Chasidut על משלי 3:9

שם הגדלה לאה ושם הקטנה רחל. איתא במדרש (קהלת רבה פרשה ז',ג') שלשה שמות יש לאדם, אחד מה שקראו לו אביו ואמו, ואחד מה שקוראין לו בני אדם, ואחד מה שקנה לעצמו. ביאור הענין, מה שקוראין לו אביו ואמו היינו מה שניכר בצורת הולד מיד כשהוא נולד מה יהיה חכם או טפש עצל או זריז וכדומה, כי בדורות הראשונים היתה זאת החכמה מפורשת בעיני כל, שהיו מכירין בפרצוף הולד מה שיהיו מדות טבעו, וזה ג"כ שהיה לבן קורא לבנותיו שמות כפי שהיה מכיר בטבעם של כל אחת. שם רחל מורה שאוחזת קנאה ונצחון בלבה, ואינה מוציאה בשפתיה כמ"ש (ישעיה נ"ג,ז') וכרחל לפני גוזזה נאלמה, והיתה קנאתה לשם שמים כמ"ש ותקנא רחל באחותה, ושם לאה היא לשון נלאה שהיתה תמיד נלאה וצמאה לישועות הש"י. ענין השם שקוראין לו בני אדם היינו מה שרואין עסקיו וטבעו במה הוא משתדל. ושם שקונה לעצמו היינו מה שמתקן ומרפא החסרון שלו אפילו החסרון שנטבע בו מיום הולדו, וזה פי' הפסוק (משלי ג',ט') רפאות תהיה לשרך היינו להחסרון הנמצא בו משעת הולדו, כי איתא בגמ' (סוטה מ"ה:) שתחילת יצירתו של אדם הוא מטבורו. וזה שאמר ישעיה הנביא [מ"ח,ח'] ופושע מבטן קורא לך, ע"כ גדול מה שקונה הוא לעצמו, כי מלת שם בכל מקום מורה על שורש החיים, שכל הנפש הוא מדוגל בו.

הִתְגַּלּוּת הַכָּבוֹד הַנַּ"ל זֶה בְּחִינַת (משלי ג׳:ט׳): כַּבֵּד אֶת ה' מֵהוֹנְךָ – אַל תִּקְרֵי מֵהוֹנְךָ, אֶלָּא מִגְּרוֹנְךָ, וְהַגָּרוֹן יוֹצֵא מֵהָרֵאָה.