Chasidut על משלי 5:11

ומעתה נחפשה דרכינו ונחקורה מאיזה כת אנחנו הלא לא היה לנו עדיין שום התעוררות לתשובה אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה ואמרו במדרש אחי יוסף לא יכלו לעמוד בתוכחתו של יוסף, בלעם לא יכול לעמוד בתוכחתו של אתונו, כשיבא הקב"ה ויתווכח עאכו"כ. וכתב בספר יערות דבש [ח"א דרוש ו] ענין כפל הלשון והדמיונות, דצריך להבין למה לן ב' דינים מה שדנין האדם האחד בר"ה והב' לאחר מיתה, והתירוץ לזה הוא שכל מה שהשי"ת מעניש האדם בעוה"ז אינו בתורת עונש על עונותיו רק להשיבו בתשובה כמ"ש וידעת כו' כי כאשר כאשר ייסר איש בנו כו' להטיבך באחריתך שיקח מוסר להשכיל להטיב, והדין השני שלאחר מיתה אז עונשין אותו על העבר מה שעשה בחייו ולא לקח מוסר כמ"ש שלמה המע"ה (משלי ה יא) ונהמת באחריתך כו', רק שהיצה"ר מסמא את העינים וכשמענישין אותו מטהו לומר שהוא מקרה או שאינו עבירה, וע"ז יש סתירה מאחי יוסף שהיו סבורין ג"כ שאינו עבירה ואח"כ כשנתווכח עמהם לא יכלו לענותו, ובלעם היה סובר שהאתון עושה כן במקרה ואח"כ כשנתווכחה עמו ואמרה לו ההסכן הסכנתי כו' שהיה לו להרגיש בהשינוי שאינו דרך מקרה, וזה"ש או לנו מיום הדין שיהיה לאחר מיתה ואין לומר אמתלא שהיה בבלי דעת ע"ז אמר אוי לנו מיום התוכחה שכבר הוכיחו השי"ת בעודו בחיים ליתן לב לשוב, ואין לומר שטעה שאינו עבירה ע"ז מביא ראיה מאחי יוסף ואין לומר שהיה סובר שהוא דרך מקרה ע"ז מביא ראיה מבלעם.