מדרש על משלי 6:30

למעלה מהם גונב נפש בני אדם שהוא מתחיב בנפשו. רבי שמעון בן יוחאי אומר, הרי הוא אומר חולק עם גנב שונא נפשו (וגו') (שם כט). משלו משל למה הדבר דומה. לאחד שהיה יוצא מביתו של חברו טעון כלים. מצאו חברו ואמר לו מה אתה עושה. אמר לו טול חלקך ואל תגיד לאדם. לאחר זמן בא בעל הגנבה ואמר לו משביעך אני שלא ראית לפלוני טעון כלים יוצא מביתי. אמר לו שבועה שאיני יודע, הרי זה מתחייב בנפשו. ועליו הוא אומר, חולק עם גנב שונא נפשו [וגו']. אבל המתגנב אחר חברו והלך לשנות בדברי תורה, אף על פי שנקרא גנב, הרי זה זכה לעצמו. עליו הוא אומר, לא יבוזו גנב כי יגנוב (שם י). לסוף (נמצא) מתמנה על הצבור. (וישלם שבעתים) – שנאמר, [ונמצא ישלם שבעתים] את כל הון ביתו יתן. ואין שבעתים אלא דברי תורה, שנאמר אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף בעליל לארץ מזוקק שבעתים (תהלים יב).

(משלי ו ל): "לא יבוזו לגנב כי יגנוב" - אם ראית עם הארץ שהשחית עצמו בדברי תורה - אל תבזהו, ואל תאמר לו 'אתמול עם הארץ והיום חבר?!'. למה? "למלא נפשו כי ירעב" - אין רעב אלא תורה, שנאמר (עמוס ח יא): "לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי ה'". ד"א "לא יבוזו לגנב וגו'" - אם ראית גנב רשע שחזר מרשעו ועשה תשובה - אל תבוזו לו, למה? "למלא נפשו כי ירעב" - מה כתיב אחריו: (משלי ו לא): "ונמצא ישלם שבעתיים" - זה עם הארץ שלמד תורה וחזר לקלקולו הראשון, הקדוש ברוך הוא משלימו לארבעה עשר מדורי של גיהנם, לא דיו שהוא גורם לו, אלא לו ולביתו ולממונו, שנאמר "את כל הון ביתו ייתן". דבר אחר "ונמצא ישלם שבעתיים" - זה הדיין שנתמנה על הציבור, אם אינו דן באמת ומוציא את הדין לאמיתו, הקב"ה משלימו לארבעה עשר מדורי של גיהנם, לא דיו שהוא גורם לו, אלא לו ולביתו ולממונו, שנאמר "את כל הון ביתו יתן".

ויבז עשו. לשון בזיון, ודומה לו ויבז בעיניו (אסתר ג ו), בוז יבוזו לו (שה"ש ח ז), לא יבוזו לגנב כי יגנוב (משלי ו ל). והכניס עמו כת של פזרנים אמר נאכל ונשתה ונלעג עליו ואמסור לו דבר בטל מה שלא בא לידי, ולא עתיד לבוא לידי לעולם: