Chasidut על משלי 28:20

ועל פי זה יתבאר הא דאיתא במדרש (שמו"ר נ"א א') אלא פקודי המשכן, כך פתח ר' תנחומא בר אבא (משלי כח כ) איש אמונת רב ברכות ואץ להעשיר לא ינקה, איש אמונת זה משה, דכתיב (במדבר יב ז) בכל ביתי נאמן הוא, רב ברכות שכל הדברים שהיה גזבר עליהם מתברכות, ואץ להעשיר זה קרח שהיה לוי ובקש להיות כהן גדול, מה היה סופו ותפתח הארץ את פיה ותבלעה אותם (במדבר טז לב), עד כאן המדרש. והוא תמוה מאד (א), מה ענין זה לריש פקודי, (ב), איזה דבר והיפוכו יש בזה דמשה היה נאמן, והיו מתברכין הדברים שהיו גזבר עליהם, וקרח שבקש להיות כהן גדול נבלע, דמאי ענין זה לזה. והנה המתנות כהונה מדקדק דמאי ענין ברכה צריכין אלה הדברים. ואמנם על פי מ"ש יתבאר הכל, דהנה לפי מה שפירשתי יובן דמ"ש בזוהר דהברכה שברכן משה יהא רעוא דתשרי ברכה בעובדי ידיכו, ומ"ש רש"י על התורה (ד"ה ויברך) שברכן יהי רצון שתשרה שכינה במעשי ידיכם, וכן איתא בתרגום יונתן, וכמדומה שכן מפורש בגמרא, הכל בקנה אחד עולה, וכן מה שפירשו ותרא אותו כי טוב הוא (שמות ב ב), שלא היה רק טוב, שלא נהנה מעץ הדעת טוב ורע ולא נתערב בו רע, ומה שפירשו (סוטה י"ב ע"ב) שראתה השכינה עמו הכל אחד, דזה תולה בזה.

וֶאֱמוּנָה הִיא מְקוֹר הַבְּרָכוֹת, בִּבְחִינוֹת (משלי כ״ח:כ׳): אִישׁ אֱמוּנוֹת, רַב בְּרָכוֹת, בִּבְחִינוֹת (בראשית ב׳:ג׳): וַיְבָרֶךְ אֱלֹקִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי. וְאֵין שְׁלֵמוּת לְהַבְּרָכוֹת, אֶלָּא עַד שֶׁיְּקַבְּלוּ מִמְּקוֹר הַבְּרָכוֹת, בִּשְׁבִיל זֶה כְּתִיב בָּהֶם שֵׁשׁ בְּרָכוֹת וְאַחַד־עָשָׂר, לְהוֹרוֹת שֶׁאֵין לָהֶם שְׁלֵמוּת.

ויאמר עוד אל"ה פקודי המשכן (שמות לח כא). להיות כל מנין אין בו סימן ברכה (תענית ח' ע"ב), שאני מנין של משכן שהוכרח להיות במנין ובמפקד, כי כל דבר ודבר שבו, מרמז לאורות עליונים ולמשכן העדו"ת של מעלה, והוכרח כל דבר להיות במספר על פי כוונה בלי תוספת ומגרעת, מרמז לרמזי החכמה בדקדוק, ואדרבה על ידי הדקדוק הרב והעצום בלי תוספת ומגרעת, על ידי זה שרתה בו הקדושה והברכה העליונה, ואדונינו משה שידע מקור כל דבר ודבר, הוא מסר להם המסורת האיך יעשו כל כלי וכלי במשקלו ומניינו, כדי שתשרה קדושה העליונה במלאכתם. וז"ש אל"ה פקודי המשכן פסל את הראשונים, כל הפקודים והמניינים שבעולם שעל ידי המניינים מסתלקת הברכה, וכאן אדרבא על ידי המנין והמפקד שרתה הברכה, ומה נשתנה המפקד הזה, לזה אמר משכן העדות שהוא מכוון למשכן העדות של מעלה, אשר פקד על פי משה שלמדם דעת מהו מרמז כל מנין ומפקד, והבן. וזה שרמזו במדרש (שמו"ר פנ"א א') בהתחלת הפרשה איש אמונות רב ברכות (משלי כח כ), אתה מוצא כל מי שהוא נאמן, הקב"ה מביא ברכות על ידו, איש אמונות זה משה. וכוונתו למ"ש לתרץ אל"ה פסל את כל המופקדים שאין ברכה שורה עליהם, ועל ידי המפקד הזה שהיה על ידי איש אמונות זה משה, באה ברכה לעולם: