Chasidut על משלי 7:18

ועוד נ"ל, דהנה הסמ"ג במצות לא תעשה רצ"ט כתב וז"ל: שלא יפרק החשן מעל האפוד בשעת עבודה, עכ"ל. וכן כתב הר"א ז"ל בספר החינוך בפרשה דילן מצוה ק', והמפרק חבורו בשעת עבודה לוקה. ונראה דמסתבר להם כך דאין מצותו רק בשעת עבודה, אבל רבינו לא הזכיר תנאי זה לא בספר הי"ד ולא בספר המצות, ומשמע מדבריו דאף שלא בשעת עבודה לוקה, כמו במסיר בדי ארון שהוא תמידי. ונראה להוכיח כדעת רבינו הרמב"ם, מהא דמקשה בש"ס מכות שם ולחשב נמי המזיח את החשן, והיינו כמו שפירש הריטב"א שם בחידושיו למסכת מכות, דהיינו שהיה לבוש חשן בשעת חרישה ומזיחו בעסק החרישה, ואי אמרת דאין הלאו רק בשעת עבודה, אם כן לא קשה מידי קושית הגמרא, דהא שעת עבודה אינו רק בבית המקדש, וכי חרישה וזריעה וכרם ובית הטומאה בעזרה איכא. ועוד אם עובד אינו חורש, ואם חורש אינו עובד. אלא ודאי דלא בעינן בשעת עבודה, ולדעתי היא קושיא עצומה על הסמ"ג ועל הרא"ה. ונראה שזה הוא כונת רבינו הרמב"ם דלא הביא מהא דיומא, דהוי אפשר לומר דוקא בשעת עבודה איירי, לכך מביא מהא דמכות דמוכח דאף שלא בשעת עבודה, כנ"ל נכון בס"ד. והנה רבינו הרמב"ם בספר הי"ד מהלכות כלי המקדש (פ"ט הלכה יו"ד) כתב: וכל המזיח חושן מעל האפוד, ומפרק חבורן דרך קלקול, לוקה. הנה הוסיף על דברי הגמרא דרך קלקול, והנה צריך לומר לפי זה, דהקושיא דהגמרא במסכת מכות הוא כגון שמקלקל בעסק החרישה, הנה בהסמ"ג ובחינוך ליתא לתנאי זה דרך קלקול. ונראה דזה תולה בפירושא דקרא, דאם נפרש כפירוש רש"י שכתב בפרשה דילן (ד"ה ולא) לא יזח לשון ניתוק, ולשון ערבי הוא כדברי דונש בן לברט, עכ"ל. אם כן כל המנתק חייב אף שאינו דרך קלקול, ואם נפרש כפירוש הרמב"ן שהוא כמו ולא יסח, מן בית גאים יסח ה' (משלי טו כה), ענין נתיצה וניתוק בחילוף הסמ"ך בזיי"ן, כמו יעלזו חסידים בכבוד (תהלים קמט ה), עם נתעלסה באהבים וכו' (משלי ז יח), עיין עליו בפירושו על התורה בפרשה דילן, אם כן כיון דהוא לשון ניתוק ונתיצה, היינו פירוק דרך קלקול שהוא נתיצה כמו ונתצתם את מזבחותם (דברים יב ג) כנ"ל, והא דאמר בגמרא כל המזיח סתם, היינו גם כן דרך קלקול, דלא נקרא מזיח באופן אחר לפירוש זה. ונראה לי דהיה גלוי להרמב"ם ז"ל שני הפירושים, והיה לו ספק איזה מהן יוכשר, לכך כתב וכל המזיח ומפרק חבורן דרך קלקול לוקה, ר"ל דמלקות אין לחייב רק בכהאי גוונא דאין לוקין מספק, אבל לענין איסור אסור אף שלא בדרך קלקול דספק איסורא לחומרא, ולכך בספר המצות לא הזכיר לענין האזהרה מדרך קלקול. והנה יצא לנו מזה לרבינו הרמב"ם אין לוקין רק בדרך קלקול ואף שלא בשעת עבודה, ולהסמ"ג והרא"ה אין לוקין רק בשעת עבודה ואף שלא בדרך קלקול, כנ"ל ברור בס"ד. והנה במסכת חולין (דף זיי"ן ע"א) אין מזיחין, כדכתיב ולא יזח החשן. והנה רש"י פירש שם (ד"ה מכאן) אין מזיחין אין מבדילין אותו משמועתו, והנה רש"י לשיטתו שהוא רק לשון נתיקה ופירוק, אבל לפי פירוש הרמב"ן צריך לומר אין נותצין ומבטלין את דבריו, והבן.