Chasidut על משלי 4:8

ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי תשבת וכו'. ובפרשת יתרו כתיב להפך זכור את יום השבת לקדשו ואח"כ ששת ימים תעבוד וכו'. על פי מה דאיתא בגמרא דשבת [ס"ט:] היה מהלך במדבר ואינו יודע מתי שבת חייא בר רב אמר משמר יום אחד ומונה ששה, ורב הונא אמר מונה ששה ומשמר יום אחד. להבין הפלוגתא הזאת דהנה כתיב (משלי ד',ח') סלסלה ותרוממך תכבדך כי תחבקנה. היינו סלסה שתקיף כל רצונות לבך ומעשיך בד"ת, שאם יש לך תאוה מאכילה ושתיה וכיוצא בזה תראה אם הם ח"ו נגד רצון ה' לא תעשנה, ועי"ז תרוממך היינו שהד"ת יגביהו עצמך על כל התאוות. תכבדך כי תחבקנה, ענין כי תחבקנה היינו שתוסיף עצות בכל פעם יותר בד"ת גם היא תכבדך מאוד בעיני כל, והנה שבת היינו קבלת עול מלכות שמים ות"ח בנערותו שעדיין לא נגמר הזדככות לבו, זה נקרא חייא בר רב, והוא מונה שבת תחילה והיינו מי שלא נזדכך עדיין לא יתפלל שיתן לו הש"י שום דבר מטובת העוה"ז, רק ימסור תמיד כל רצונותיו אליו ויהיה הש"י המתחיל וגם הגומר. ורב הונא היינו ת"ח בזקנותו כי שם הונא מורה שנמצא אצלו הון וקבוץ רב מתלמידים וכבר נזדכך לבו ואין בלבו שום רצונות זרות. לכן אומר מונה ששה היינו שמותר לו לשאול מאת הש"י שיתן לו כל משאלות לבו, כי ענין ששה ימים המה כח מעשיו של האדם, ומשמר יום אחד היינו שהש"י יגמור בעדו על דרך (איוב כ"ב,כ"ח) ותגזר אומר ויקם לך וכו'.

והנה נתן לנו ה׳ את התורה לא זו הכוונה שעל ידי התורה נבוא ח״ו לידי גדלות כי אין זה דרך ישכון אור תורתו יתברך כי בהיות לאדם גבהות כתיב (תהלים ק״א, ה׳) גבה עינים וגו׳ אותו לא אוכל אין אני והוא וגו׳ כי תורת הגבה לבב אינו נחשב לכלום כי למה נמשלה תורה למים מה מים יורדים ממקום גבוה למקום נמוך אך התורה כן כי מי שהוא שפל ברך הוא יכול לבוא לידי תורה כי נבלת בהתנשא כל המנבל עצמו כו׳ היינו שעל ידי התורה הוא מבין את שפלותו ופחיתותו אז בהתנשא סלסלה ותרוממך (משלי ד׳, ח׳) כי התורה מרימה את האדם לשמי מרומים ובאמת ממדבר מתנה כי מתנה גדולה נתן לנו השם היינו כי השם ברא את העולמות עליונים ותחתונים על ידי דבורו כי בדבר ה׳ שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם (תהלים ל״ג, ו׳) וזה הדבור הקדוש מסר לנו השם היינו ממדבר מתנה שנתן לנו במתנה הדבור הקדוש ע״ד קבע בפניו המובא בספר יצירה כי דרך משל המלך אם יש לו בנים משכילים שיוכלו להנהיג מלכותו יש לו תענוג יותר משאילו מנהיג בעצמו את המדינה ואנו נקראים בנים למקום ומסר לנו דבורו הקדוש שעל ידו יתנהגו כל העולמות. וזהו אין טובה באה לעולם אלא בשביל ישראל היינו שאנו במעשינו הטובים מעוררים שפע מעולם העליון ומורידים אותו למטה ואנו עושים את השביל להוריד השפע למטה וזהו בשביל ישראל מה שישראל עושין שביל להוריד השפע למטה על ידי דבורו הקדוש אשר קבע בפינו והם בה׳ מוצאות הפה. וזהו שאמרו חז״ל אין השם שלם ואין הכסא שלם עד שיעשה השם מלחמה בעמלק ובודאי אינו כפשוטו וכי מפני כלב מת זה עמלק שעשה מלחמה בישראל לכן לא יהיה השם והכסא שלם אך כי מלחמת עמלק הוא מלחמת היצר הרע שהס״ם בעצמו נתלבש בעמלק ועשה מלחמה בישראל והיא המלחמה עדיין הוא וזהו מלחמה בעמלק מדור דור (שמות י״ז, ט״ז) שבכל דור ודור יש מלחמות עמלק הוא מלחמות היצר הרע והוא כי הדבור הקדוש שקבע השם בפינו בה׳ מוצאות הפה הוא הה׳ אחרונה שבשם הוי״ה ברוך הוא ואחר שיבער האדם היצר הרע ממנו נמצא יוכל לדבק את עצמו אל השם ברוך הוא וכל ישראל אם יעשו כזאת הרי הה׳ אחרונה בשבשם הוי״ה ברוך הוא מתייחדת עם הוי״ה ברוך הוא ואז השם שלם והכסא שלם כי השמים כסאי והארץ הדום רגלי (ישעיה ס״ו, א׳) ואנחנו בני ישראל הם הדום רגלי הכסא של השם לכן אמר משה רבינו ע״ה שש מאות אלף רגלי כי אנו מכונים בשם רגלי הכסא של ה׳ ברוך הוא ואם ננצח את מלחמות היצר הרע היא מלחמת עמלק אז הכסא שלם כי אם כל ישראל יכשרו את מעשיהם ואחד יחסר מהם אזי אין הכסא שלם:

לא יעשו יושב ראש ולא מזכיר. ואם תאמר ומי יאסף אותם ומי ינהיגם, הבט למעלה, ומי אסף והנהיג את החסידים והחברייא קדושה מלפנים. החסידות ורוח הקדושה אשר בהם אסף אותם והנהיגם. ומי שלא יבא מעצמו, או שיבא בהתרשלות ואיחר הזמן בכל פעם רק בכדי להראות שבא, גם אם יקראהו יושב ראש או מזכיר אינו כדאי שיבא, מקלקל הוא עוד את החברייא. מחויב כל אחד לעורר את חברו אבל רק כחברים שווים לא כיו״ר. אין שום התמנות וכיבוד בהחברייא, רק סלסלי׳ ותרוממך וכו׳. מי שע״י תורתו ועבודתו באמת יהי׳ מרומם הוא מעצמו יהי׳ מכובד על פני כלם.