Chasidut על משלי 30:23

וּכְשֶׁאָדָם מְקַבֵּל עָלָיו עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם בְּאֵלּוּ הַפְּסוּקִים, שֶׁכּוֹלֵל אֶת נִשְׁמָתוֹ בִּשְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יָהּ, וּמַפְרִישׁ אֶת נִשְׁמָתוֹ מִנִּשְׁמַת עֵרֶב־רַב, הַבָּאִים מֵאִשָּׁה זוֹנָה, שֶׁהִיא שִׁפְחָה בִּישָׁא, שֶׁהִיא בִּבְחִינַת (בראשית טז): מִפְּנֵי שָׂרַי גְּבִרְתִּי אָנֹכִי בּוֹרַחַת, שֶׁהַתַּאֲוָה בּוֹרַחַת וְנִפְרֶדֶת מִמֶּנָּה. וְאִם אֵינוֹ מִשְׁתַּדֵּל לְגָרֵשׁ אֶת הָאִשָּׁה זוֹנָה, אֲזַי הוּא בִּבְחִינַת (משלי ל׳:כ״ג): שִׁפְחָה תִּירַשׁ גְּבִרְתָּהּ:

וְאָז שׁוֹלֶטֶת שִׁפְחָה בִּישָׁא, שֶׁהוּא מַלְכוּת דְּסִטְרָא אָחֳרָא, בִּבְחִינַת (משלי ל׳:כ״ג): שִׁפְחָה כִּי תִירַשׁ גְּבִרְתָּהּ, שֶׁהִיא אִשָּׁה רָעָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת עֵת רָעָה, כִּי יֵשׁ כ"ח [עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנֶה] עִתִּים, עִתִּים לְטוֹבָה, עִתִּים לְרָעָה.

במדרש רבה ומקנה רב היה לבני וגו׳ שלש מתנות נתן הקב״ה בעולם חכמה וגבורה ועושר וכיון שזכה בא׳ זכה בכולם זכה בחכמה זכה בכל זכה בגבורה זכה בכל זכה בעושר זכה בכל. להבין הענין דנודע כי כל פעל ה׳ למעניהו כל מה שברא הקב״ה לכבודו בראו שאין לך שום הנהגה בזה העולם שהבורא ב״ה מנהיג בהם בריותיו כי אם שהוא יתברך צופה ומביט באור השגחתו שאינו מושג לשום נברא שהצורך הוא דייקא והתנהג בזה ההנהגה בעת ההיא ובדור ההוא וכן לכל אחד ואחד בפרטיות צופה השם יתברך שהצורך להנהגת האדם ההוא בכדי שידע וישיג כבודו יתברך ומציאותו אינו כי אם על ידי דבר זה כגון לזה בחכמה שחולק לו יתרון חכמה על זולתו ולזה בעושר ולזה בגבורה הכל הוא לכוונה שהוא יתברך מצמצם את עצמו כביכול אל האדם כפי אשר גזרה חכמתו יתברך שעל ידי דבר ההוא נקל לו להתקרב אליו ולהרחיב גבול הקדושה וזהו בחי׳ מלא כל הארץ כבודו כי הארץ ומלואה בכל הדברים ובחינות המתנהגין בו בזה כך ובזה להיפך הכל הוא לכוונה אחד למען כבודו שיודע כי לזה הצורך הוא כך שידע כבודו וגדלו ולזה כך. אך שבכל דבר יש התערבות טוב ורע שהוא סוד הבחירה ומי שאין לו דעת יכול על ידי זה להתרחק ממנו יתברך כמו בהתורה שבודאי הוא כבודו יתברך וכל עיקר עבודתו היא התורה ואעפ״כ אמרו זכה נעשית לו סם חיים לא זכה נעשית לו סם המות ח״ו ואם כן אינו מן הנמנע וכל שכן שבמדה שמודד לו השם יתברך את עצמו כביכול שירחק אדרבה ממנו כל זמן שלא זכה לנצח הרע שבקרבו ושבדבר ההוא כי הכל מעורב טוב ורע כמבואר אצלנו במקום אחר באריכות וכמו שדרשו חכמי המשנה ז״ל ואהבת את ה׳ וגו׳ בכל מאדך בכל מדה ומדה שמודד לך הוי מודד לו במאוד מאד שנודע כי לכך נקראו המדות בלשון מדות שהוא יתברך מצמצם את עצמו ומודד אלהותו יתברך כביכול אל העולם בכלל או בפרט אל האדם כפי שכלו וטבעו המושג לו יתברך שצריך ונקל לו כך וכל מה שבא על האדם הכל הוא לטובתו שאין לך טובה גדולה מזו שהוא יתברך מצמצם אליו בכל מה שיותר נקל לו לדבק את עצמו אליו יתברך. וזהו ואהבת את ה׳ גו׳ בכל מאדך בכל מדה ומדה שמודד את עצמו לך הוי מודה לו במאוד מאוד כי בודאי הכל לטובתך כאמור ואם כן יכול לבא למדת ההשתוות על ידי זה שהוא מדריגה גדולה אך העיקר הוא האומנה הגמורה באמת גמור על זה. בכל לבבך בשני יצריך ביצר טוב וביצר רע כי נודע על ידי ההתרחקות ממנו יתברך הוא בסוד (משלי ל׳, כ״ג) שפחה כי תירש גבירתה שכביכול גבול הקדושה נכנע תחת הקליפות ח״ו כי כמו שהאדם פועל בקרב שבהדבר שמודד לו הבורא ב״ה א״ע אוחז ברע שבדבר ההוא ומגביר הרע על הטוב מחמת הכח החומרי שהוא גם כן כלול מטוב ורע מחומר יצירה ועל ידי החומר שהוא הרע נמשך לרע שבדבר ההוא שצמצם א״ע הבורא ב״ה אליו כי הכל הולך לשרשו ולמינו ואינו רואה הטוב שבדבר ההוא שזה נקרא יצר הרע ועל ידי כן גורם גם כן שגבול הקדושה נענע תחת הקליפה ח״ו שזה עיקר הגלות ושכל עיקר עבודתינו ותקוותינו להגביר גבול הקדושה ולהקנות שפחה תחת גבירתה על ידי מה שנאחז בהטוב שבכל דבר ולהגביר כח הצורה והנשמה שהוא החלק אלקי שבתוך האדם הישראלי ואז כח החומר שהוא היצר הרע נכנע על ידי שכל עצמותי תאמרנה ה׳ גו׳ (תהלים ל״ה, י׳) כי בהתגברות הטוב בתוך האדם גם החומר עובד את ה׳ כי כל עבודת ה׳ צריך על ידי החומר והכל על ידי כח הנשמה שמתגברת עליו ונעשה אחדות גמור שגם הרע נמתק ונעשה כסא אל הטוב וכך נעשה גם כן למעלה ונקנה עבד תחת יד רבו והבן וזהו בשני יצריך ביצר טוב וביצר הרע: