Chasidut על משלי 29:9

וכענין דור הפלגה שנתקבצו לאגודה וחבורה אחת לשום שלום ואחוה בין כל באי עולם, ותכלית כונתם היה ההיפוך שיוכלו להתפשט בכח מדתם לאין מעצור, לרשת תחום חבירו על סמך שכבר נקבע בו כח התכללות בקביעות שלא מדעת, לבל יוכל לשכוח מלדאוג לטובת חבירו, אף שלא ירגיש כלל בדעתו. והוא ע"י העצה שיתחברו כולם יחד עם הנפש והנקודה שחתם השי"ת עליו, אשר הוא מקושר ברצונו בכל אופן שיתפשט, ויקחו כלם חבל אחד, לפי שכח הכל נמצא בכל פרט. והראה להם השי"ת כי אין שום כח ועצה לאחוז את הרצון במוכרחות ובעקשות. כי אחד היה אברהם אשר בו בחר השי"ת להיות נקודת החיים מכל אותם הדורות, והוא פירש מעצתם ולא רצה להתכלל אתם באותה עצה, כדאיתא במדרש רבה (פ' כד). והם נפוצו על פני הארץ, לפי שבשורש היה תכלית המכוון שלהם פירוד גמור ומחלוקת^קפטוכעין זה מפרש בתפארת יוסף פרשת אמור ד"ה ולאחותו: האומות מתפשטים עצמם בתאות עוה"ז בלי שום מעצור. ואף שנמצא לפעמים גוון של עבודה אצלם, שזה מורה שעל הגוון מסלק עצמו מתאות עוה"ז, זה הכל לתכלית שובב ופרא, שעי"ז יהיה ביכולתו להתפשט עצמו יותר.. וע"ז אמר שלמה (משלי כ״ז:כ״ב) אם תכתוש את האויל וגו' לא תסור מעליו אולתו, שכל פעם שהבינו סבת מכשול הדור שלפניהם, התחכמו רק לתקן את המכשול על הגוון מבחוץ. אבל בשורש היו חפצים ג"כ את האולת עצמה וההתפשטות שרצו הדור הראשון. וזה מה שאמר הכתוב (משלי כ״ט:ט׳) איש חכם נשפט את איש אויל ורגז ושחק ואין נחת. רגז הוא נגד דור המבול, שהיו רוצים בפירוד ובחמס להרחיב ולהתפשט עצמם בכח מדתם מבלי מעצור. ושחק הוא נגד דור הפלגה, שעל הגוון נראה שהיו רוצים באחדות ובשלום וריעות. ובכל זה ואין נחת, שאף שהשי"ת חפץ באחדות ושלום, אך זה דוקא כשהוא לכבוד שמים, כל אחד בגבולו בדעת וחשבון מפני טובת הכלל שזהו נמצא רק מאאע"ה ואילך. אמנם דור הפלגה התאחדו על הגוון בלבד, ובעומק היו רוצים להתפשט כדור המבול ממש, שכן כתיב שפה אחת ודברים אחדים, שאחדות שלהם היה מן השפה ולחוץ בלבד^קצמבואר בצדקת הצדיק למרן רבי צדוק הכהן זי"ע אות קצו: ג' אהבות יש, אהבת הקב"ה והתורה וישראל, וכולם חד כידוע בזוהר דהא בלא הא לא סגי. ואהבת הש"י הוא השורש, כי אהבת ישראל לבד בלא השי"ת הוא אוהב צוותא וחברותא, והוא דור הפלגה שג"כ אהבו חברותא. עיין לעיל בהערה קפז.: