Chasidut על משלי יג:20

ב או יאמר ויקם מלך חדש וגו'. כלומר מפני מה קם מלך חדש לחדש גזירות על ישראל מפני שלא ידע את יוסף פירוש שלא התחבר עם יוסף הצדיק. כי הולך את חכמים יחכם ורועה כסילים וגו' (משלי י"ג, כ') ואמרו חז"ל (פרקי דרבי אליעזר פרק כ"ה הובא בילקוט רמז פ"ד) למה הדבר דומה לאדם שהוא נכנס בחנות של בשמים אף על פי שלא לקח כלום ריח טוב קלט וכו'. וכן פרעה כל עוד אשר היה מחובר ומקורב ליוסף הצדיק ריח טוב קלט מאתו ולא היה יכול לעשות רע כל כך לישראל ואחר מיתת יוסף שנתחבר לשרי מצרים הרעים נאמר בו ורועה כסילים ירוע שחידש גזירות על גזירות ורשעות על רשעות. ועל כן נמנה מצות עשה בין רמ"ח מצוות עשה להתחבר לחכמים ותלמידיהם כמו שאיתא (ברמב"ם פרק ו' מהלכות דעות הלכה ב') כי זה שורש כל התורה והמצוות, ועל זה אמרו גדולה שמושה יותר מלמודה כמו שאמרו (בברכות ז':). כי התורה שאדם לומד בעצמו נודע שהתורה נאמר בה (דברים ד', מ"ד) וזאת התורה אשר שם משה ואמרו חז"ל (יומא ע"ב:) זכה נעשית לו סם חיים לא זכה נעשית לו סם מיתה כי לא המדרש עיקר אלא המעשה פירוש שיכוון האדם בעת הלימוד לעשות בזה קישוטין לשכינה ולעשות בזה תענוג ונחת רוח לבוראו ולשמור לעשות כל הכתוב בתורה אשר לומד.

ואמנם להבין בדרך הפשוט הוא כמו שאנו רואין כשיש צדיק בעיר ודאי אנשי העיר מתנהגים הרבה יותר בדרך האמת והיושר בעבודת ה' מבעיר אחרת אשר לא דר שם צדיק הדור כי על כרחך היא מצוה מפורשת בתורה ונמנית ברמ"ח המצוות להדבק בחכמים ובתלמידיהם כי כן דרך הבריות להיות למד ממעשה האיש אשר מקורב אצלו ורואה במעשיו ועל כן טוב לצדיק טוב לשכנו ולהיפוך וכו' כי דרך כל אדם להתלמד קצת ממעשה האיש השוכן אצלו. והמדובק בחכמים ותלמידיהם אי אפשר כלל שלא ילמוד ממעשיהם וכמו שכתב שלמה המלך ע"ה (משלי י"ג, כ') הולך את חכמים יחכם ורועה כסילים ירוע. החליט הדבר שאי אפשר לשנות רק ודאי ההולך עם חכמים יחכם וכו'. וכמשל שאמרו חז"ל (פרקי דרבי אליעזר כ"ה) להנכנס בחנותו של בשם אף על פי שלא לקח כלום ריח טוב קלט. והנכנס לחנותו של בורסקי אף על פי שלא לקח כלום ריח רע קלט ועל כן ודאי העיר שהצדיק בה אנשיה טובים ומלומדים יותר מבעיר אחרת ואמנם גם כשיצא הצדיק מן המקום הזה למקום עיר אחרת מכל מקום הרשימה שלו נשאר במקומו ויהיו אנשי העיר מתנהגים על דרך היושר מהרשימה הנשאר מאת הצדיק וכמו שאמרו חז"ל (בבראשית רבה ע', י"א) בפסוק (לקמן כ"ט, י') ורחל בתו באה עם הצאן בא וראה מה בין שכונות לשכונות להלן ז' היו ובקשו הרועים להזדווג להן הכא אחת היתה ולא נגע בה בריה ופירש המתנות כהונה לפי שאברהם היה דר שם למדו ממנו יראת האל, הרי כי רושם נשאר להם במקום ההוא מאברהם להיות גדורים מן העריות. וזהו שאמר יציאת צדיק מן המקום עושה רושם וזכרון להתנהג עוד כאשר היה לפניו. כמו דרך משל יתד ברזל החזק הקבוע בארץ אף אם ילקח היתד מן הקרקע רושם ישאר בארץ על זמן רב לומר כאן היה ברזל קבוע וזה הרושם שלו כן יראת הצדיק נשאר במקומו יתד במקום נאמן להיות ניכר ונקבע זמן רב מעשיו בין הבריות ולומדים ממעשיו אף אחר יציאתו, וכן אפילו ממקום שבא לשם, אם אנשי עירו אשר יצא משם שומעין התנהגותו ומעשיו ודרכיו הטובים נעשה רושם בלבם ונמשכים אחריו מקול הקורא לבד להתנהג כמעשהו אחר שניכר להם הצדיק ההוא מטוב הנהגתו ויראת חטאו. ואמנם זה הרושם נקרא בחינת אור החוזר כי הוא חוזר ממקום שהוא שם למקום אשר יצא משם והרשימה אשר נשאר במקומו הראשון מאז היותו, נקרא אור הישר. כי אינו דומה שמיעה לראיה, מאשר בעיניהם ראו מעשיו ודרכיו הישרים ויראת חטאו ואהבתו לה', זה הרושם נקבע ביותר ויותר. וזה רמז הקרא וזרח השמש ובא השמש וגו' כלומר הנה אחר זריחת השמש בא השמש ותשקע אורה בדרך לא מטי הנזכר והטעם כי אל מקומו שואף זורח הוא שם ולא תאמר שמקום התחתון נשאר כך כי אף על פי כן זורח הוא שם ברשימה הנשאר שם מהזריחה וזה אומרו אף שאל מקומו שואף מכל מקום זורח הוא שם במקומו במקום שיצא בבחינת אור הישר והרשימה הנשאר במקום זריחתו בראשונה.

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם. כִּי אֵלּוּ הַשָּׁלֹשׁ מִדּוֹת רָעוֹת הֵם הַהֵפֶךְ מֵהַבְּחִינוֹת קְדוֹשׁוֹת הַנֶּאֱמָרוֹת בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל. כִּי שָׁם מְבֹאָר מֵעִנְיַן הַנְּעִימוּת שֶׁנִּמְשָׁךְ עַל-יְדֵי צְדָקָה שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִגְדָּל כְּבוֹד ה' יִתְבָּרַךְ וְזוֹכִין לְשָׁלוֹם כַּנַּ"ל. וְהַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד הֵם הַהֵפֶךְ מִזֶּה, כִּי הַתַּאֲוָה הִוא הַהֵפֶךְ מִקְּדֻשַּׁת הַנֹּעַם, כִּי כָּל הַתַּאֲווֹת נִמְשָׁכִין מִנְּפִילַת הַמְתִיקוּת מִנֹּעַם הָעֶלְיוֹן כַּיָּדוּעַ. וְצָרִיךְ הָאָדָם לְהַשְׂכִּיל עַל דְּרָכָיו לִבְלִי לִהְיוֹת כָּרוּךְ אַחַר תַּאֲוַת הַמְתִיקוּת שֶׁל זֶה הָעוֹלָם רַק לְקַדֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ וּלְדַבֵּק אֶת עַצְמוֹ בַּנֹּעַם הָעֶלְיוֹן. גַּם עַל-יְדֵי הַתַּאֲוָה הוּא מְמַעֵט בִּצְדָקָה, כִּי רוֹצֶה לְמַלְּאוֹת תַּאֲווֹתָיו עַל-יְדֵי מָמוֹנוֹ וַעֲשִׁירוּתוֹ וּמַעְלִים עֵינָיו מֵעֲנִיִּים חַסְרֵי לֶחֶם וְאֵינוֹ נוֹתֵן צְדָקָה. וְזֶה עִקַּר פְּגַם הַנֹּעַם, כִּי עִקַּר הַשְׁפָּעַת הַנֹּעַם נִמְשָׁךְ עַל-יְדֵי צְדָקָה כַּנַּ"ל. וְהַכָּבוֹד הוּא פְּגַם הַכָּבוֹד דִּקְדֻשָּׁה כַּמְבֹאָר שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לִבְלִי לִרְדֹּף אַחַר הַכָּבוֹד, רַק לְהִסְתַּכֵּל עַל הַכָּבוֹד מֵאֵיזֶה מַאֲמָר נִתְהַוָּה זֶה הַכָּבוֹד וְלַחֲזֹר הַכָּבוֹד רַק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּמִי שֶׁרוֹצֶה בְּכָבוֹד פּוֹגֵם בָּזֶה. וְהַקִּנְאָה הִוא בְּחִינַת קִנְאָה שִׂנְאָה וּמַחֲלֹקֶת הֵפֶךְ הַשָּׁלוֹם. נִמְצָא שֶׁאֵלּוּ הַשָּׁלֹשׁ הֵפֶךְ קְדֻשַּׁת הַתּוֹרָה הַנַּ"ל. וְעַל-כֵּן מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם, כִּי הַכֹּל נִבְרָא בִּשְׁבִיל הָאָדָם דַּיְקָא כְּדֵי שֶׁיְּגַדֵּל כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ וּכְמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל. וּכְשֶׁפּוֹגֵם בָּזֶה יוֹצֵא מִן הָעוֹלָם חַס וְשָׁלוֹם, כִּי מִי שֶׁמִּסְתַּכֵּל הֵיטֵב בְּעִנְיַן בְּנֵי הָעוֹלָם עִקַּר מַה שֶּׁמְּאַבְּדִין חַיֵּי עוֹלָם נִצְחִיִּים הוּא עַל-יְדֵי שֶׁמִּתְקַבְּצִין בָּהֶם יַחַד כָּל אֵלּוּ הַשָּׁלֹשׁ מִדּוֹת רָעוֹת. כִּי כָּל אַחַת מֵאֵלּוּ הַשָּׁלֹשׁ מִדּוֹת רָעוֹת מַזֶּקֶת מְאֹד לְהָאָדָם. אֲבָל אַף-עַל-פִּי-כֵן הָיָה לוֹ אֵיזֶה תִּקְוָה לָשׁוּב וְלָצֵאת מִשָּׁם, אֲבָל עַל-יְדֵי שֶׁמִּתְקַבְּצִין אֵלּוּ יַחַד הֵם מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם לְגַמְרֵי רַחֲמָנָא לִצְלָן. כִּי בְּוַדַּאי הַתַּאֲוָה לְבַד מַזֶּקֶת מְאֹד לְהָאָדָם, אַךְ אַף-עַל-פִּי-כֵן אִם לֹא הָיָה חָפֵץ בְּכָבוֹד הָיָה לוֹ תִּקְוָה, כִּי הָיָה מַכִּיר אֶת מְקוֹמוֹ הַשָּׁפֵל וְהָיָה מְבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ נֶגֶד יִרְאֵי ה' הָאֲמִתִּיִּים וְהָיוּ יְכוֹלִים לְהוֹשִׁיעַ לוֹ בְּכַמָּה אֳפָנִים כִּי הוֹלֵךְ אֶת חֲכָמִים יֶחְכָּם (מִשְׁלֵי יג), וּבְוַדַּאי הָיָה לוֹ תִּקּוּן גָּדוֹל עַל יָדָם. אֲבָל הַכָּבוֹד הַמְדֻמֶּה שֶׁל זֶה הָעוֹלָם מַטְעֵהוּ וּמַטְרִידוֹ שֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁיְּאַבֵּד כְּבוֹדוֹ כְּשֶׁיִּתְקָרֵב לִירֵאִים וּכְשֵׁרִים אֲמִתִּיִּים. וּמֵחֲמַת זֶה מַטְעֶה אֶת עַצְמוֹ וְחוֹתֵר לִמְצֹא עֲלֵיהֶם קֻשְׁיוֹת וּסְפֵקוֹת וְכוּ' וּמִתְרַחֵק מֵהֶם. וְלֹא זוֹ אַף זוֹ שֶׁמִּתְגַּבֵּר עָלָיו הַבַּעַל דָּבָר עַד שֶׁיֵּשׁ לוֹ קִנְאָה וְשִׂנְאָה עֲלֵיהֶם וְעַל כָּל הַנּוֹגְעִים בִּכְבוֹדוֹ. וְעַל-יְדֵי כָּל זֶה נִטְרָד מִן הָעוֹלָם רַחֲמָנָא לִצְלָן, כִּי אִם יִהְיֶה מֵסִיר הַקִּנְאָה וְהַשִּנְאָה מִלִּבּוֹ וְיִתְקָרֵב לִירֵאִים אֲמִתִּיִּים יוּכַל לְהִנָּצֵל גַּם מֵהַתַּאֲווֹת רָעוֹת כִּי הֵם יוֹרוּ אוֹתוֹ דֶּרֶךְ הַיָּשָׁר וְהָאֱמֶת עַל-פִּי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה וּבְוַדַּאי הָיָה לוֹ אַחֲרִית טוֹב: