Chasidut על משלי 5:2

ויען לבן ויאמר וגו'. הזכיר ענייה ואמירה לומר כי היה מדבר אחד בפה ואחד בלב, כי באמת בלבו ודאי היה לענות ליעקב בקול גדול ולחרוק עליו בשיניו ואך שראה שה' עמו לשמרו והוא מוכן לפורעניות אם יפגע ביעקב בכל אשר לו והלך ברמאותו לומר שלא כלבבו ויאמר לו באמירה רכה בדברי רצוי ופיוס לומר איך תחשדני כי אני רוצה ליקח מה מידך הלא הבנות בנותי והבנים בני והצאן צאני כלומר שאני רואה בצאן כאילו הם שלי ממש כי מה לי כשהם אצלי או אצל בני ובנותי, ועל כן וכל אשר אתה רואה לי הוא כאילו הוא שלי ממש ולבנותי מה אעשה לאלה היום וגו' כלומר איך תעלה על דעתך שהייתי חפץ להרע לכם על דבר קטן או גדול, מי הוא שחפץ ברעת בניו. ובאמת תחילה הוא בעצמו אמר יש לאל ידי לעשות וגו', ואלהי אביכם אמש אמר וגו' והראה לכל כי לולא יראתו מפני אלהי יעקב היה עושה עמהם רע, ואך כי כן דרך הרמאים המדברים בחלקת פיהם ששוכחים מה שאומרים תחילה והחליק אליו בעיניו כאילו מתקו מדבש אמרותיו ובלבו טמון אורבו ועל זה אמר הכתוב (משלי ה', ב'-ג') נופת תטפנה שפתי זרה וחלק משמן חכה ואחריתה מרה כלענה וגו'. ונחזור לדברי לבן כי הסביר לו שאין בדעתו בשום אופן לעשות עמהם רע ואך זה שרדף אחריו עד כה סיבבו לדבר אחר לומר כי על כן רדפו בכדי לכרות ברית עמו. ולזה אמר לו,