Chasidut על משלי י:27

ויהיו חיי שרה מאה שנה וגו' (בראשית כג א). בב"ר (פנ"ח א') זה שאמר הכתוב (תהלים לז יח) יודע ה' ימי תמימים ונחלתם לעולם תהיה, כשם שהן תמימים כן שנותיהן תמימים, בת עשרים כבת ז' לנוי, ובת ק' כבת כ' לחטא. נ"ל על פי מ"ש הזוהר בפרשת ויחי (ח"א רכ"ד ע"א) יומין דבר נש אינון לבושין לנשמתין. והנה ידוע דעל ידי שמירת פיו ששותק לחבירו שמדבר עליו לשון הרע, נוטל את של חבירו. והנה איתא ברמ"א באו"ח (סי' א') סעיף א' שויתי ה' לנגדי תמיד (תהלים טז ח), הוא כלל גדול וכו', כי אינו דומה ישיבת האדם ותנועותו וכו', ולא דבורו עם בני אדם כדבורו במושב המלך, כל שכן כשישים האדם אל לבו שהמלך מלכי המלכים עומד עליו ורואה במעשיו וכו'. והוא יסוד היראה כל מי שיראת ה' על פניו, שומר פיו ולשונו, והיינו דכתיב (משלי י כז) יראת ה' תוסיף ימים, שנוטל של חבירו. דהא כתבו התוספות בעובדא דמרים מגדלי שער נשייא (חגיגה ה' ע"א) כי חזינא צורבא מרבנן דמעביר במיליה מוספינא ליה, אומר ר"י דאפילו מאן דסובר זכה משלימין לו, מודה בזה כיון שהוא ימים של אחרים, ושנות רשעים שאין פחד אלקים לנגד עיניהם ומלעיבים במלאכי אלקים, אף השנים שיש להם תקצרנה, והבן. וכבר כתבתי בדרושים דהיורש חלקו של אחרים אינו נצחי, ושלו נצחי, והיינו יודע ה' ימי תמימים, ר"ל כמו אשר ידעו ה' (דברים לד י), שמחבב השי"ת הימים שהם שלמים ולא יחסר מהעדר שמירת פיו, וקשה למה לא אמר שמחבב הנוספים, לזה אמר ונחלתם דייקא לעולם תהיה, מה שאין כן של אחרים. והיינו דברי המדרש הצדיקים כשם שהם תמימים כך שנותיהם תמימים, והיינו ויהיו חיי שרה וגו', שהיו כל השנים בהווייתן שלא חטאה ולכך היו תמימים, ושמא תאמר מפני שנגרע היופי ולא פחז היצר הרע, לכך אמר בת ק' כבת ז' ליופי, ואף על פי כן בת ק' כבת כ' בלא חטא, והבן.

והנלע"ד לבאר כל זה, דאמר הכתוב (משלי י, כז) יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצורנה. הענין הוא, כי עולמות העליונים אינם נופלים תחת הזמן, וכידוע פי' הרמב"ם בראשית ברא אלהים. ולהסביר קצת, הנה ידוע שאין שום מציאות בזה העולם שלא יהא מציאות דק רוחני למעלה, וכל מציאות שהוא כאן דק יותר מחבירו, יורה יותר על דקות וקדושת שרשו למעלה. ולכן אנחנו רואין בזה העולם מציאות הזמן שסדור ובא מדי יום יומו, והוא מציאות רוחני אינו מושג גם כאן מציאותו רק בשכל, וזה יורה ששרשו למעלה גדול מאד ורוחני וכל יום ויום יש לו שורש למעלה כל ימי עולם עומדים כולם יחד בגבהי מרומים דברים רוחנים קדושים, אלא שלפי זה העולם השפל אינו כדאי ואינו יכול לסבול בפעם א' יותר מקדושה אחת מאלו הקדושות, לכן אין נשפע בשום פעם יותר מקדושת יום א'. ולכן זה העולם נופל תחת הזמן, כי בגמר יום א' שפעו בא יבא שפע וחיות של יום השני שאי אפשר שישפיעו שניהם גם יחד, ולכן שיתא אלפי שני הוי עלמא (ראש השנה ל"א.) שכך עלה מנין שורש הימים המשפיעים חיותם כל יום ביומו, משא"כ למעלה עומדים כל הימים יחד ואין שם עבר הווה ועתיד רק הכל הווה.

ומה שאחשוב אני בישוב קושיא זו עם מה שהארכנו בפרשת חיי שרה כי כל יום מימי האדם הוא חלק מחיותו, וכבר ביאר בזה באור החיים מסדר זה בשם האר"י ז"ל כי כפי סכום הניצוצות אשר בנשמה כך הם ימי חיי האדם ע"ש באורך באופן כי כל יום הוא ניצוץ אחד מהנשמה, ומוטל על האדם לתקן כל יום ביומו עד סוף כל ימי חייו. וביארנו שם, כי יש צדיק גדול אשר ברוב קדושתו ועבודתו כל יום ויום מימי חייו מתקן הרבה ניצוצות מנשמתו או כולם, נמצא כל יום נחשב לו לשנים הרבה, וביארנו שם בזה ענין יראת ה' תוסיף ימים (משלי י, כז), וזהו ג"כ מה שארז"ל (ירושלמי בברכות פ"ה ה"ט) יגע ר' בון בכ"ח שנה מה שתלמיד כו', כי לרוב קדושת מדריגתו לא זו שתיקן כל יום ביומו ושעתו, אלא שבכל יום תיקן מה שצדיק אחר מתקן בכמה שנים. ועל ערך זה יצוייר משארז"ל (ראש השנה ב:) יום א' בשנה חשוב שנה, כי היות השנה הוא היקף א' יש שייכות מניצוץ יום אחד אל ניצוצי כל ימות השנה ההוא, לכן בקל יצוייר שיתקן האדם הצדיק ביום אחד מימות השנה כל ניצוצי השנה ההיא לכן יום אחד בשנה חשוב שנה.