Chasidut על משלי 6:10

וקרא וכו' ועבדיה למפלח ביה דיירי עלמא כו' ועבדיה למינח ביה ברייתא כו'. פי' הזאת נ"ל כוונתו גם כן לתרץ למה שינה הכתוב סדר מעשה בראשית להקדים היום ללילה. אך הוא דהנה הפועל הטוב ב"ה פועל לתכלית ההטבה, והנה טובת הלילה לא תוכר רק אחר היום כשאדם עיף ויגע מעבודת השם, יכיר אחר כך תכלית ההטבה של בריאת הלילה. וז"ש הפסוק (איוב כח ג) קץ שם לחשך ולכל תכלית הוא חוקר, רצ"ל הזכיר הש"י את החשך לקץ ולסוף, כי לכל תכלית הוא חוקר להודיענו תכלית טובת החשך הוא אחר האור, הבן הדבר. והנה תראה שינוי לשון בלשונו, ברישא כתב ועבדיה למפלח ביה דיירי עלמא, הנה כתב דיירי עלמא היינו כפי הנראה בני אדם אשר הם נקראים דיירי ארץ, ובסיפא כתב ועבדיה למינח ביה ברייתא כלל כל הברואים. והנראה דהנה אדם לעמל יולד (איוב ה ז) לעבוד עבודה, או עמל תורה או עמל דרך ארץ (סנהדרין צ"ט ע"ב), אבל שארי הברואים אין מהכרח שיעשו עבודה, ומעולם לא ראיתי צבי קיץ וארי סבל כו' (קידושין פ"ב ע"ב), ורשות בידם להיות יושבים בטלים. על כן בעבודה כתב "דיירי "עלמא, שאין רשות להם להיוס בטלים מן העבודה, ובסיפא כתב למינח ביה בריית"א, דהנה המנוח"ה הוא צורך לכל הנבראים כשיעשו עבודה באיזה זמן, הנה כשלא יהיה זמן מנו"ח הנה יוכלו להשחית גופם בלי מצא מנוחה. וגם כתב בדקדוק בריית"א, להורות דבני אדם אין להם רשות לאבד כל לילותיהם במנוחה, ולא איברי סיהרא אלא לגירסא (עירובין ס"ה ע"א), הגם שצריכין למנוחה, אף על פי כן מעט שנות מעט תנומות כו' (משלי ו י). ואפשר יצא לו זה מדברי הכתוב (בראשית א ה) ויקרא אלקים לאור יום, הנה הקדים הקריאה לתיבת לאו"ר, מה שאין כן בסיפא הקדים לחש"ך, ואחר כך קר"א. והנה זכר תזכר את אשר דרשו חז"ל (ב"מ ס"א ע"א) את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אכלך (ויקרא כה לז), מדהקדים ברישא כס"ף ואחר כך נש"ך, ובסיפא הקדים המרבי"ת ואחר כך אכל"ך, להורות שתדרוש המצעיתא לכאן ולכאן, והכי קאמר את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית, וכן בנשך ובמרבית לא תתן אכלך, ועיין בספר ווי העמודים כמה דרשות בעניינים כאלה, והוא כלל בכל מקום שימצא כזאת. ואם כן גם בכאן תדרשנו לטובה ויקרא אלקים לאור יום (לפעולתו לעבוד בו), ולחש"ך (היינו גם בחשך מחויב האדם לעבוד פעולת היום כי אין רנה של תורה אלא בלילה (שמו"ר פמ"ז ה') ), וכן תדרש יום ולחשך קרא לילה, כי שאר הנבראים הותר להם גם ביום לעשות פעולת הלילה, היינו להיות יושבים בטלים כי רק אדם לעמל יולד, מה שאין כן שאר הנבראים: