Musar על משלי 8:30

ובמדרשו של רבי נחוניא בן הקנה, א"ר מאי דכתיב (איוב ח, כג) מעולם נסכתי מראש מקדמי ארץ. מאי מעולם, דבר הצריך להעלים מכולי עלמא, דכתיב (קהלת ג, יא) גם את העולם נתן בלבם. אל תקרי העולם, אלא העלם, אמרה תורה אני קדמתי להיות ראש לעולם שנאמר מעולם נסכתי מראש. ואל תאמר שמא הארץ קדמה לה, שנאמר מקדמי ארץ, כדאמרינן (בראשית א, א) בראשית ברא אלקים, ומאי ברא צרכי הכל, ואח"כ אלהים. ומה כתיב בתריה, את השמים ואת הארץ, עד כאן. והכוונה על חכמת אלהים שהיה תורה קדומה שקדמת לעולם אלפים שנה, וכמו שאמרו עוד שם (משלי ח, ל) ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום וגו', אמרה תורה אלפים שנה הייתי שעשועים בחיקו, שנאמר יום יום, ויומו של הקב"ה אלף שנים שנאמר (תהלים צ, ד) כי אלף שנים בעינך כיום אתמול וגו', עד כאן. והכוונה, באלפים שנה בסוד חכמה ובינה קודם עולם הבנין, וממנה נאצלת מדת תפארת סוד תורה שבכתב, כי ממוח האב יצא הבן מקום נבואות אדון כל הנביאים, ומשם קבל התורה שהם תרי"ג מצות שנאצלו מספירת חכמה שקבלתם מרום מעלה בסוד תר"ך מיני מאורות:

וּכְתִיב: "כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ" (משלי ד' ב'), וְהַכַּוָּנָה בְּמַה שֶּׁאָמַר "טוֹב", "תּוֹרָתִי", הוּא לְפִי מַה שֶּׁיָּדוּעַ שֶׁדָּבָר שֶׁהוּא חָשׁוּב בְּעֵינֵי עָנִי, עַד שֶׁנִּקְרָא אֶצְלוֹ בְּשֵׁם טוֹב, אֵין חָשׁוּב אֵצֶל מִי שֶׁאֵינוֹ עָנִי, וְכֵן דָּבָר שֶׁהוּא חָשׁוּב בְּעֵינָיו, אֵין חָשׁוּב בְּעֵינֵי עָשִׁיר גָּדוֹל. וְדָבָר שֶׁחָשׁוּב בְּעֵינָיו, אֵין חָשׁוּב בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ, וְכֵן דָּבָר שֶׁחָשׁוּב בְּעֵינָיו, כְּמוֹ כְּבִישַׁת מְדִינָה, אֵין חָשׁוּב בְּעֵינֵי הַמַּלְאָךְ, כַּיָּדוּעַ שֶׁיֵּשׁ מַלְאָכִים שֶׁמִּדָּתָם כַּמָּה אֲלָפִים פַּרְסָאוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל בְּחֻלִּין (דף צ"א:). וְלָזֶה בָּא הַכָּתוּב וְאָמַר: "כִּי לֶקַח טוֹב" וְגוֹ' כְּאוֹמֵר: רְאוּ וְהִתְבּוֹנְנוּ בְּגֹדֶל טוֹבָתָהּ, עַד שֶׁנִּקְרֵאת אֶצְלִי, שֶׁבָּרָאתִי כָּל הָעוֹלָמוֹת וְכֻלָּם כְּלֹא חֲשׁוּבִין לְפָנַי, אַף עַל פִּי כֵן נִקרֵאת אֶצְלִי הַתּוֹרָה בְּשֵׁם "טוֹב", וְהִיא חֶמְדָּה גְּנוּזָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִשְׁתַּעְשֵׁעַ בָּהּ תָּמִיד כְּמוֹ דִּכְתִיב (משלי ח' ל'): "וְאֶהֱיֶה שַׁעֲשׁוּעִים יוֹם יוֹם", וְהִיא "תּוֹרָתִי", עַל כֵּן "אַל תַּעֲזֹבוּ".

הנה התורה ס' רבוא אותיות, תצרף מתחלה ב' אותיות כמו בר, ואחר כך ג' כמו ברא, ואח"כ ד' כמו ברא"ש, וכן עד גמירא, וכי יוכל השכל לתפוס איך אפשר לשער זה. ואח"כ בסוד תיקון וצירוף ומאמר ומכלול וחשבון המוזכר בספר מעיין החכמה אשר הביאו הפרדס שער מהות והנהגה פרק ד', עיין שם ואז תדע ותבין שאפי' לאות אחת אין סוף ותכלית לצרפו ולהמירו בכ"ב אותיות לעשות מכל תמורה כפי גימטריא של התיבות ולצרפם להמירם. ובמאמר ומכלול וחשבון בקל יכול האדם להשיג שאין סוף לדבר הזה. וכל הענין הוא משום שהתורה רושם האלהות שאין לו סוף ותכלית. והעולם רושם התורה כמו שאמרו רז"ל שהביט הקב"ה בתורה וברא בה את העולם, ועיין בריש בראשית רבה (א, א) בפסוק (משלי ח, ל) ואהיה אצלו אמון, אל תקרי אמון, אלא אומן: