Chasidut על משלי 4:7

במדרש רבה (ויק"ר כ"ד ח') רבי אבין אמר משל למלך וכו', כך בכל יום מכתירין להקב"ה בג' קדושות, נותן בראשו אחת, ושתים בראש בניו וכו', ועיין בנזר הקודש פרשה ג' סי' ד' שפירש על פי הידוע כי הג' קדושות, הם כלפי ג' מדותיו שהם כתר חכמה בינה, וכתיב (משלי ג יט) ה' בחכמה יסד ארץ, שנשמת ישראל הנקראים ארץ חפץ (מלאכי ג יב), נאצלו מחכמה, והיינו שתים שנתן בראש בניו, ואחד בראש עצמו הוא קדושת כתר, עיין שם בארוכה, ועיין מ"ש בזה בריש פרשת אמור. והנה נשאלתי הג' קדושות שרומזין לכתר חכמה בינה, איך יפרש זה בקדושת התרגום. והשבתי קדיש בשמי מרומא עילאה בית שכינתיה, היינו כתר, כי הוא מרומם והוא עילאה בית שכינתיה, עד כי חיצונית הדעת משלים לחיצוניתו של הכתר, כי נכלל באין סוף. קדיש על ארעא היינו חכמה, כי בחכמה יסד ארץ עובד גבורתיה, כי הכל בחכמה כנאמר (תהלים קד כד) כולם בחכמה עשית. וגם על דרך שפירשו ה' בחכמה יסד ארץ, היינו נשמת ישראל שנאמר ואתם תקראו ארץ חפץ, כונן שמים היינו מלאכי מרום בתבונה. וכן יתפרש קדיש על ארעא, כי על ישראל קדושתו עובד גבורתיה שבהם מראה כח מעשיו, קדיש בעלם עלמיא, היינו בינה אמא עילאה שמשם התגלות הפעולה לכל העולמות, כענין שנאמר מלאה הארץ קניניך, והיינו בינה כמ"ש (משלי ד ז) ובכל קנינך קנה בינה כנ"ל, ואגב אפרש כבודו מלא עולם משרתיו שואלים זה לזה איה מקום כבודו לעומתם ברוך יאמרו, דהנה הקושיא ידוע דמעיקרא אמר כבודו מלא עולם, ואחר כך אמר משרתיו שואלים איה מקום כבודו. וגם מה הוא לעומתם. והנ"ל בהקדים דכנגדו הוא הסותר ומתנגד, וכמו שדרשו (יבמות ס"ג ע"א) עזר כנגדו (בראשית ב יח), וכן מרגלא בפומיה דאינשי צד שכנגדו, ולעומתם הוא כמו כנגדם. והנה כל הנבראים אומרים שרוצים בכבוד ה', אך יש שקר ואמת, וממוצע בין שקר לאמת דהיינו המתדמה, והמופת אם בשעה שכבוד שמים הוא לנגד כבודו, אם מבטל כבודו נגד כבוד שמים אז הוא באמת. והיינו כבודו מלא עולם, כי כולם אומרים שרוצים רק בכבודו, אבל אם היה הכל אמת כבר היה מתקיים ונגלה כבוד ה' וגו' (ישעיה מ ה), לכך שואלים וכו' איה מקום כבודו באמת, ובא התשובה לעומתם ברוך יאמרו, ר"ל אלו שהן מברכין כבודו בענין שהוא לעומתם, ר"ל לנגדם אז הוא אמת מקום כבודו, אבל אלו שאין משגיחין על כבוד שמים במה שהוא לנגדם, אין אצלם מקום כבודו.

לע״ע נשיב לך בקיצור, שלמה המלך מכריז ברוח קדשו ואומר ראשית חכמה קנה חכמה [משלי ד׳ ז׳]. התורה היא כפטיש יפוצץ סלע ולכל אברי האיש אף לחורין וסדקין שבגופו ונפשו, ניצוץ ממנה מגיע, ואת חשכתם מאיר. ולנו ע״פ פשוט פסוק הזה מורה, שכמו שאי אפשר לו לאיש להשתמש בחכמה בלתי אם יקנה את החכמה, שלו תהי׳ וגם הוא יהי׳ חכם, כי אף אם יכולים להכניס איזה דבר חכמה פרטית גם באיש בער מ״מ כיון שאין החכמה שלו והוא אינו חכם לכן רק את דבר פרטי הזה של החכמה בו ינוח, ולפעל ולשמש לא יוכל בחכמה, לא בדבר הזה להתפלפל, ולא דבר חכמה אחרת להבין מעצמו, ורק כשהוא בעצם נעשה חכם אז יכול הוא לשמש בחכמה ולהשכיל בכל עת וזמן ובכל ענין שרוצה להשכיל.

ואמר רבא בר שמואל משמיה דרבי חייא אחר כל אכילתך אכול מלח. שהמלח גורר תאות אכילה וזה שמורה אותנו שאחר אכילה לא יאכל לשבעה מאוד רק ישאר אצלו עוד חשק לאכול ואז יפסיק אכילתו, כי בעניני זה העולם הציב השי"ת שלא יקבל עד אפס מקום, רק שיפסיק בכל ענין בעוד שיש לו כלי לקבל עוד, אבל בד"ת אינו כן רק כמה שיקבל האדם ד"ת יותר יהיה לו חשק עוד ביותר ללמוד ולקבל דברי תורה יותר, וזה שאיתא (שם) ואמר רבי זירא ואיתימא רבי חיננא בר פפא בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, מדת בשר ודם כלי ריקן מחזיק, מלא אינו מחזיק אבל הקב"ה אינו כן מלא מחזיק ריקן אינו מחזיק שנאמר ויאמר אם שמוע תשמע וכו', והענין בזה כמו שכתיב (תהלים י"ט,ח') תורת ה' תמימה משיבת נפש, והיינו שמשלמת החסרון והצמאון שבאדם שמי שמכיר החסרון לזה משלים השי"ת, כדאיתא בזוה"ק (אמור צ':) קוב"ה לא שארי אלא באתר חבירא במאנא חבירא דכתיב (ישעיה נ"ז,ט"ו) ואת דכא ושפל רוח, כי התורה שנתנה לישראל הוא גם כן רק מפני שהם בעלי חסרון כדאיתא בגמ' (ביצה כ"ה:) תנא משמיה דרבי מאיר מפני מה נתנה תורה לישראל מפני שהן עזין והיינו שבלא התורה הם בעלי חסרון ביותר, ולכן לא נתנה התורה למלאכים כדאיתא בגמ' (שבת פ"ט.) שהשיב להם משה קנאה יש ביניכם יצר הרע יש ביניכם, אבל ע"י שמכיר חסרונו מתחיל השי"ת להשלים אותו כדי שיוכל לקבל, וזה עצמו נקרא כלי אלא מה שמכיר חסרונו ונמצא בו יראה שיראה הוא הכלי כמו שכתיב (ישעיה ל"ג,ו') יראת ה' הוא אוצרו, שההתחלה שאדם קונה הוא ע"י יראה ואח"כ נותן לו השי"ת גם השמחה, כמו שאיתא (ברכות י"ז.) צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם. וזה שנאמר (משלי ד',ז') ראשית חכמה קנה חכמה שקנין החכמה הוא רק ביראה כמו שכתיב (תהלים קי"א,י') ראשית חכמה יראת ה' ואח"כ בכל קנינך קנה בינה שאחר כן אז יקנה בינה, היינו שיוסיף שובע שמחות שלזה רומז בינה, וכל מה שמוסיף בקנין ונעשה יותר כלי מלא, מוסיף לו השי"ת ביותר.