Chasidut על משלי 4:25

עיניך לנוכח יביטו ועפעפיך יישירו נגדך (משלי ד, כה) הכוונה בזה כי כאשר האדם טרוד במחשבתו מאוד אף אם יעשו בפניו איזו מעשה לא ידעם ולא יבינם וכאלו לא נעשו בפניו ואינו זוכר דבר מהם כי מחשבתו היה משוטטת בדבר אחר וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה לאו אדעתיה כשעושה השמש שלו דבר ואמר לאו אדעתיה ודבר זה כאלו הוא עומד מרחוק ואינו אצל העושה והנעשה שאינו רואם וזה נקרא הבטה מרחוק ועל זה הזהיר עיניך לנוכח אפילו לדבר שהיא נוכחך וסמוך לך יביטו יהיה כאלו רחוק שצריך הבטה דהיינו שתהיה מחשבתך תמיד קשורה בבורא כאלו אינו רואה כלל אף שעיניו פתוחות מפני שאין המחשבה על דרך זה ואם לאו בר הכי הוא אזי ועפעפיך יישירו נגדך דבר שהוא מנגד אותך יסתום עיניו דהיינו העפעפים ונמצא על ידי העפעפים המכסים העינים אינו מסתכל בדבר ההוא המנגדו והרי העפעפים מיישרים אותו לבלתי הכנס ראותו בדבר חמדה ולסור מדרכי ה' ע"כ כינה ההיישרה לעפעפים והיות כבר ידוע ע"פ ספרים קדומים גודל כח הראות ועניינה אין צריך להרחיב שנית רק מה שבלתי מבואר שם נוסף עוד להגדיל כח הראות ולהאדירה כתיב (ישעיה נב, ח) כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון ומבואר באדרא רבה לית נהורא לעיינין תתאי אלא כד נהיר בה עינא עילאה ועייל נהירו עילאה בתתאה וכו' עי"ש הנדרש שם ז"א ונהירו דא"א דעייל ביה והיות כאשר העולמות משתלשלים זה תחת זה כולם מקבלים הארה כאחד ממה שלמעלה ממנו וכאשר נדרש על ז"א בגבהי מרומים ככה לעומתה ההנהגה בתחתונים בבני אדם אשר בעפר יסודם דלית נהירו לעין אדם הגשמי אלא מפני שנשפע כח הראות מלמעלה כביכול וכח הראות נקרא עין דלעילא ועין דלמטה מקבלת ההארה וכח מעין שלמעלה ואם יצוייר רגע שיפסוק השפע ולא ישפיע כח הראות לעין דלמטה הרי הוא סומא מיד ולא ישאר כי אם רושם ומקום העינים וזהו כי עין בעין אז יראו כשעין דלעילא משפיע בעין דלמטה אז יראו אבל בשוב ה' ר"ל כשיחזור וישוב השם כח הראות למעלה למקומו שלא ירד לעין דלמטה אז ציון ישאר רק ציון וסימן רושם העין מלשון הציבי לך ציונים ונמצא בכל עת ורגע שופע כח הראיה מלמעלה וכשפוגם ראותו בדבר רע וטמא משפיע הכח ההוא ח"ו על הדבר ההוא כי חוש הראות יוצא ממנו הראיה ונמצא בכל מקום ששורה הראיה שלו שם האדם כולו וסומא חשוב כמת (נדרים סד ב) הרי תכלית אדם חי היא הראיה וכוחה ובהתלבש האדם כחותיו וחיותו בראיה ומסתכל בדבר רע הרי כולו שם וכמו שהאדם נקרא עולם קטן כן העין בו רומז כל העולם והקפותיו כמבואר בזוהר שהלובן שבעין דומה לים אוקיינוס המקיף כל העולם וכו' עי"ש ובפנים אישון בת עין צורת איש אדם ויש עין ימין ועין שמאל וכן באוזן ולב חכם לימינו (קהלת י, ב) היא הקדושה ולב כסיל לשמאלו היא הסטרא אחרא וצריך לאכללא שמאלא בימינא ר"ל ששניהם יכוונו אל הטוב הגמור לא יראה רע ואיתא בזוהר לית שמלא בההוא עתיקא כולא ימינא וצריך האדם להדמות לזה דלהוי כולא ימינא ולכן כתיב גביה הנה עין ה' אל יריאיו (תהלים לג, יח) עינא חדא ששניהם כלולים כאחד וצריך האדם להעתיק עצמו ממדריגה התחתונה שיש בהם טוב ורע שמאלא וימינא ולהכליל הכל בימין כאמור לית שמאלא בעתיקא ויובן ואז לא יסתכל כי אם בראיה של מצוה שהוא דרכי ה' ויוכללו שניהם לטוב וזהו עין רואה ואוזן שומעת (אבות פ"ב) ר"ל שאינו רואה ואינו שומע דבר אחר זולתו ה' רואה ושומע ר"ל דרכי מצותיו וקבלת אלהותו ויראתו עשה גם שניהם ר"ל תיקן גם שמאל והכליל בימין וזהו העיקר דבעי בר נש לאכללא שמאלא בימינא כי זה כל העבודה והבן.