Chasidut על משלי 9:1

ונקדים דכללית השגה בהנמצאות כלול בשבע החכמות, שעליהם נאמר (משלי ט א) חצבה עמודיה שבעה, אף דיש בכל אחד מהשבע כמה חכמות רמות ונשגבות, מכל מקום כבר מוסכם מכל החכמים דנחלקים לשבעה סוגים, וכן כללית הנמצאות נחלקים לשבעה שבעה, שבעה רקיעים, שבעה ארצות, שבעה כוכבי לכת, ועיין באלשיך תהלים (בסימן י"ט) דהשבעה כוכבי לכת לאו היינו השבעה רקיעים, רק דבהשבעה רקיעים נכלל עולם המלאכים ועולם הכסא, כאמרם ז"ל (חגיגה י"ב ע"ב) עיין שם.

וידבר ה׳ אל משה לאמר וגו׳ בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות ויעש כן אהרן וגו׳, פירש רש״י להגיד שבחו של אהרן שלא שינה. אמרו רז״ל שכר מצוה מצוה, רצה לומר שהשם יתברך נתן לנו המצות כדי להדבק על ידיהם בהשם יתברך, וזהו שכר מצוה הוא מצוה, לשון צוותא, דהיינו שנדבק על ידי בהשם יתברך ואין לך שכר גדול מזה. והנה מצוה הוא אותיות השם הוי״ה ב״ה, כי השני אותיות ראשונות שהם מ״צ הם בא״ת ב״ש אותיות י״ה, ולהבין זה למה החצי הראשון של השם הוא נסתר באותיות א״ת ב״ש. הענין הוא שהשם יתברך ב״ה הוא סתים וגליא, נגלה מצד פעולותיו דהיינו הנסים והנפלאות שעשה לנו ועושה עמנו בכל עת ורגע, ונסתר מצד מהותו, והנה בהנגלה יש גם כן הנסתר, דהיינו מהותו יתברך שהוא החיות של הנגלה. וכתיב (דברים כ״ט, כ״ח) הנסתרות לה׳ אלקינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת, וצריך להבין מהו הריבוי בתיבת כל דברי וגו׳ אך שהשם יתברך נתן לנו ללמוד הנגלה של התורה, וצריך שתדע, למשל כשאתה מדבר עם אדם אחד עם מי אתה מדבר, הלא עם נשמתו וחיותו והראיה שבצאת נפשו כי מת, ודאי לא מדבר עמו, כך כשאנו לומדים התורה הנגלית, צריך שנדע שאנו מדברים עם הנשמה והחיות של הנגלה שהוא הנסתר דהיינו מהותו יתברך, כי הוא יתברך נשמה לנשמות והוא יתברך החיות של כל העולמות. כמאמר רז״ל הן הן גופי תורה, שכל התורה שבכתב ושבע״פ וכל המצות הנגלות הן המה הגוף של התורה, ומוכרח להיות בהן החיות והפנימיות דהיינו הרזין דאורייתא שהוא מהותו יתברך כנ״ל, וצריך לייחד הגוף עם הנשמה. וזהו לעשות את כל דברי התורה הזאת, דהיינו שצריך לייחד הגוף עם הנשמה שהם הרזין דאורייתא. וזהו שביקש משה רבינו ע״ה שמות ל״ג י״ח הראני נא את כבודך, דהיינו שביקש שישיג החיות והפנימיות של תורה שהוא הנסתר דהיינו מהותו יתברך. והשיב לו לא תוכל לראות את פני וגו׳ וראית את אחורי ופני לא יראו, ואמרו רז״ל קשר של תפילין הראה לו ולא התפילין עצמם. והענין הוא שהחלק הנגלה נקרא בשם בחינ׳ אחוריים, כמשל מי שרואה המלך מאחוריו והוא יודע שהוא אצל המלך אך אינו רואהו מלפניו, ופני לא יראו, שהוא החיות והפנימיות שהוא מהותו יתברך, זה אי אפשר לשום אדם להשיג, וזה לא היה רק לישראל בעת נתינת התורה שפסקה זוהמתן, השיגו החיות והפנימיות של התורה בחי׳ פנים, שנאמר (דברים ה׳, ד׳) פנים בפנים דבר ה׳ וגו׳, שהוא מהותו יתברך, וכן יהיה אי״ה לעתיד שיפסק הזוהמה וישיגו מהותו יתברך, כמו שאמרו רז״ל שיהיו מראים באצבע הנה אלקינו זה קוינו לו, ואז (ישעיה י״א, ט׳) ומלאה הארץ דעה וגו׳. וכן במצוה צריכים אנחנו לעשות מעשה המצוה שהוא הנגלה, והנסתר דהיינו הסוד של המצוה הוא הנשמה והחיות שלה שהוא מהותו יתברך, ולכן כשעושה בלא כוונה הוא כגוף בלא נשמה, כי מעשה המצוה הוא הגוף, והכוונה שהוא הסוד הוא הנשמה והחיות של המצוה, וצריך לייחד הגוף עם הנשמה וזהו נקרא יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, שמייחד המעשה שהוא הגוף עם הנשמה והחיות שהוא השם יתברך ב״ה בעצמו, ונעשה יחוד בכל העולמות. ולכן האותיות ו״ה שבמצוה הם נגלות, שהוי״ו הוא תורה שבכתב והה׳ הוא תורה שבע״פ, והשני אותיות הראשונים שהם אותיות י״ה הם נסתרים בא״ת ב״ש מ״צ, שהוא הנשמה והחיות דהיינו הסוד שהוא מהותו יתברך. וזהו שכר מצוה מצוה שמתדבק בה׳ הוי״ה ב״ה, ואין לך שכר גדול מזה. והנה אמרו רז״ל ע״פ (משלי ט׳, א׳) חצבה עמודיה שבעה, שנחלקה התורה לז׳ חלקים, כי הפסוק ויהי בנסוע מחלק הספר לג׳ ספרים, וידוע שהמצות הנקראים נר, כמאמר הכתוב כי נר מצוה ותורה אור. וזהו בהעלותך את הנרות, ר״ל כשתרצה להעלות עצמך עם הנרות דהיינו המצות, אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות, דהיינו ז׳ חלקי התורה שהם כל המצות יאירו אל מול פני המנורה, שהוא הפנימיות והחיות, דהיינו שתייחד הגוף שהוא הנגלה עם הנשמה והחיות, וזהו יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה ונעשה יחוד בכל העולמות כנ״ל. וזהו נקרא לשמה, כמאמר רז״ל טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו. דהנה ידוע שהנוקבא מקבלת מהדכר, ונוקבא הוא בחי׳ דלי״ת דלית לה מגרמה כלום רק מה שמשפיע לה הזכר, והנה המעשה של המצוה שהיא הגוף, הוא בחי׳ נוקבא דלית לה מגרמה כלום רק מה שמקבלת מזכר שהוא מהנשמה והחיות שהוא הסוד והנסתר. וזהו טב למיתב טן דו דהיינו כשמייחד הגוף שהוא הנוקבא בחי׳ דלי״ת כנ״ל, עם הנשמה והחיות שהוא הדכר בחי׳ ו׳, מלמיתב ארמלו, היינו כשעושה בלא כוונה הוא כגוף בלא נשמה, הוי כאלמנה שאין הנוקבא מקבלת מהדכר. וזהו לשמה לשם הנוקבא לייחד הגוף והנשמה כנ״ל, שהוא יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה ונעשה יחוד בכל העולמות כנ״ל:

וְזֶה בְּחִינַת הַדְלָקַת נֵר חֲנֻכָּה שֶׁמַּתִּתְיָהוּ וּבָנָיו וְכָל הַצַּדִּיקִים שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר זָכוּ לְבִטּוּל הַנַּ"ל בִּשְׁלֵמוּת עַד שֶׁהִמְשִׁיכוּ אַחַר כָּךְ גדולה מהרשימו הַנַּ"ל, שֶׁהוּא בְּחִינַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה הִתְגַּבְּרוּ עַל מַלְכוּת עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים הָרְשָׁעָה וְכַנַּ"ל. וּמִגֹּדֶל הַהֶאָרָה הַזֹּאת זָכוּ לְהַמְשִׁיךְ לַדּוֹרוֹת הֶאָרָה גְּדוֹלָה בְּכָל שָׁנָה 'בַּיָּמִים הָהֵם בִּזְמַן הַזֶּה' וְקָבְעוּ לָנוּ שְׁמֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה אֵלּוּ וְתִקְּנוּ לְהַדְלִיק בָּהֶם נֵר חֲנֻכָּה, שֶׁזֹּאת הַהַדְלָקָה הַקְּדוֹשָׁה הוּא בְּחִינַת הַמְשָׁכַת הָאוֹר וְהַזְּרִיחָה שֶׁל הרשימו מֵהַבִּטּוּל שֶׁמִּשָּׁם קַבָּלַת הַתּוֹרָה, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מִתְגַבְּרִין כְּנֶגֶד כָּל הַקָּמִים עָלֵינוּ שֶׁמִּתְגַּבְּרִין בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר בְּכָל פַּעַם כְּדֶרֶךְ שְׁנֵי אֲנָשִׁים הַנִּלְחָמִים זֶה בָּזֶה כַּנַּ"ל, אֲבָל עַל-יְדֵי בְּחִינַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה מֵאוֹר הרשימו הַנַּ"ל, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַדְלָקַת נֵר חֲנֻכָּה, עַל-יְדֵי זֶה מִתְגַּבְּרִים עֲלֵיהֶם כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן הֵם שְׁמֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ הֶאָרַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה מִשָּׁרְשָׁהּ, שֶׁהוּא בְּחִינַת יוֹם הַשְּׁמִינִי, שֶׁהוּא בְּחִינַת בִּינָה (יא) שֶׁכָּלוּל מג' רִאשׁוֹנוֹת שֶׁשָּׁם נֶאֱחַז וְנִתְפָּס אוֹר הַזְּרִיחָה שֶׁל הרשימו, כִּי בִּינָה לִבָּא, שֶׁהוּא בְּחִינַת שִֹמְחָה, בְּחִינַת (תהלים ד') נָתַתָּ שִֹמְחָה בְּלִבִּי, שֶׁהוּא כְּלִי לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה שֶׁנִּמְשַׁךְ לְתוֹךְ ז' יְמֵי הַבִּנְיָן, שֶׁהֵם בְּחִינַת הז' מִדּוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת כְּלַל הַתּוֹרָה, בְּחִינַת (משלי ט') חצבה עמודיה שִׁבְעָה כַּיָּדוּעַ, (יב):