Chasidut על משלי 5:19

כִּי עַכְשָׁו בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים חֵן וַחֲשִׁיבוּת הָאֲמִיתִּי שֶׁל יִשְׂרָאֵל נָפַל, כִּי עַכְשָׁו עִקַּר הַחֲשִׁיבוּת וְהַחֵן הוּא אֶצְלָם. אֲבָל עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה נִתְעַלֶּה הַחֵן וְהַחֲשִׁיבוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל, כִּי הַתּוֹרָה נִקְרֵאת (משלי ה׳:י״ט): אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן, שֶׁמַּעֲלָה חֵן עַל לוֹמְדֶיהָ (ערובין נד:), וְעַל־יְדֵי־זֶה נִתְקַבְּלִין כָּל הַתְּפִלּוֹת וְהַבַּקָּשׁוֹת:

ונלע"ד דיש לפשוט זה הספק מהמקרא, כי נודע שבחינת רוח הקודש נקרא ירושלים, ולז"א (קהלת א, א) דברי קהלת בן דוד מלך בירושלים, ר"ל בין קהלת ובין דוד היו הם הראשים והמלכים בבחינת ירושלים, ר"ל שהם היו ראשים לכל בעלי רוח הקודש, ושמא תאמר שכיון שהיו הראשים וזכו למדרגה הגבוה של רוח הקודש אולי היה בו איזה בחינת דיבור או קול דהיינו או מהראשון או מהתלבשות של עתה, לז"א שאינו כך, אלא שאף על פי שהבל הוא היותר קטן שאפשר, מ"מ אינו רק הבל הבלים שהבל הראשון נתלבש בהבל של עתה, אבל בחינת קול או דיבור אין בהם לא משעבר ולא משל עכשיו, וכי תימא לאיזה ענין הם ראשים של בעלי רוח הקודש, לז"א אמר קהלת, ר"ל שבין הראשון בין האחרון הכל אמר קהלת בעצמו ולא נצטרך לאחרים, אבל באמת הכל הבל, בין הראשון בין האחרון, ואם כן נפשט ספיקו של הרח"ו. ואם אמנם איני כדאי אפילו להבין דברי הרח"ו היטב ומכל שכן לפשוט איזהו ספק שנסתפק, ואולי דברי דברי שגיאה, מן השמים ידונוני לכף זכות כי מאהבת התורה אי אפשר לבלום פי כמ"ש (משלי ה, יט) באהבתה תשגה תמיד, והוא רחום יכפר.

וּכְשֶׁלּוֹמֵד תּוֹרָה גַּם כֵּן צְרִיכִין לִהְיוֹת בּוֹ שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הַנַּ"ל. כִּי כְּשֶׁיּוֹשֵׁב לִלְמֹד, וְנוֹתֵן מַחֲשַׁבְתּוֹ וְלִבּוֹ בְּהַתּוֹרָה, וּמִתְעַלֵּם בָּהּ, נִקְרָא עִבּוּר, כִּי הוּא מִתְעַלֵּם בָּהּ כְּעֻבָּר בִּמְעֵי אִמּוֹ. וּכְשֶׁלּוֹמֵד הַתּוֹרָה וּמֵבִין בָּהּ, נִקְרָא לֵדָה וִינִיקָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי ה׳:י״ט): דַּדֶּיהָ יְרַוֻּךָ בְכָל עֵת. וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁמֵּבִין דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר וְרוֹצֶה לְחַדֵּשׁ בָּהּ, נִקְרָא מֹחִין. כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא (ירושלמי ר"ה פ' ראוהו בי"ד) עַל פָּסוּק: מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ, כִּי הַתּוֹרָה נִקְרָא עֲנִיָּה בִּמְקוֹמָהּ וַעֲשִׁירָה בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁצָּרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה מִמָּקוֹם אַחֵר, וּלְכָךְ נִקְרָא חָכְמָה, עַל דֶּרֶךְ (קהלת ז׳:כ״ג): אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי.