Chasidut על משלי 30:32

לדוד שמרה נפשי כי חסיד אני. לוי ור' יצחק חד אמר כך אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע לא חסיד אני שכל מלכי מזרח ומערב ישינים עד שלש שעות ואני חצות לילה אקום להודות לך ואידך כך אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע לא חסיד אני שכל מלכי מזרח ומערב יושבים אגודות אגודות בכבודם ואני ידי מלוכלכות בדם ובשפיר ובשליא כדי לטהר אשה לבעלה. היינו כי המניעות שיש להאדם מתורה ועבודה מחולקים בדעות בני אדם, יש אנשים אשר מצד גאוה יש לו מניעה, וזה שמזהיר הכתוב (משלי ל',ל"ב) אם נבלת בהתנשא ואם זמות יד לפה. ויש אנשים אשר מצד עצלות שקשה לפניו ליצא מהרגל שלו וקשה לפניו להתיגע, וזה שכל אחד מהאמוראים אמר כפי שהרגיש בלבו איזה מניעה יותר גדולה לפניו, ומכאן מוכח שכיון שאדם מצמצם עצמו ויוצא מהרגלו וגם מוסכם למעט בכבודו מפני כבוד שמים נקרא חסיד, שזה רומזים אלו השנים, שכל מלכי מזרח ומערב ישינים ואני חצות לילה אקום, מורה שיצא מהרגלו, וכל מלכי מזרח ומערב יושבים אגודות אגודות בכבודם ואני ידי מלוכלכות וכו' זה מורה שעוזב ומניח כבודו בשביל כבוד שמים ובאלו נקרא חסיד.

וְזֶה בְּחִינַת אִם נָבַלְתָּ בְהִתְנַשֵּא וְאִם זַמּוֹתָ יָד לְפֶה (מִשְׁלֵי ל). וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, מִי שֶׁמְּנַבֵּל אֶת עַצְמוֹ עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה וְסוֹבֵל בִּזְיוֹנוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים בִּשְׁבִיל זֶה זוֹכֶה לְהִתְנַשֵּא. 'לְהִתְנַשֵּא' דַּיְקָא, הַיְנוּ לִבְחִינַת הֶאָרַת נְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁהוּא רָם וְנִשָּא וְגָבֹהַּ מְאֹד. וְזֶהוּ, וְאִם זַמּוֹתָ יָד לְפֶה. וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שָׁם שֶׁצְּרִיכִין לִשְׁתֹּק לִמְחָרְפוֹ וְכוּ', עַיֵּן שָׁם הַיְנוּ כַּנַּ"ל. כִּי זֶה עִקַּר הַתְּשׁוּבָה וְכַנַּ"ל. וְזֶהוּ, כִּי מִיץ חָלָב יוֹצִיא חֶמְאָה. וּמִיץ אַף יוֹצִיא דָּם וּמִיץ אַפַּיִם יוֹצִיא רִיב. וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּפֶרֶק הָרוֹאֶה, בְּמִי אַתָּה מוֹצֵא חֶמְאָה שֶׁל תּוֹרָה? בְּמִי שֶׁמֵּקִיא חָלָב שֶׁיָּנַק מִשְּׁדֵי אִמּוֹ עָלֶיהָ. וּמִיץ אַף יוֹצִיא דָּם. כָּל תַּלְמִיד שֶׁכּוֹעֵס עָלָיו רַבּוֹ וְשׁוֹתֵק וְכוּ'. וְלִכְאוֹרָה תָּמוּהַּ מָה הַלָּשׁוֹן חֶמְאָה שֶׁל תּוֹרָה שֶׁאֵינָהּ נִמְצֵאת כִּי אִם בְּמִי שֶׁמֵּקִיא חָלָב שֶׁיָּנַק מִשְּׁדֵי אִמּוֹ עַל זֶה?! אַךְ עַל-פִּי הַנַּ"ל מְבֹאָר הָעִנְיָן הֵיטֵב. כִּי תִּקּוּן הַתְּשׁוּבָה זֶהוּ בְּחִינַת דָּם נֶעְכָּר וְנַעֲשֶׂה חָלָב, כִּי כָּל הַחֲטָאִים שֶׁבָּאִין עַל-יְדֵי כָּל הַתַּאֲווֹת כֻּלָּם בָּאִים מֵעֲכִירַת הַדָּמִים. וְעִקַּר הַתִּקּוּן עַל-יְדֵי הַתְּשׁוּבָה שֶׁבָּאָה עַל-יְדֵי שְׁפִיכוּת דָּמִים שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מַכְנִיעַ הַדָּמִים רָעִים וּמְזַכֵּךְ אוֹתָם בִּבְחִינַת דָּם נֶעְכָּר וְנַעֲשֶׂה חָלָב. שֶׁזֶּה הַתִּקּוּן נַעֲשֶׂה בְּמ"ט [אַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה] יְמֵי הַסְּפִירָה שֶׁהֵם בְּחִינַת מ"ט [אַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה] שַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה. כִּי אָז מְזַכְּכִין יִשְׂרָאֵל עַצְמָן מִזֻּהֲמָתָם הַבָּא עַל-יְדֵי דָּמִים עֲכוּרִים עַד שֶׁזּוֹכִין בְּשָׁבוּעוֹת לִבְחִינַת דָּם נֶעְכָּר וְנַעֲשֶׂה חָלָב כַּיָּדוּעַ. בִּבְחִינַת הַנֶּאֱמָר בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים 'עֵינַיִךְ' שֶׁהֵם הַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים 'כְּיוֹנִים עַל אֲפִיקֵי מָיִם רוֹחֲצוֹת בֶּחָלָב'. וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שָׁם. נִמְצָא שֶׁתְּשׁוּבָה הִוא בִּבְחִינַת דָּם נֶעְכָּר וְנַעֲשֶׂה חָלָב. הַיְנוּ שֶׁצְּרִיכִין לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה וּלְהַרְבּוֹת בִּתְשׁוּבָה כָּל כָּךְ עַד שֶׁיִּזְכֶּה שֶׁיִּזְדַּכְּכוּ דָּמָיו כָּל כָּךְ שֶׁיִּהְיוּ בִּבְחִינַת חָלָב מַמָּשׁ, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה נָקִי מֵעֲווֹנוֹת כָּל כָּךְ כְּמוֹ תִּינוֹק הַיּוֹנֵק מִשְּׁדֵי אִמּוֹ בִּבְחִינַת הַנֶּאֱמַר בְּשָׁאוּל, בֶּן שָׁנָה שָׁאוּל בְּמָלְכוֹ. וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, כְּבֶן שָׁנָה בְּלֹא חֵטְא. אֲבָל הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל כָּל זֶה הוּא אֶצְלוֹ בְּחִינַת תְּשׁוּבָה הָרִאשׁוֹנָה. וְאַחַר כָּךְ עֲדַיִן הוּא עוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה עַל תְּשׁוּבָה עַד שֶׁמֵּקִיא גַּם הֶחָלָב שֶׁיּוֹנֵק מִשְּׁדֵי אִמּוֹ עַל הַתּוֹרָה. וְאָז זוֹכֶה לְחֶמְאָה שֶׁל תּוֹרָה, הַיְנוּ כְּמוֹ שֶׁבְּגַשְׁמִיּוּת יֵשׁ חָלָב שֶׁנַּעֲשֵׂית מִבֵּרוּר הַדָּמִים שֶׁנִּתְהַפְּכוּ לְחָלָב עַל-יְדֵי הַלֵּדָה. וְאַחַר כָּךְ מוֹצִיאִין מֵהֶחָלָב עֶצֶם שַׁמְנִינוּתוֹ שֶׁהִוא הַחֶמְאָה שֶׁהִיא בְּחִינַת בֵּרוּר אַחַר בֵּרוּר, כְּמוֹ כֵן הַצַּדִּיק אַף-עַל-פִּי שֶׁזּוֹכֶה לְזַכֵּךְ כָּל דָּמָיו. עַד שֶׁנַּעֲשִׂין בִּבְחִינַת חָלָב מַמָּשׁ שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה. וְאָז זוֹכֶה לִידִיעַת הַתּוֹרָה בִּבְחִינַת עֵינַיִךְ כְּיוֹנִים עַל וְכוּ' רוֹחֲצוֹת בֶּחָלָב כַּנַּ"ל. אֲבָל הוּא עֲדַיִן אֵינוֹ מִסְתַּפֵּק עַצְמוֹ בָּזֶה וְעוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה עַל תְּשׁוּבָה עַד שֶׁמֵּקִיא גַּם הֶחָלָב שֶׁיָּנַק מִשְּׁדֵי אִמּוֹ עָלֶיהָ. וְאָז זוֹכֶה לְחֶמְאָה שֶׁל תּוֹרָה שֶׁהִיא בְּחִינַת בֵּרוּר הֶחָלָב בְּעַצְמוֹ בְּבֵרוּר אַחַר בֵּרוּר עַד שֶׁמַּשִּיג עֶצֶם פְּנִימִיּוּת טוּב הַשַּׁמְנִינוּת שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁהוּא בְּחִינַת חֶמְאָה שֶׁל תּוֹרָה, הַיְנוּ הַשָּגַת סִתְרֵי תּוֹרָה שֶׁהֵם רַב טוּב הַצָּפוּן וְגָנוּז בִּפְשָׁטֵי הַתּוֹרָה. וְזֶהוּ בְּחִינַת מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בְּחִזְקִיָּה שֶׁהוּא בְּחִינַת מָשִׁיחַ שֶׁנֶּאֱמַר עָלָיו, כִּי יֶלֶד יֻלַּד לָנוּ וְכוּ'. חֶמְאָה וּדְבַשׁ יֹאכֵל, 'חֶמְאָה' דַּיְקָא כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ בְּחִינַת וְהָיָה מֵרֹב עֲשׂוֹת חָלָב יַעֲשֶׂה חֶמְאָה (יְשַׁעְיָה ז) הַיְנוּ שֶׁיִּזְכֶּה לִבְחִינַת חֶמְאָה שֶׁל תּוֹרָה הַנַּ"ל. כִּי מִקְרָא זֶה נֶאֱמַר שָׁם בְּשֶׁבַח דּוֹרוֹ שֶׁל חִזְקִיָּה שֶׁהָיוּ מִתְיַגְּעִים עַצְמָן עַל הַתּוֹרָה הַרְבֵּה, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וּמוּבָא בְּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י שָׁם, הַיְנוּ כַּנַּ"ל. וְזֶה שֶׁנִּסְמָךְ לָזֶה וּמִיץ אַף יוֹצִיא דָּם וְכוּ' וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, כָּל תַּלְמִיד שֶׁכּוֹעֵס עָלָיו רַבּוֹ פַּעַם רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה, הַיְנוּ שֶׁסּוֹבֵל כַּעַס וּבִזְיוֹנוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים הַרְבֵּה. כִּי גַּם כָּל הַבִּזְיוֹנוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים שֶׁסּוֹבֵל מֵאֲחֵרִים מֵחֲמַת שֶׁרוֹצֶה לְהִתְקָרֵב לְרַבּוֹ זֶהוּ גַּם-כֵּן בִּכְלַל כַּעַס רַבּוֹ מֵאַחַר שֶׁזֶּה נִמְשָׁךְ בִּשְׁבִיל שֶׁמִּתְקָרֵב לְרַבּוֹ. וְעַל-יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְזַכֵּךְ דָּמָיו בִּבְחִינַת וּמִיץ אַף יוֹצִיא דָּם. כִּי עִקַּר בֵּרוּר הַדָּמִים עַל-יְדֵי שֶׁסּוֹבֵל כְּעָסִים וּבִזְיוֹנוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים וְשׁוֹתֵק וְכַנַּ"ל:

ועל פי זה יתבאר לך דברי חכמים וחידותם דאמרו גדולה נקמה שניתנה בין שתי אותיות, ולא אמר שבתוכה. רק דפירושו שהנקמה ניתנה רק בין שתי אותיות, דהיינו בהעדר הכעס ובהעדר הגאוה, וכן הוא נקיותו יתברך שנאמר אל נקמות ה', ומה עמקו מחשבותם נקמה כזו גדולה וחשובה הוא. וכן מה שאמרו גדולה דיעה שניתנה בין שתי אותיות, כי ידוע מה שאמרו חז"ל כל הכועס אם חכם הוא חכמתו מסתלקת, וכן אמרו (פסחים ס"ו ע"ב) כל המתיהר, אם חכם הוא חכמתו מסתלקת, ואמרו (תענית ז' ע"א) לכך נמשלה התורה למים, שיורד מן הגובה לנמוך, וכמה מאמרי רז"ל בזה, ולוי יוכיח כדאמני ליה ברישא, נסתלק חכמתו וקרא רבי עליה אם נבלת בהתנשא (משלי ל לב), (ירושלמי יבמות פי"ב ה"ו, וב"ר פרשה פ"א [ב']).