Chasidut על משלי 4:19
ליקוטי מוהר"ן
וְזֶהוּ (משלי ד׳:י״ט): דֶּרֶךְ רְשָׁעִים כַּאֲפֵלָה, שֶׁאֵין כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת מְאִירִין לָהֶם, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִכְשָׁלִים. וְהַכֹּל תָּלוּי בַּבְּרִית, בִּבְחִינוֹת: אִם לֹא בְרִיתִי וְכוּ'.
Ask RabbiBookmarkShareCopy
ישמח משה
עוד יתבאר (שמות י כא) ויהי חשך וגו' עד (שמות י כב) ולכל בני ישראל היה אור במושבותם. על פי הנזר הקודש (פרשה נ"א סי' א') עיין שם כי דרך רשעים באפילה (משלי ד יט), ואיתא במדרש (ב"ר ל"ג א') הובא בנזר הקודש, רשעים חשך וגיהנם חשך, חשך יכסה חשך. והנה המצרים רשעים ארורים דרכם באפילה, והמשך עליהם חשכת גיהנם אשר יכסה האפלה, והיא העדרו שנתבטל במציאות כמו אור מפני אור, כמ"ש בפסוק (שופטים ה לא) ואוהביו כצאת השמש, והפסוק (יחזקאל א יד) והחיות רצוא ושוב, (תמצאנו בפרשת בשלח בהפטורה). ומזה תבין כי זה לעומת זה וכו', וזה המכוון של גיהנם, והבן. והנה הדרך שלהם הוא רק באפילה, ואם כן כשנתבטל, נתבטל הדרך שלהם. אבל הצדיקים זה דרכם בקודש כבר אמרו רז"ל (ברכות ס"ד.) הצדיקים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, שנאמר (תהלים פד ח) ילכו מחיל אל חיל, ועל כן נקרא עולם הבא דרך חיים, וזה שאמר הכתוב (תהלים א' ו) כי יודע ה' דרך צדיקים, ר"ל אוהב כמו שפירשו מלשון אשר ידעו (דברים לד י), על כן הוא נצחי כי אהבתו נצחית, ודרך רשעים תאבד כנ"ל. והיינו ויהי חשך על ארץ מצרים, כמו על הקללה (דברים כז יג), ר"ל על ארץ מצרים ערות וחשכת הארץ, וימש חשך כנ"ל, וגם ויאמש כמו שפירש רש"י (ד"ה וימש) אמת ויוצא מהפשט, כי וימש הוא על ידי ויאמש, והבן. וגם וימש חשך, הוא רמז על רשעי ישראל שמתו אז, כי הרשעים חשך כנזכר במדרש (שמו"ר י"ד ג'), ויהי חשך אפילה, ר"ל חשך של אפילה חשכת גיהנם כנ"ל, וכן הוא בילקוט (ילקו"ש רמז קפ"ו) ומאין הביא עליהם חשך מחשכת של גיהנם, ולא ראו איש את אחיו כי חשך יכסה חשך, ולא קמו איש מתחתיו ורמז כי נאבד הדרך שלהם והבן זה, כי כל חיות מושפע ממקור החיות, רק שהצדיקים מקבלין חיותם בקירוב מקום, והרשעים בריחוק מקום על ידי השתלשלות ומקבלין ממקור הראוי להם, וכשנתבטל המקור החיות, הם בלי תנועה כי גדר החי מתנוע, ולכל בני ישראל היה אור במושבותם, כי אין חשך מכסה אור, רק חשך מכסה חשך כנ"ל.
Ask RabbiBookmarkShareCopy
ישמח משה
במסורה זכרון תרועה (ויקרא כג כד). אין זכרון לראשונים (קהלת ב טז). אין זכרון לחכם עם הכסיל (קהלת א יא). ונ"ל על פי מ"ש בעיר גבורים (פרשת נצבים), כי תרועה שברים תקיעה, הם נגד הג' כתות ליום הדין (ר"ה ט"ז ע"ב), תרועה נגד כת הצדיקים שנאמר (במדבר כג כא) תרועת מלך בו, שברים נגד כת הרשעים לשון שברון. ולי נראה משום דכתיב (ישעיה א כח) ושבר פושעים וחטאים יחדיו, נכתבים ונחתמים לאלתר למיתה ח"ו, תקיעה קול פשוט שאינו נוטה למעלה ולא למטה, כנגד הבינונים שאינם נוטים לא לכאן ולא לכאן, עד כאן דבריו. ולי נראה משום דתקיעה הוא כמו והוקע אותם (במדבר כה ד), והיינו שהם תקועים ועומדים, ר"ל תלוים ועומדים זכו וכו', והבן. וכתב עוד שם לפי שהעיקר בכת הצדיקים, לכך נאמר יום תרועה יהיה לכם, וכתיב (תהלים מז ו) עלה אלקים בתרועה, לפי שהקב"ה נתעלה באותו כח, עד כאן דבריו. והנה ידוע דהצדיק נקרא חכם, דעיניו בראשו ורואה איזה דרך הולך, אבל הרשע נקרא כסיל בחשך הולך (קהלת ב יד), דרך רשעין באפילה לא ידעו במה יכשלו (משלי ד יט), ועל דרך משל מי שמחליף מקח טוב ברע יקרא כסיל, והמחליף רע בטוב חכם יקרא, ועל דרך שכתב ביערות דבש זקני תלמידי חכמים וכו' (קנים פ"ג מ"ח), עיין שם. והנה הצדיק הוא החכם, והרשע הוא כסיל, והבינוני הוא חכם וכסיל ביחד, עובד ליוצרו וליצרו, פעם נופל פעם מתחזק, במה שעובד ליוצרו הוא חכם, ובמה שעובד ליצרו הוא כסיל. והיינו זכרון תרועה, ולמה אין זכרון לראשונים היינו תקיעה שברים שהן קודמין, לזה אמר אין זכרון לחכם עם הכסיל, היינו הבינונים כנ"ל, ומכל שכן דאין זכרון לכסיל לבדו ושם רשעים ירקב, ורק לחכם לבדו יש זכרון, והבן.
Ask RabbiBookmarkShareCopy