פירוש על משלי 30:10

אל תלשן עבד. אל תמסור דין על אדם לצעוק עליו להקב"ה ואפי' הוא רשע אשר אביו יקלל וכל התועבות האמורות כאן בו, וראיה לדבר מהושע בן בארי כדאיתא בפסחים בפ' האשה שהלשין את ישראל ואמר החליפם באומה אחרת אמר לו הקב"ה קח לך אשת זנונים (הושע א׳:ב׳):

אל תלשן. והוסיף להזהיר שנית על דברי התורה שלא יחטא בעיונו בהם וישתבש ויתלה בזה בדברי תורה ולפי שהתורה הוא כמו עבד לש''י לשרתו בה בהגעת השלימות בה לאדם הזהיר שלא יתלה האדם בדעותיו המשובשות בדברי התורה כי בזה כאלו הלשין העבד אל אדניו לומר לו שהטעה אותו עבדו ואמר שאם תעשה כן אולי יקללך אדניו והוא הש''י ותהיה לשממה והפסד מפני היותך מיקל בתורתו והמשיל ואמר כי זה הפועל המגונ' מהבנת דברי התורה בזה האופן החס' ידמה אל הדבור שמקלל הוריו אשר גדלוהו והביאוהו אל המציאות בצד מה ולא יתן להם הכבוד הראוי אך יקללם וכן הענין בזה המעיין עם התורה כי אלו היה נותן כבוד לדברי התורה היה מעמיק בהבנתם באופן ראוי וישמח בזה מהטעות בדבריה אך הוא מקל בדברי התורה עם רוב הטובה שהיא משפעת לו במוסר ובדעות עד שהיא תגדל נפשו ותזונה מהמזונות אשר תקנה בהם החיים הנצחיים:

הנה כתובים אלה אומרים דורשנו שלא על עבד איש מקנת כסף יצוה שלא ילשינוהו כי אם אשר לא טוב עשה טוב להלשינו ומה לנו מקללתו וגם מה ענין האשמה אחר הקללה וכן מה ענין הדורות הכתובים ובנות העלוקה והבלתי שבעים ועין תלעג כו': אמנם בא שלמה ללמד דעת את ראש הדור ומנהיגו והוא כי אחרי הודיע אלהים כי אשמת הדור בראש המנהיג אשר לא ידריך ולא ימחה והלא יקרה ישים ראש הדור את עצמו תחת משא הנהגת הדור בכל מאמצי כח אך שומע אין לו ויקוצו בתוכחתו והנה בראותו כי כן הלא ייעצוהו כליותיו א' משתים יעשה לו או ימסור דינו לשמים להלשין את דורו לאדונם שבשמים לאמר עברו בריתך בית ישראל ואין בי כח להציל ולמחות כי לא ישמעו לקולי ושחתי דברי הנעימים או יפנה לדרך אחרת לפרוש ולהכבד ושבת בביתו ולבלתי הטפל בהם והבט אל מעוריהם אמר שלמה כי אין א' משתי הדרכים האלה דרך ישרה שיבור לו המנהיג על הא' החל ואמר אל תלשן עבד הוא האיש הישראלי עבד לה' כד"א כי לי בני ישראל עבדים. או את הדור אל אדוניו יתברך לאמר כי רע הוא. פן יקללך כי יכעוס עליך ויקל בכבודך מכעס מסירת הדין ואשמת אתה כי הבאת עליו חטאה גדולה לקלל מוכיחו במה שמסרת עליו דין כי הוא עון פלילי: