Chasidut על משלי 23:23

ועל פי זה יש ליתן טעם לדעתי למה שהצריכה התורה שתהיה פרה אשר לא עלה עליה עול (במדבר יט ב). על פי מ"ש בידי משה על המדרש (פרשה זו, במ"ר פי"ט ה') שהשטן ואומות העולם משיבין, וז"ל: לפי שפשוט הטעם של פרה שתבא אמו ותקנח וכו', רק הואיל וכתיב (שמות לב טז) חרות על הלוחות, ואמרו רז"ל (עירובין נ"ד ע"א) אל תקרי חרות אלא חירות ממלאך המות, ואם כן שואל השטן ומשיב עליהם, רק שלהשטן יכולים להשיב שחרות הוא, פירוש חירות מן המלכיות, מה שאין כן כשאומות העולם והשטן משיבין כדאיתא ברש"י (ד"ה זאת), אם כן על כרחך מוכרח אני לומר להם חקה, עד כאן. והנה באמת צריך ליישב. והנ"ל על פי משל מבן יחיד שהפיל עצמו מגג ושיבר עצמותיו, ואביו כעס עליו. והנה גם אם אביו מוחל לו, מכל מקום צריך לרפאותו, והבן. וענין הרפואה, כי כתבתי הטעם על מה שדרשו (מדרש רבה שמות (שמו"ר) פל"ב א', ע"ז ה'.) חירות ממלאך המות וגם משיעבוד מלכיות, ובקנה אחד עולין. על פי שאמרו (ברכות ה':) אמת (משלי כג כג), זו תורה. ונ"ל לפרש כי אם הוא מן השפה ולחוץ, כמו שאמרו רז"ל בתורתן של דואג ואחיתופל (סנהדרין ק"ו ע"ב), אם כן אינו אמת, ואם כן אינו תורה לשמה כי הוא לומד התורה, אבל התורה אינה מלמדת אותו והבן, והיינו אמת זו תורה. ועוד יותר גבוה, על פי המבואר בספר מאור עינים פרשה זו בטנת"א, כי המאור שבה דייקא, היינו הפנימיות התורה מחזירו למוטב (ירושלמי חגיגה פ"א ה"ז), עיין שם. ונחזור לענינינו, דהתורה נקראת אמת, אם כן כיון שניתן אמת ליעקב, נעדר האף החובב עמים (דברים לג ג), כמבואר בעשרה מאמרות (מובא לעיל פרשת ויחי דף קי"ז). וגם כיון שאמת ליעקב, אם כן לא מת, וזה שאמרו (תענית ה':) יעקב אבינו לא מת, דמי שהוא אמת לא מת, מה שאין כן כשנעדר האמת הרי מת, ואף חובב ח"ו. אם כן חירות ממלאך המות ומשיעבוד מלכיות, כולא חדא מילתא הוא, ועיין מ"ש במגילת אסתר על פי זה. ואם כן לפי מ"ש טומאת מת על ידי מציאת עול האומות, כי מאחר שאף חובב עמים, נשאר מת, והואיל ואין חירות מאומות, אין חירות ממלאך המות, לכך טהרתו היפך הטומאה על ידי אשר לא עלה עליה עול, ולרמז כי אם יהיה אמת ליעקב, אין אף חובב עמים, ואין עול וכלה טומאת מת, והבן.

ונקדים עוד דהנה במדת אמת נכלל כל התורה, דוגמת שמצינו במסכת שבת בעשה דואהבת לרעך כמוך (ויקרא יט יח) דכולל כל התורה, עיין שם בפרק במה מדליקין (שבת דף ל"א ע"א) בהאי דאמר גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת, דחפו שמאי, והילל גייריה א"ל כל מה דעלך סני לחברך לא תעביד, זו היא כל התורה כולה ואידך פירושא היא זיל גמור, עכ"ל הגמרא. ועיין שם ברש"י (ד"ה דעלך) דכל מה שבין אדם לחבירו כלול בזה, ומה שבין אדם למקום היינו רעיך וריע אביך אל תעזוב (משלי כז י), זה הקב"ה שהרי עלך שנוא שיעבור חברך על דברך, אף אתה לא תעבור על דבריו של מקום, עד כאן. והנה ראיתי כתוב בשם החסיד מו"ה יוסף ז"ל זקנו של הגאון מוהר"ש אלגזי ז"ל, שזה הוא הפירוש של הפסוק ואהבת לרעך כמוך, והדר מפרש מי הוא הריע אני ה', היינו רעיך וריע אביך, עד כאן דבריו. ואף אנו נאמר דבמדת אמת כלול כל התורה, שאם ירצה אדם לאחוז במדת אמת כראוי בלי שום רמיה, אם כן כלול כל מה שבין אדם לחבירו וכל התורה ויהיה ירא שמים בסתר ובגלוי, וגם ישיב אמרים אמת לשולחיו זה הקב"ה אשר שלחו על פני האדמה כמו שפירשו המפרשים, וגם השביעו קודם שנולד לבל יעבור על מצותיו כמבואר בזוהר (ח"ג י"ג ע"א) על הפסוק (ויקרא ה א) ושמעה קול אלה, עיין שם. ועל כן אמרו רז"ל במסכת ברכות (דף ה' ע"ב) על הפסוק (משלי טז ו) בחסד ואמת יכופר עון, אמת זו תורה שנאמר (משלי כג כג) אמת קנה, עיין שם. והיינו משום דבאמת כלול כל התורה. ועל פי זה יתבאר הפסוק הנ"ל הלא כתבתי לך שלישים, היינו שלשה ספרים דהיינו ג' חלקים בחלקי תורה הקדושה במועצות ודעת, ר"ל הכל בסדר נכון וישר וראוי, ואם כן ממילא נרמז הקושיא דלמה נכתב חלק אחד כפי המנגד לדעת, עד שהוצרכו לשנות לתלמי שלא ילעוג ויתחלל שם שמים, לזה אמר להודיעך קושט אמרי אמת, דהיינו גודל יקר מדת אמת כתירץ המפרשים וכמ"ש דהוא רק להורות לנו את הדרך אשר נלך בה, ומפרש זה התועלת בהודעה זו, לזה אמר להשיב אמרים אמת לשולחך זה הקב"ה כמ"ש, ואם כן בזה כלול כל התורה דהא הוא ית' ציוה על הכל הן על מה שבין אדם לחברו והן על מה שבין אדם למקום, והבן.

ונקדים דלפעמים מדבר הוא לשון מנהיג, כמו דבר אחד לדור (סנהדרין ח' ע"א), וכמו אשימם דוברות בים (מלכים א' (ה כג) ה"ט), וכמו וה' מדבר קדמיהון בעמודא דעננא ביממא, תרגום שמות יג כא). והנה איתא במסכת פסחים (דף ק"י ע"א) בענין שתיית הזוגות, ר' חסדא ורבה בר' הונא דאמרי תרווייהו שלום לטובה מצטרף, לרעה לא מצטרף. ופירשו רש"י (ד"ה שלום) והרשב"ם (ד"ה שלום) שלום תיבה השביעית היא לישא ה' פניו אליך וגו' (במדבר ו כו), אם שתה ששה ושתה השביעי מצטרף לבטל הזוגות, אבל לא לרעה שאם ישתה כוס שמיני אחריו, אין שמיני מצטרף על השביעי להזיק, וסברא היא כיון שברכן בשלום שהיא תיבה שביעית, אין שום היזק בעולם, עכ"ל. לכך ליתא לסכנתא דזוגות משביעי ולהלן, דתמיד השביעי מצטרף לטובה ולא לרעה, דהשביעי היא בחינת שלום. ועל פי זה יתבאר המדרש הנ"ל, ששמע משה בהמשכן קול הדר, קול נאה וכו', שהוא מורה על עת רצון ושמחה והוד והדר לפניו, והבין מזה כי נסתלק הזעם ונשכח החטא עגל, אך דאג וחשש לפי זה שלא יהיה נשכח גם כן מעשה סיני, דלפי העולה על הדעת זה תולה בזה, כמו שעלה על דעת כנסת ישראל כמ"ש לעיל. והיינו דאמר אף שזה טוב שנשכח אותו החטא, מכל מקום עכשיו אשמעה מה ידבר האל ה', האל ה' דייקא, דהיינו בהשתלשלות כי ישכח ח"ו מעשה סיני, וממילא דיופסק מדריגות פה אל פה. והיינו דמפרש המדרש ולמה, ר"ל למה יהיה עכשיו בהשתלשלות, ואמר מפני שעד שלא הוקם המשכן (היא) [היה] תחרות וכו' מפני העגל, ועכשיו נשכח, לכך חישב דיהיה נשכח גם מעשה סיני על ידי זה. אמר לו הקב"ה משה שלום אני מדבר, ר"ל אני מנהיג בבחינת שלום דלטובה מצטרף ולא לרעה, הכי נמי השכחה היא לטובה ולא לרעה שישכח מעשה סיני ח"ו. ונקדים כי פירשו קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת (תהלים קמה יח), דהלומד תורה שנקראת אמת, כמו שדרשו רז"ל במסכת ברכות (דף ה':) אמת זו תורה שנקראת אמת, שנאמר (משלי כג כג) אמת קנה ואל תמכור, הוי כקורא כביכול להקב"ה שיבא אליו, דהקב"ה ואורייתא חד הוא, דהוא רצונו ורצונו הוא והתורה הוא רצונו של השי"ת, ולכך אמרו רז"ל (אבות פ"ג מ"ב) אפילו אחד שיושב ועוסק בתורה השכינה עמו. והיינו קרוב ה' לכל קוראיו, היינו קוריהו כאדם שקורא לחבירו שיבא לפניו, ועל דרך שפירשו רז"ל במסכת פסחים (דף ב' ע"א) ויקרא אלקים לאור יום (בראשית א ה), דלאו שם האור יום, רק קריה רחמנא לנהורא ופקדיה אמצותא דיממא, ופירש רש"י (ד"ה ופקדיה) קרא כמלך שקרא לעבדיו שיבא לפניו, ולאו קריאת שם הוא, עיין שם. הכי נמי האי קריאה כקריאה שיבא אליו איירי, ואמר שבאמת השם קרוב לו שבא תיכף, רק דוקא לכל אשר יקראוהו באמת, היינו בהתורה כי אין לך דבקות בו ית"ש יותר מעסק התורה, עד כאן. וממילא דאם השי"ת קרוב דהישועה קרובה, כי כאשר ידבק החלק בכל, יעשה בכל כרצונו. ויובן מזה דאם היה ח"ו נשכח מעשה סיני וחשיבת קבלת התורה לישראל, לא היה הישועה קרובה. וגם ידוע אמרם (תנחומא נשא ט"ז) מתחלה נתאוה הקב"ה שיהיה לו דירה בתחתונים כמו בעליונים, ולא נגמר המכוון רק בשעת מתן תורה וירד ה' על הר סיני (שמות יט כ), ועיקר הדירה בתחתונים הוא על ידי התורה, (ועיין במ"ש באור החיים בפרשת סוטה), ואם היה ח"ו נשכח מעשה סיני, לא היה דירתו בתחתונים ולא היה שוכן אתנו. ועל פי זה יתבאר המדרש, כי מקודם לא היה שמחת משה שלימה במה שהבין שנשכח מעשה העגל, כי היה לו דאגה על זה שישכח גם מעשה סיני ח"ו, אבל עכשיו ששמע כי הזכירה רק לטובה ולא לרעה, שמח. וזה דברי המדרש באותו שעה שמח משה ואמר אך קרוב ליראיו ישעו כנ"ל, דקרוב ה' לכל קוראיו, כיון שלא ישכח מעשה סיני ומתן תורה במקומו, אם כן הרי התורה ניתנה לנו ולא בשמים היא, אם כן הרי קרוב לנו ישעו כנ"ל, וגם לשכון כבוד בארצינו, שיהיה לנו דירה בתחתונים כיון שלא נשכח מעשה סיני. ועל זה אמר ר' יהושע בן לוי מגוף הפרשה אנו למדין זאת, כי למעלה מן הענין כתב וישם לך שלום, ואחר כך ויהי ביום כלות משה וגו', למדרש סמוכין שבמעשה המשכן נתכפר עון העגל, כמו דכתיב (שמות ל טז) ונתת את כסף הכפורים, היה בבחינת שלום שהרע נשכח והטוב נזכר כנ"ל.