוּרוֹת וְכוּ'. עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה, כְּרִיתוּת וּמִיתוֹת בֵּית־דִּין. עַל כֻּלָּן שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ מְכַפֵּר. גְּמָרָא. הַאי עֲשֵׂה, הֵיכִי דָּמִי? אִי דְּלָא עָבַד תְּשׁוּבָה, (משלי כ״א:כ״ז) "זֶבַח רְשָׁעִים תּוֹעֵבָה"! אִי דְּעָבַד תְּשׁוּבָה, כָּל יוֹמָא נַמִּי, דְּתַנְיָא: עָבַר עַל מִצְוַת עֲשֵׂה וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה, לֹא זָז מִשָּׁם עַד שֶׁמּוֹחֲלִין לוֹ. אָמַר רַבִּי זֵירָא: בְּעוֹמֵד בְּמִרְדּוֹ. וְרַבִּי הִיא, דְּתַנְיָא: רַבִּי אוֹמֵר: עַל כָּל עֲבֵרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, בֵּין עָשָׂה תְּשׁוּבָה, בֵּין לֹא עָשָׂה תְּשׁוּבָה, יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, חוּץ מִפּוֹרֵק עֹל וּמְגַלֶּה פָּנִים בַּתּוֹרָה וּמֵפֵר בְּרִית בַּבָּשָׂר, שֶׁאִם עָשָׂה תְּשׁוּבָה יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, וְאִם לָאו אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר. מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי? דְּתַנְיָא: (במדבר ט״ו:ל״א) 'כִּי דְבַר ה' בָּזָה', זֶה הַפּוֹרֵק עֹל, וּמְגַלֶּה פָּנִים בַּתּוֹרָה. 'וְאֶת מִצְוָתוֹ הֵפַר', זֶה הַמֵּפֵר בְּרִית בַּבָּשָׂר. 'הִכָּרֵת תִּכָּרֵת', 'הִכָּרֵת', לִפְנֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים, 'תִּכָּרֵת', לְאַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים. יָכוֹל אֲפִלּוּ עָשָׂה תְּשׁוּבָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: 'עֲוֹנָה בָהּ', לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁעֲוֹנָהּ בָהּ. וְרַבָּנָן: 'הִכָּרֵת', בָּעוֹלָם הַזֶּה, 'תִּכָּרֵת', לָעוֹלָם הַבָּא. 'עֲוֹנָה בָהּ', שֶׁאִם עָשָׂה תְּשׁוּבָה וּמֵת, מִיתָה מְמָרֶקֶת.