Chasidut על משלי יג:24

ב עוד יאמר ואלה המשפטים וגו'. כי הנה נודע אשר כל עיקר המתקת הדינים אינם בחסד, כי אם בשורשן ששם שורש הדין ושם מתמתקין ונכללים ברחמים, כמו שאיתא כמה פעמים בדברי האר"י ז"ל אין מספר (ובפרט בכוונת התקיעות בראש השנה עיין בהם) ולהבין מעט מזעיר לפי פשוטו ענין הדברים איך שהדין יהיה נמתק בשורש הדין כתבנו קצת במקום אחר, שהוא, כי אב החכמים שלמה המלך ע"ה אמר בספרו (משלי י"ג, כ"ד) חושׂך שבטו שונא בנו וגו', ולכאורה היה לו לומר חושׂך הכאה שונא וגו', כי השבט לבד אינו עושה מאומה אם לא יכה בה, ואכן הוא בדרך המשל כאב האוהב את בנו אהבה גמורה ורוצה מאוד שלא להניח ידו עליו להכותו בשום פנים, ואך הוא ירא שלא יטה הבן אשורָיו מני דרך הישר כשלא יכהו לעולמים, אז לוקח שבט חזקה וגדולה, ומראה לבנו לומר אם תטה אשורך, בה אכה אותך, ותולה את שבטו בבית למעלה בכדי שיראה הבן את השבט ויירא מלעשות רע ולא יצטרך להכותו. ועתה ראה והבן כי כל עיקר עשיית השבט הלז לא היה בכדי להעניש את בנו עמה, רק אדרבה להיפוך גמור שעשאה ותלאה לפני בנו בכדי שלא יניח שבט הרשע על בנו כלל, ואכן שאם יארע שאף על פי כן יעשה הבן הרע בעיני אביו להכעיסו במעשה ידיו ודאי שיצטרך האב להכותו עמה, אבל כל עיקר עשייתה לא היה כי אם לגודל האהבה והחמלה שלא יצטרך להכותו, ולזה חושׂך שבטו שונא בנו, פירוש מי שחושׂך את שבטו מלהראותו תמיד לבנו ולייראו בה, זה הוא שונא בנו, כי עבור כן ילך הבן בשרירות לבו ויצטרך להכותו, ולזה סיים ואוהבו שחרו מוסר ופירש רש"י שם שתמיד מייסרהו לבקרים וכו' פירוש כיון שאין עשיות השבט הוא להכות רק לייסרו בזה במוסר, על כן תמיד מייסרהו, מה שאין כן בהכאה שאי אפשר תמיד להכות, והבן.

לא יסור שבט מיהודה וגו'. כי הכתוב אומר (משלי י"ג, כ"ד) חושך שבטו שונא בנו וכן הקב"ה עם ישראל כי את אשר יאהב ה' יוכיח (שם ג', י"ב) ולא יחשוך שבטו ממנו ועל כן לא יסור ה' שבט מיהודה בכדי להזכירו תמיד ביראת ה' והכנעתו עד כי יבוא שילה מלך המשיח ואז ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים שלא יהיה שום בחינת יסורין בעולם כי אם שלום וברכה השקט ובטח.

ולזה אמר אראה מה אחריתם שודאי יהיה להם אחרית טוב כי דור תהפוכות המה שמהפכין הדין לרחמים בכל השלושה בחינות שזכרנו. הן בהפכת יסודותיהם וטבעם לטוב בבחינת התשובה באמת והן באמונתם וידיעתם במדת הדין שאינו אלא רחמים ועל ידי כן מהפכין למעלה אותיות הדין לרחמים. והטעם שעושין כך אומר הכתוב כי המה בנים לא אמון בם כלומר לצד שהם בנים אלי ובזה יודעין כי איזה אב יצער את בניו שלא בשביל אהבת הטוב וידוע כי חושך שבטו שונא בנו ואוהבו שחרו מוסר (משלי י"ג, כ"ד). ועל כן לא אמון בם כלומר שאינם מאמינים בהצער והעונש הנגלה להם לומר שח"ו צערם צער לעד ובשנאה עשיתי זאת ויודעים אשר ודאי כל זה בא באהבה ואהבת חסד וברכה גנוז בתוכו. ועל כן מהפכין הכל לטובה ולברכה וחיים עד העולם אמן כן יהיה בעגלא.