Chasidut על משלי 30:10

ובצדק יכולים לאמור שבהתגלות הקבלה שהוא התגלות אצילות כנ״ל, הזוה״ק הוא בחי׳ הכתר שבו כנ״ל, והחסידות היא הבחי׳ מלכות, האחרונה להתגלות המשיחית שמלכות שמים תתגלה ע״י, וכאשר מלכות מתאחדת בכתר, נודע שנעשה כתר מלכות, בחי׳ אשת חיל עטרת בעלה, ואז נודע בשערים בעלה, והבן.

ויאמר משה וגו' למה הרעת וגו' לשום את משא כל העם וגו'. הנה הרואה יראה בפשטות הכתובים האלה ויסבור כי ח"ו שמשה דיבר קשה לפני ה' לומר שהרע לו עד מאוד עד אשר לא יוכל לסבול. וגם נעשה ח"ו כמקטרג על ישראל לדבר סרה עליהם חלילה וחלילה לפני ה'. ובאמת חלילה לנו לומר כן לא מניה ולא מקצתו. כי זה שהיה קשה לפני משה לסבול עול הציבור כאומרו שהוא כבד ממני הנה ודאי רבינו משה רבן של כל ישראל לא הניח דבר גדול וקטן מן התורה הקדושה שלא קיימה, תורה שבכתב ותורה שבעל פה. ואיך לא קיים חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה כאומרם (בברכות נ"ד.) ואמרו שם (ס':) לא נצרכה אלא לקבלינהו בשמחה. והוא מפורש בתורה (דברים ו', ה') ואהבת את ה' אלהיך וגו' בכל נפשך ובכל מאודך ואמרו (שם נ"ד.) בכל מדה ומדה שהוא מודד לך הוי מודה לו במאוד מאוד. ובלא זה וכי אינו נודע שבודאי היה משה עובד את ה' אלהיו עד מיצוי דם נפשו ואיך יחרה לו בעבודת שמו יתברך לומר שהוא כבד לפניו. וזה שנראה שהיה ח"ו כמקטרג נגד ישראל ודאי גם זה פלא. כי הלא הוא אשר עמד בפרץ לפניו ומסר נפשו ממש עליהם. ועתה יהיה הוא המקטרג עבור טרחת סבלותם. והן אמת אשר להם בעצמם דיבר קשה כמה פעמים כתוכחת אוהב לאוהבו. אבל לא לפניו יתברך. וידוע אשר כמה נביאים נענשו על אשר דיברו קשה על בני ישראל כמאמר חז"ל (בילקוט מלכים רמז רי"ח) למה נמשלו ישראל לאגוז מה האגוז הזה חלק ומי שאינו אומן לעלות בו מיד הוא נופל וכו' כך כל מי שמשרת את ישראל צריך לשמור שלא יטול את שלו מתחת ידיהם כגון ישעיה ואליהו וכו' עד אין הקב"ה רוצה במי שאומר דלטוריא על ישראל דכתיב (שיר השירים א', ו') אל תראוני שאני שחרחורת וכתיב (משלי ל', י') אל תלשין עבד אל אדוניו וגו'.

ובזה נבאר מצוה לא תעשו עול במשפט במדה במשקל ובמשורה וכו'. והוא, דזכרתי לעיל כי אם לשארו הקרוב אליו וגו', דכתבתי במקום אחר לא תכירו פנים במשפט (דברים א, יז), דיש ב' סוגי מוכיחים, א' אחי' השילוני, ב' בלעם, ועליו נאמר (עי' משלי ל, י) אל תלשין עבד אל אדוניו וגו', ששבח את ישראל בפניהם, ובפני הקב"ה הלשין עליהם, וראוי להיפך הסדר וכו', יעו"ש. והנה תוכחת מוסר נקרא משפט כנודע, ובזה יובן לא תעשו עול במשפט, להפך הסדר, וק"ל.