תלמוד על משלי 30:32

בְּנֵי סִימוֹנִייָא אָתוֹן לְגַבֵּי רִבִּי. אָֽמְרִין לֵיהּ. בְּעָא תִתֵּן לָן חַד בַּר נַשׁ דָּרִישׁ דַּייָן וַחַזָּן סַפָּר מַתְנַייָן וַעֲבַד לָן כָּל־צָרְכִינָן. וִיהַב לוֹן לֵוִי בַּר סִיסִי. עָשׂוּ לוֹ בֵימָה גְדוֹלָה וְהוֹשִׁיבוּהוּ עָלֶיהָ. אָתוֹן וְשָָׁאֲלוֹן לֵיהּ. הַגִּידֶּמֶת בְּמַה הִיא חוֹלֶצֶת. וְלֹא אַגִיבוֹן. רָקָה דָם. וְלֹא אַגִיבוֹן. אָֽמְרִין. דִּילְמָא דְּלֵית הוּא מָרֵי אוּלְפָּן. נִישְׁאוֹל לֵיהּ שָׁאֲלוֹן לֵיהּ דַּאֲגָדָה. אָתוֹן וְשָׁאֲלוֹן לֵיהּ. מַהוּ הָדֵין דִּכְתִיב אֲבָל אַגִּיד לְךָ אֶת הָרָשׁוּם בִּכְתַב אֱמֶת. אִם אֱמֶת לָמָּה רָשּׁוּם. וְאִם רָשּׁוּם לָמָּה אֱמֶת. וְלֹא אַגִיבוֹן. אָתוֹן לְגַבֵּי דְרִבִּי. אָֽמְרוּן לֵיהּ. הָדֵין פַּיְיסוּנָא דְּפַייְסַנְתָּךְ. אָמַר לוֹן. חַייֵכוֹן. בַּר נַשׁ דִּכְװָתִי יְהָבִית לְכוֹן. שָּׁלַח אַייְתִיתֵיהּ וּשְׁאַל לֵיהּ. אָמַר לֵיהּ. רָקָה דָם מַהוּ. אָמַר לֵיהּ. אִם יֵשׁ בּוֹ צַחְצוּחִית שֶׁלְּרוֹק כָּשֵּׁר. הַגִּידֶּמֶת בְּמַה הִיא חוֹלֶצֶת. אָמַר לֵיהּ. בְּשִׁינֶּיהָ. אָמַר לֵיהּ. מַהוּ הָדֵין דִּכְתִיב אֲבָל אַגִּיד לְךָ אֶת הָרָשׁוּם בִּכְתַב אֱמֶת. אִם אֱמֶת לָמָּה רָשּׁוּם. וְאִם רָשּׁוּם לָמָּה אֱמֶת. אָמַר לֵיהּ. עַד שֶׁלֹּא נִתְחַתֵּם גְּזַר דִּין רָשׁוּם. מִשֶּׁנִּתְחַתֵּם גְּזַר דִין אֱמֶת. אָמַר לֵיהּ. וְלָמָּה לֹא אַגִּיבְתִּינוֹן. אָמַר לֵיהּ. עָשׂוּ לִי בֵימָה גְדוֹלָה וְהוֹשִׁיבוּ אוֹתִי עָלֶיהָ וְטָפַח רוּחִי עָלַי. וְקָרָא עָלָיו אִם נָבַלְתָּ בְהִתְנַשֵּׂא וְאִם זַמּוֹתָ יַד לְפֶה. מִי גָרַם לְךָ לְהִתְנַבֵּל בְּדִבְרֵי תוֹרָה. עַל שֶׁנִּשֵּׂאתָה בָהֶן עַצְמְךָ.

כל המתנבל בדברי תורה סופו להתנשא בה שנאמר (משלי ל׳:ל״ב) אם נבלת בהתנשא. אם נבלת בדברי תורה בהתנשא

ושנא את הרבנות כיצד מלמד שלא יניח אדם עטרה מעצמו בראשו. אבל אחרים יניחו לו שנאמר (משלי כ״ז:ב׳) יהללך זר ולא פיך נכרי ואל שפתיך. אמר רבי עקיבא כל המגביה עצמו על דברי תורה למה הוא דומה לנבלה מושלכת בדרך כל עובר ושב מניח ידו על חוטמו ומתרחק ממנה והולך שנא (שם ל) אם נבלת בהתנשא ואם זמות יד לפה [(א״ל בן עזאי דרשהו מעניינו)] אם מנבל אדם עצמו על דברי תורה ואוכל תמרים חרובים ולובש בגדים צואים ויושב ומשמר על פתח של חכמים כל עובר ושב אומר שמא שוטה הוא זה לסוף אתה מוצא כל התורה כולה עמו. (רבי יוסי אומר רד מטה למעלה ומעלה למטה) כל המגביה עצמו על דברי תורה סוף שמשפילין אותו וכל המשפיל עצמו על דברי תורה סוף שמגביהין אותו :