Chasidut על משלי 8:30

ואהיה שעשועים יום יום (משלי ח ל). הן ב' אלפים שנה שקדמה תורה לעולם (ב"ר פ"ח ב'), והיודע סודו צריך להסתירו כי לצד עילאה ימלל בבחינת שתי בחינות הקודמות להמקום אשר יכונה בהתחלה בשם עולם הוא טהירו"ו עילאה, יעויין הסוד הכמוס הזה בספר שערי גן עדן, כי יראתי להעלות על הכתב. והנה ממילא לפי זה נפתח פתח ושער לצדיקים יבואו בו למה פיה פתחה בבי"ת, על שם הב' אלפים שקדמה לעולם. וגם בראשית, ב' ראשית. היינו בחינות קודמות והמ"י. וגם יש כ"ח אתוון בפסוק בראשית, לרמוז על בחינת ואהי"ה אצלו, דהיינו בחינת כ"ח מעשיו כנ"ל, ואי אפשר להרחיב הבאור במקום גבוה מעל גבוה, והמ"י וישים מחסום לפיו:

עוד יתפרש אמו"ן רבת"א, לשון גדלות וחשיבות, כי בה כלולים כל הנמצאים ונבראים ונוצרים ונעשים, והוא בסוד היולי לכל הצורות, וכמו שהאומן כשרוצה לעשות איזה כלי חשובה וממציא חומר מוכן שממנו יוכל לתקן כל חלקי הכלי הוא כפתוריה ופרחיה, אזי בחומר ההוא דבוק מחשבתו של האומן שממנו יוציא כלי למעשהו. כן מחשבתו של בעל הרצון דבוק תמיד עם אותיות התורה, [בסוד מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית (תהלים קד כד), שממנה המציא כל העולמות. נמצא גדלה מעלת התורה מאוד מכל העולמות, כיון שדביקות ראשית מחשבתו ית' בתורה, והמשכיל והמושכל אצלו ית' יתאחד בתכלית כנודע, ולזה נקרא אמו"ן רבתא. [ובזה יובן הפסוק (תהלים קיא ב) גדולים מעשי ה' כשהם דרושים לכל חפציהם, דהיינו החפץ והרצון והבן], ויש מקום אתנו לפרש אלו הד' בחינות על הד' עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה ממטה למעלה. פדגו"ג מרמז לעולם העשיה וכו', על כן פדגו"ג בגימטריא א"ל אדנ"י, והמ"י הכל אית דאמרי אמון רבת"א, כי התנא הראשון רצה למנות עולם האצילות שיכלל בבחינת ואהיה אצלו (משלי ח ל), שהן עולמות אין סוף והבן סברתם, נ"ל:

ועיקרן של דברים הוא כי ידוע אשר העולם ומלואו לא נברא אלא בהתורה וכמאמר חז"ל (בראשית רבה א', א') על פסוק (משלי ח', ל') ואהיה אצלו אמון, דבר אחר אמון אומן. התורה אומרת אני הייתי כלי אומנותו של הקב"ה בנוהג שבעולם מלך בשר ודם בונה פלטין אינו בונה אותו מדעת עצמו אלא מדעת אומן והאומן אינו בונה אותו מדעת עצמו אלא דיפתראות ופינקסאות יש לו לדעת היאך הוא עושה חדרים היאך הוא עושה פשפשין, כך היה הקב"ה מביט בתורה וברא את העולם, והתורה אמרה בראשית ברא בי ראשית ברא ואין ראשית אלא תורה וכו' עד כאן. וידוע מספרי החכמה ובפרט בזוה"ק אשר מתחילת הבריאה עד סוף עמידת כל יצורי עולמים. כל חיותן וקיומן ועמידתן של כל העולמות שלמעלה ושלמטה וכל אשר בהם הכל על ידי התורה ומצוותיה שישראל מקיימין למטה ועל כל אות ואות מתורתינו הקדושה עומדים אלפי אלפים עולמות קדושים עד אין מספר ועמידתן וחיותן וקיומן הוא רק בקיום עם ישראל את האות הלז בתורה על זה יתקיימו. ונודע מה שאמר הבעל שם טוב זי"ע ועל כל ישראל, על פסוק (תהלים קי"ט, פ"ט) לעולם ה' דברך נצב בשמים כי הנה אומן בשר ודם העושה כלי דרך משל הצורף לוקח שברי חתיכות כסף ועושה מהם כלי אחת יפה ונאה עד מאוד הנה ודאי בעת עשיית הכלי הניח בה חכמתו ופעולת מעשה ידיו וכח הפועל בנפעל להיות על ידו נעשה הכלי, אבל אחר גמר פעולתו ועשיית הכלי על תכונתה אין להאומן אשר עשאה שום מחשבה ושום עשיה עוד עליה והכלי עומדת תמיד על מעמדה בלתי השגחת וראיית פני האומן, כי הוא עשה הכלי יש מיש משברי כסף כלי נאה ועל כן אחר גמר עשייתה אינה צריכה עוד להאומן כי עיקרה היה במציאות קודם שבאה ליד האומן. ולא כן באומנות אלהינו יתברך שמו לעולמי עולמים כי הוא ברא כל העולמות יש מאין וקודם הבריאה לא היה במציאות כלל שום נברא ונמצא. גם אחר בריאתן חלילה אם יסתלק השגחת בוראן מהן אף על רגע כמימרא היו כל העולמות כמו שהיה קודם בריאתן והיו לאפס ואין ממש. ועיקר חיותן וקיומן הוא בכח הראשון שהניח בוראינו ברוך הוא וברוך שמו בבריאתן. והמה אותיות התורה אשר בהן ברא את עולמו כמאמר חז"ל הנזכר דרך משל במאמר יהי רקיע בתוך המים וגו', הנה באותיות אלו נתהוה הרקיע ועד עתה האותיות האלו הם הם חיותן וקיומן של השמים ושמי השמים. ואלמלי יצויר העדר שפע חיות האותיות משמים ברגע אחת תיכף ומיד יוחזרו לכמו שהיה לאין ואפס ממש והיו כלא היה. וכמו כן בכל העולמות שלמעלה ושלמטה. וזה שאמר הכתוב לעולם ה' דברך נצב בשמים. כלומר דברך אשר דברת בבריאת השמים להיות אמר ויהי עד הנה הוא נצב ועומד בשמים להיות על ידו קיום השמים. עד כאן דברי פי חכם חן.