Chasidut על משלי 6:30

וישימו עליו שרי מסים למען ענותו וכו', דלכאורה הוא מיותר, ונ"ל עפמ"ש (קהלת י יא) אם ישך הנחש וכו' שאלו לנחש ארי דורס ואוכל וכו' מה הנאה שלך והשיב מה יתרון לבעל הלשון [דב"ר פ"ה], כי בעל לשון הרע הוא מבזה את עצמו דסהדי שקרי אאוגרייהו זילי וכמ"ש והושיבו שנים אנשים בני בליעל וכו' (סנהדרין כט.), כי מי שעושה רעה לחבירו שאין לו שום יתרון ענשו גדול יותר כמ"ש (משלי ו ל) לא יבוזו לגנב וכו' [כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב] וכ"כ המצריים שעבדו בישראל רק לצערם ולא בשביל הנאת עצמם, דצריך להבין מאחר שעיר פיתום ורעמסס כבר היו בנויים ולא הוצרכו רק חיזוק כפירוש רש"י והיאך עסקו בעבודה זו כל השנים הללו ששים רבוא אנשים, ועל כרחך צריך לומר שבכל פעם סתרו מצד אחד ובנו מצד אחר, כי כונתם היה רק לצערם וליגעם, וזה"ש וישימו עליו וכו' זה היה רק בשביל לענותם בסבלותם ולא בשביל הנאת עצמם כי הלא בנו רק ערי מסכנות את פיתם וכו' שכבר היו בנוים רק חזקו אותם כנ"ל.

ובאופן אחר נ"ל, על פי שאמרו רז"ל (פסחים דף נ' ע"ב) כי כתיב (תהלים נז יא) עד השמים חסדך, וכתיב (תהלים קח ה) מעל השמים חסדך, לא קשיא כאן לשמה וכאן שלא לשמה. נ"ל על פי הפשוט כי שלא לשמה אין השכר נצחי, לפי שאין דבוק בבלתי בעל תכלית, מה שאין כן לשמה. וידוע דעד השמים הכל הוה ונפסד, ומעל השמים הכל נצחי כנ"ל ברור, ואף על פי כן אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה, רק שאיננו נצחי ואם אי אפשר לשלם בחייו, יש לו שכר לאחר מותו שכר זמני. ונקדים מה שפירשתי על המאמר (עירובין י"ט ע"א) אפילו פושעי ישראל מלאים מצות כרימון, (תמצאנו בפרשת בראשית בפסוק (בראשית א ב) והארץ היתה תהו ובהו), ושורש הדברים דהנה מעשים טובים של הצדיקים המה נקיים וזכים בלי עירוב סיגים, ולא כן מעשים טובים של הרשעים המלאים פניות ופסולת מרובה על העיקר, והרי הם דומים לרימון, דמבואר בברכות (דף ל"ו ע"ב) הוי עובדא, ושקלוה לנץ דרימון (היא הקליפה שסביבות הפרי) ויבש רימונא, וכמו כן מעשים הטובים של רשעים אין להם שום קיום, זולת הפסולת והקליפה. וז"ש אפילו רקנין שבך מלאים מצות, אבל הם רק כרימון, והבן עיין שם. ומה שכתבתי שם על המדרש (ב"ר ג' ח') ויקרא אלהים לאור יום (בראשית א ה), אלו מעשיהם של צדיקים וכו'. ומ"ש בפרשת נח על בדורותיו (בראשית ו ט), פירש רש"י יש דורשין לשבח וכו', עיין שם. והנה יש צדיקים גמורים שיש להם עונש לאחר מותן, אבל אינו נצחי, והנה העושה שלא לשמה רק בשביל הנאת הזמן, היינו שיהיה לו הנאת הזמן וכל צרכיו, מורה שאיננו בטוח בהשי"ת שיספיק לו. וההיפך בעושה לשמה שאינו עושה כלל בשביל עצמו, רק לשמו בהנוגע לעצמו בוטח בהשם. וידוע מה שפירש בשל"ה על הפסוק (תהלים קטז טז) ואני עבדך, ואני מורה מה שנוגע לעצמו והבן. וידוע מה שפירש העקידה (שער מ"ב) על הפסוק (משלי ו ל) אל יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב וגו', ושורש דבריו דכל הדברים אשר יתהוו במקרה, לא יפול עליו שם מעשה, רק על הנעשה על שם התכלית בהחלט בלי צירוף כונה אחרת, לזאת יקרא מעשה, והבן. ועל פי זה פירש הפסוק הנ"ל, עיין שם באורך. וידוע דכל עסקי עולם הזה הוא שוא ונפסד, והבן. והנה השומר התורה או איזה מצוה בשביל עולם הזה שהוא הבלי שוא, אם כן באמת הוא אינו שומר התורה או המצוה, רק שומר הבלי שוא, ועל פי זה יתבאר המדרש (שמו"ר ז' ד') עתידה גם כן שתצעק וכו', מורה על ששכרן איננו נצחי והבן, וזה אומרו שנאתי השומרים הבלי שוא והבן, וגם מובן שאמר לאותן שהם בטוחים על שמך וכו', שנאמר ואני, ר"ל בהנוגע לעצמי, אל ה' בטחתי, והבן זה.

וישימו עליו שרי מסים למען ענותו וכו', דלכאורה הוא מיותר, ונ"ל עפמ"ש (קהלת י יא) אם ישך הנחש וכו' שאלו לנחש ארי דורס ואוכל וכו' מה הנאה שלך והשיב מה יתרון לבעל הלשון [דב"ר פ"ה], כי בעל לשון הרע הוא מבזה את עצמו דסהדי שקרי אאוגרייהו זילי וכמ"ש והושיבו שנים אנשים בני בליעל וכו' (סנהדרין כט.), כי מי שעושה רעה לחבירו שאין לו שום יתרון ענשו גדול יותר כמ"ש (משלי ו ל) לא יבוזו לגנב וכו' כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב וכ"כ המצריים שעבדו בישראל רק לצערם ולא בשביל הנאת עצמם, דצריך להבין מאחר שעיר פיתום ורעמסס כבר היו בנויים ולא הוצרכו רק חיזוק כפירוש רש"י והיאך עסקו בעבודה זו כל השנים הללו ששים רבוא אנשים, ועל כרחך צריך לומר שבכל פעם סתרו מצד אחד ובנו מצד אחר, כי כונתם היה רק לצערם וליגעם, וזה"ש וישימו עליו וכו' זה היה רק בשביל לענותם בסבלותם ולא בשביל הנאת עצמם כי הלא בנו רק ערי מסכנות את פיתם וכו' שכבר היו בנוים רק חזקו אותם כנ"ל.