Chasidut על משלי 6:9

ויהי מקץ שנתים ימים וגו׳ הנה התורה שנתנה לנו הוא כי האדם הוא חלק אלקי ממעל ועל ידי אמצעות התורה יוכל האדם לקרב את עצמו אל השם ולכן כתיב (ירמיה ט׳, י״א) על מה אבדה הארץ גו׳ עד שפירשה הקב״ה בעצמו על עזבם את תורתי ושבעה בתי דינין שעבדו עבודה זרה כל זמן שלא עזבו את התורה ועל ידי המאור שבה יוכלו לחזור למוטב לא נענשו עדיין ובעזבם את התורה נענשו על עבירות הנ״ל שלא היה בהם דבר שיוכלו לחזור ולשוב אל השם וכתיב (קהלת ט׳, ח׳) בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר כי מהמצוה נעשה לבוש והוא חלוקא דרבנן ומן העבירה ח״ו נעשה בגדים צואים ולזה עבירה גוררת עבירה כי הכתוב מתמיה (ויקרא ה׳, א׳) ונפש כי תחטא כי מהראוי הוא לנפש הקדוש להשתוקק אל עבודת השם ולא לעשות עבירה חלילה רק שאין אדם חוטא עד שנכנס בו רוח שטות ומזה הלבוש שהוא בגדים צואים אוחזו היצר הרע בלבושו ומוליכו לעשות עוד עבירה לכן ביוסף הצדיק כתיב ותתפשהו בבגדו כי היה מסלסל בשערו מחמת שראה עצמו שנעשה שררה ואחזתו בלבוש הזה והיה מתבונן בזה שמחמת זה היה ביכולת בידה לתפשו ויעזוב בגדו בידה וינס ויצא החוצה ודבק עצמו בהשם ופשט הלבוש הנ״ל כי תלמיד חכם שעבר ביום אל תהרהר כו׳ כי אדם אין צדיק בארץ גו׳ (קהלת ז׳, כ׳) רק שהוא מתבונן תיכף ומחרט ופושט הלבוש בכדי לא יוכל להתפשט בבגדו ולגרור לו עבירה אחרת, וכמו כן מצוה גוררת מצוה שנעשה חלוקא דרבנן, לכן בירבעם תפסו בבגדו כו׳ ובזה תופסו השם לו מצוה אחרת. וזהו בכל עת יהיו בגדיך, היינו הלבושים שלך, לבנים, שתתלבש בלבושים נאים של מצות ולא מלוכלכים חלילה, ושמן על ראשך לא יחסר כי שמן מורה אל חכמה כי שמן זית מחכים ועל ידי שלבושים שלך יהיו נאים השם ימשיך עליך חכמה ודעת כדכתיב כי ה׳ יתן חכמה מפיו דעת ותבונה כי הגם שאדם עושה מצוות כי רקנים שבך מלאים מצוות כרימון, רק שהם בלא דעת ותבונה להמשיך על האדם חכמה ודעת. לזה נתן לנו השם מצות הדלקת נר חנוכה כי כל המצוות שנצטוונו בבוא עת וזמן של כל מצוה ומצוה נתעורר הדבר שהיה בעת זמן המצוה כמאז ומקדם כי בחג הפסח יצאו ממצרים שהיו במ״ט שערי טומאה וגם בגשמיות יצאו ממצרים וכעת בבוא הזמן יוצא כל אדם מקליפיות שלו ולכן מבערין חמץ שהוא סטרא אחרא ובשבועות הוא קבלת התורה ללכת בה כל השנה לעבוד את השם ובסוכות הוא ענני כבוד שמקיפין אותו בחסד אל כי חסד יסובבנו והנה בפורים הוא מתעורר מפלת המן הוא מפלת הרשעים שבאומות העולם בכדי שנוכל להיות קיימים בגלות המר ובחנוכה הוא עת לקרב האדם אל השם על ידי התורה כמו מאז מקדם בימי מתתיהו בן יוחנן כהן גדול שהיוונים טמאו כל השמנים הם כל החכמות ולא נשאר כי אם פך אחד של שמן היא התורה ולא נשאר כי אם מעט מזעיר ונעשה נס שלא היה כי אם מעט על יום אחד ודלקו שמונה ימים כי העולם הוא נבנה על ידי שבעה ימים ואחר כלות ודלקו שמונה ימים כי העולם הוא נבנה על ידי שבעה ימים ואחר כלות השבעה מתחילין עוד ז׳ ימים אחרים וזהו הנקרא שבעת ימי הבנין ומתתיהו בן יוחנן היה עובד את השם בשכל גדול וזהו כהן גדול והמשיך בעבודתו להאיר שמנה ימים היינו מעולם הבינה להאיר שמנה הנרות. ולכן נר חנוכה הוא למעלה מג׳ שלא תהא כארעא סמיכתא ולמטה מעשרה כי מעולם לא ירדה שכינה למטה מעשרה רק שהשם חושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח היה על ידי נס שהשם כביכול מוריד למטה מעשרה ומתקרב אל האדם להשיבו ולהחזירו אליו היינו שהשמן מרמז על חכמה כנ״ל וה׳ יתן חכמה מפיו דעת ותבונה ומלמד את האדם שכל איך לעבוד את השם יתברך בשכל ותבונה וכל זה הוא על ידי מצות הדלקת נרות חנוכה וכאז כן עתה בכל דור בבוא עת וזמן מצוה זו. ולכן אמרו חז״ל פתילות ושמנים שאין מדליקין בהן בשבת מדליקין בהן בחנוכה כי הנה מתנה טובה שבבית גנזי השם נתנה לנו את השבת לקרב האדם אל בוראו כי שומר שבת כהלכתו אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש מוחלין לו כדכתיב שומר שבת מחללו אל תקרי מחללו אלא מחל לו רק שקשה עליו על האדם ליכנוס בתוך קדושת שבת כי רם ונשא הוא השבת כי הוא שמא דקב״ה ואיך יכול לקרב אל מקום גבוה ורם כזה אך בחנוכה כביכול השם מוריד את עצמו למטה מעשרה אל אדם לקרבו וזהו פתילות וכו׳ שאין מדליקין בשבת וכו׳ כי כמו בנר נותנין לתוכו פתילה וממלאין אותה בשמן ומדליקו כמו כן האדם הוא פתילה ושמן הוא החכמה שהשם ממלא בו ומדליקו להיות מאיר במעשיו ובעבודתו את השם והנה הפתילות הם בני אדם שאין נדלקין בשבת שהאור אין נאחז בו מחמת שהפתילות לא טובים והאור בסוכסכת בהם ואי אפשר לעלות כנ״ל ושיאחז בהם האור מדליקין בפתילות אשר לא טובים כנ״ל בחנוכה כי השם כביכול בעצמו מוריד את עצמו אל האדם ומאחיז בו את האור להדליקו ולשוב ולחזור אל השם ולעובדו בהתלהבות ובשכל גדול כנ״ל וזה נעשה בכל שנה בבוא הזמן של מצות נר חנוכה. ובודאי קודם מתתיהו לא היה צריך למצוה זה רק שבימיו טמאו כל השמנים ולא נשאר כי אם פך אחד הוא התורה והיו מעט שלמדו בשכל קטן והוא היה כהן עובד השם בשכל גדול והמשיך והדליק את שמנה הנרות כנ״ל ונעשה נס והיתה מפלת היוונים כי השם הוא סתום וגליא וכמו כן התורה נגלה ונסתר והנה הנסתרות לה׳ אלהינו והנגלות לנו ולבנינו (דברים כ״ט, כ״ח) כי יש הרבה נסים שעושה השם בנסתר אין עוד מלבדו כתיב ויש נסים נגלים לנו וזה נעשה על ידי לימודינו התורה בדרך נסתר נעשה נס נסתר ועל ידי נגלה נעשה נס נגלה והנה פך אחד של שמן היינו התורה שלמדו בימי חשמונאי היה מעט כי למדו בשכל קטן והוא היה כהן גדול שעבד השם בשכל גדול לכן נעשה נס גדול על ידו ואיתא בכתבים כי פרעה לשון התגלות יום הולדת את פרעה שנולד ההתגלות וכתיב (משלי ו׳, ט׳) עד מתי עצל תשכב מתי תקום משנתך כי שינה הוא מחמת הסתלקות המוחין מן האדם מחמת טרדתן ואדם הגם שעושה מצוות ולומד תורה בלא מוח הוא כמו ישן דמי ואז אין כח בתורתו לעשות נס נגלה רק אחר שלומד במוח ושכל יכול לגרום שיתגלה נס כנ״ל:

תמים תהיה עם ה' אלהיך וגו'. תמימות זו אינו ידוע מהו. וחז"ל (בספרי ובפסחים קי"ג: ועיין תוספות שבת קנ"ו:) דרשוהו שלא לדרוש אל העתידות עיין שם. וגם אנו נאמר לפי דרכנו ברוב החיבור הזה כי הנה כבר ביארנו במקום אחר ביאור אומרם ז"ל (ברכות נ"ד.) בכל לבבך בשני יצריך ביצר הטוב וביצר הרע וכו' ולא נודע איך נעבוד את הבורא ביצר הרע שהוא היצר המסית לרע ולא לעבודה (ועיין ברמב"ם בפירוש המשנה סוף ברכות על זה) ואנחנו כבר היה דברינו בביאורו בכמה מקומות כי הנה עיקר בחינת היצר הרע נודע שהוא מקור הנפש הבהמיות אשר מתלבש בדם האדם להחיותו (כמו שאיתא בדברי הרב ז"ל בספר שער הקדושה), ובה נטבעים כל מקור שורש המדות הרעות ותאוות הזמן המושכין את לב האדם להתענג בתענוגים ולהתרחק מעבודת בוראו. והם ארבעה מדות רעות כוללים הנמשכין מארבע יסודות שבה שהם אש רוח מים עפר. ומיסוד האש נמשך מדת הגאוה והגבהות השנאוי בעיני המקום יותר מכל המדות רעות שבעולם כאשר האריכו חז"ל בגנותה. צא ולמד בדברי חז"ל וברמב"ם ובספרי יראים. כי טבע האש לעלות למעלה וכן הבעל גאוה רוצה לעלות תמיד למעלה מהכל. וממנה נמשכין נהרי אש שאר מדות רעות כמו בקשת השררה והכבוד וכדומה וגם אש הזירוז הגדול לבעור לעבירה רעה בכל כוחו. ועל ידי הגאוה נמשך הכעס כי אם היה שפל רוח לא היה מתכעס אם אין עושין רצונו. ומיסוד הרוח נמשך הדיבור בשיחה בטילה וחנופה ושקר ולשון הרע ורכילות ולגלות שבחיו לבריות להתגדל בהם. ומיסוד המים נמשך כל בחינת תאוות וחמדת התענוגים למלאות גרונו בטנו וכריסו בדברים העריבים לחיך כי המים הם המצמיחים כל מיני תענוג והוא מקור ושורש ופנה לכל הרעות כמאמר הכתוב (דברים ח', י"ב) פן תאכל ושבעת וגו' ורם לבבך וגו' ואומר (שם ל"א, כ') ואכל ושבע ודשן ופנה אל אלהים אחרים. וממנה נמשכין החמדה לגזול ממון חברו ואשתו. וגם הקנאה כי יקנא בחבירו אשר יש לו ממה שלדעתו אצלו חסר הוא. ומיסוד העפר נמשך כל בחינת העצלות והעצבות שעל יד כן אדם נמנע מהרבה מצוות לעשותם ומלימוד התורה הרבה כמאמר הכתוב (משלי ו', ט') עד מתי עצל תשכב מתי תקום וגו'. והיינו מפני עצבונו על השגת קניני הבלי עולם הזה או על היסורין הבאים עליו ואינו שמח בחלקו בשום דבר, גם עינו לא תשבע עושר.

וישלח יהושע מן השטים שנים אנשים מרגלים חרש לאמר וגו' (יהושע ב, א) הנה יש באדם שכל והוא נק' חכמה והוא כשלומד ומבין הדבר בשכלו פשוט בלי שום קושיא ואח"כ כשמתחיל להבין בבחינת בינה אזי נולדו לו ספיקות וקושיות מחמת הבינה שזה נקרא הבנה ואח"כ כשמתחיל לתרץ הקושיות אזי צריך לטרוח בטרחא יתירה כדי שיעמוד על הדעת כי יש באדם שלש בחינת שכל הנקרא חכמה ובינה ודעת ואחר זה כשבא לכלל דעת אזי נחלק הדעת לשני בחינות אהבה ויראה אך למה לא יעמוד האדם על הדעת תיכף כשמתחיל ללמוד ישיג כל מה שיש בכח השגתו להשיג אחר זה כפי מדריגת נשמתו אך הוא מפני פגמו באותיות ובנשמתו אזי הספיקות והקושיות הם הדינים שלו שנפרדו ממנו וכשמתחיל להצטער על זה שאינו יודע ושב אל ה' אזי בא לו הדעת ובא אל היראה ואהבה וכפי הפגמו כן הוא הקושיות שלו אם פגמו גדול אזי הקושיות גם כן גדולים כי לפעמים עשה העבירה בתחבולות ובמרמה גדולה כן הקושיא יהיה המצאה גדולה וא"כ הוא חסרון לו מה שמקשה קושיא גדולה יותר ויש אנשים שוטים שמתפארים בזה שמקשים קושיא גדולה ועצומה שאין לה שום פירוק לפי הנראה אדרבה הוא גנותם כאמור ואם אח"כ כשבא אל הדעת היה אוחז ביראה ואהבה היה בא על ידי הלימוד אל עבודת הבורא יתברך אך הוא מרחיב שמו בזה ואומר שהוא הקשה קושיא גדולה ותירצה ויש לו גדלות בזה ח"ו ובאמת אין זה מצידו כי אם כמ"ש (בראשית ב, י) ונהר יוצא מעדן ר"ל מתענוג העליון להשקות את הג"ן סדרים דאורייתא ואותו הנהר הוא משפיע שכל ושפע בהתורה שישאבו הלומדים אותה והוא אינו רק שומע מהשכל העליון כי כשמתחיל ללמוד מרגיש בעצמו כשבא לו השכל במוחו שיבין את הדבר שלומד. וזהו שאמר הנביא (ישעיה מב, יח) החרשים שמעו חרש מלשון החרש והמסגר הלומדים אינם רק שומעים ולית לון מגרמייהו כלום ולמה ירחיב שמו בזה וא"כ נפסק מחיות הבורא ברוך הוא אף שהוא חי מכל מקום חיי החיים שהוא הבורא ברוך הוא וברוך שמו אינו שוכן בתוכו וזהו (ברכות יח ב) רשעים בחייהם קרויים מתים ר"ל בחייהם לבד שאין להם חי החיים שהוא השי"ת ב"ה ואינו מקבל מהשפע שיורד מנהר העליון ומהארבעה ראשים שהוא האחד פישון ר"ל פי שונה הלכות (זהר פ' בראשית) אשר שם הזהב ושם הנהר השני גיחון כפירש רש"י מלשון יגח לשון תלמידי חכמים המנגחים זה את זה בהלכה ושם הנהר השלישי חדקל חד קל (ברכות נט א) ונהר הרביעי הוא פרת שמימיו פרים ורבים (שם) הוא הדעת שבא לכלל יראה ואהבה ומכח זה בא לכלל מעשה עיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים. והנה יש נו"ן שערי בינה שיכול האדם להשיג חוץ מאחד והנשמה קודם בואה לעולם הזה מברכין אותה יה יושיעך מעצת מרגלים (סוטה לד ב) ועל כן נקרא הנשמה יהושע ומרגלים הם עינא ולבא תרי סרסורי מלשון מרגלים. וזהו וישלח הקב"ה יהושע את הנשמה בין נו"ן שיבין את הנו"ן שערי בינה. מן השיטים ר"ל מן התורה שנכתבת שיטין שורות ויקבל מן האור שנשפע מן העדן העליון. שנים מרגלים ר"ל שיחזור המרגלים ההם עינא ולבא להטוב כי בהטוב הם גם כן עיקר שישים אותם לאנשים מלשון חשיבות חרש לאמר ר"ל חרש התורה שילמוד הוא שיקבל לאמר האמירה שיורד מן העולם העליון כאמור לעיל. לכו וראו את הארץ ואת יריחו מלשון והריחו ביראת ה' (ישעיה יא, ג) שיעבדו מיראה. וילכו ויבאו בית אשה זונה ר"ל בהיפוך שנתדבקו בסטרא אחרא הנקרא אשה זונה. ושמה רחב ועל ידי התורה נעשה שמה רחב ר"ל עיקר כוונתם אינו אלא להרחיב שמם ושמה של התורה רחב וגדלות וישכבו שמה ר"ל כי זה שאינו עובד את השי"ת נקרא שכיבה כמ"ש (משלי ו, ט) עד מתי עצל תשכב וגו'.