חסידות על משלי כח:יט

בפסוק ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חולם וגו' עד אלדי' יענה שלום פרעה וגו' והקשו המפרשים שהוא כפל ולא זכר וגו' וישכחהו וגם להבין ספורי דברים שנכתבו בתורה מה דהוי הוי וע"כ שהוא ג"כ בהווה ואיך הוא בכל אדם ובכל זמן. ונבאר מדרש אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו זה יוסף. ולא פנה אל רהבים ע"י שאמר לשר המשקים כי אם זכרתני והזכרתני נתוסף לו ב' שנים. והוא תמוהו דדרש זה יוסף ששם ה' מבטחו וחזר ואמר ע"י שאמר לשר המשקים זכרתני וגו' ולא שם מבטחו בה' א"כ סיפא סתרי לרישא. ועוד דמשמע שהעונש ב' שנים עבור שכפל לומר זכרתני והזכרתני והוא תמוהו דגם בפעם א' אינו ראוי לבטוח באדם ונ"ל דאי' בפסוק משלי ך"ח עובד אדמתו ישבע לחם ומרדף ריקם ישבע ריש והקשה בזוהר מקץ קצ"ט ע"ב וז"ל וכי שלמה מלכא דהוי חכים מכל בני עלמא היך אמר דישתדל ברנש למפלח ארעא וישבוק חיי עלמא וכו' וכדי לתרץ ק' זאת נבאר עו' פסוק שאח"ז איש אמונות רב ברכות ואץ להעשיר לא ינקה וכו' יעו"ש לבאר סמיכות הפסוקים והרב האלשיך ביאר כי טוב יותר האוכל מיגיע כפו לעבוד אדמתו בעצמו ומסתפק במועט שישבע בלחם ולא למעדנים יותר מזה שבוחר להעשיר ורודף אחר אנשים ריקם מממון שיקחו ממנו סחורה בהקפה מנה במאתים וזה ישבע ריש כאשר נוגש אותן בזמנם לפרוע פרעות פתע ישברו. ואם הנותן באמנה יאריך לקונים קו לקו יפרעו ויעשיר וזהו איש אמונות שאחר תתו סחורותיו ויבא הזמן ישוב ויאמין לו ויאריך זמן שנית שהוא אמונה על אמונה וז"ש איש אמונות רב ברכות שיבורך מפיהם ומפי עליון ויעשיר ואץ להעשיר שהוא אץ ודוחק להעשיר בזמנו מיד לא ינקה משבע ריש הנ"ל עכ"ל ולי נראה לפרש המשך הפסוקים בדרך מוסר [פשוט דכבר בארתי פ' המלך לא תוכל לתת עליך איש נכרי וגו' עפ"י משל המובא בח"ה] ותחלה נתרץ ק' הריף בפ"ב דשבת אמר רבה בר רב הונא כל אדם שיש בו תורה ואין בו יראת שמים דומה לגזבר שמסרו לו מפתחות הפנימיות ולא מסרו לו מפתחות החיצונות בהי עייל מכריז ר' ינאי חבל על דלית לי' דרתא ותרעא לדרתא עביד וכו' והקשה הריף וז"ל משמע דיראה היא מפתח החיצון והכתיב יראת ה' אוצרו. ועוד דמכריז ר' ינאי היפך מזה חבל וכו' דמשמע דיראה היא הבית וחכמה פתח ודוחק לומר דפליגי ומשני וכו' יעו"ש.

לבאר זה נבאר ק' מוהרשא' בפ"ב דשבת אמר רבא האי מאן דרחים רבנן הוי לי' בנין רבנן וכו' דדחיל מרבנן הוא גופא הוי צורבא מרבנן וכו' והקשה הא מעלת אהבה גדולה ממדת יראה וא"כ ראוי הי' וכו' יעו"ש ונבאר כל הנ"ל בחדא מחתא נראה לי דאי' בפ"ק דקדושין משנה מתיחד אדם עם אמו ועם בתו בקירוב בשר וכו' וכבר בארתי משנה זו בכמה פנים וכעת נ"ל דאי' בפרק ד' דברכות כשחלה ריב"ז אמרו תלמידיו רבי ברכנו אמר להם י"ר שיהי' מורא שמים עליכ' כמורא ב"ו אמרו לו עד כאן ותו לא אמר להם הלואי תדעו כשאדם עובר עבירה אומר שלא יראני אדם וכו' והקשו המפרשי' דאכתי הקושי' במקומו עומדת וכי חשידו בעיניו ה' תלמידיו גדולי עולם כולם יאמרו שמא יראני אדם ולא שמא יראני המקום וכו' והרב האלשיך בפ' שמיני דף קמז' ע"ד ביאר עפ"י מעשה דרב עמרם חסידא וכו' יעו"ש ולי נראה לדקדק דהוי ל"ל יראת שמים מה מורא שמים וגם דהוי ל"ל לכם מאי עליכם ונבאר משנה סוף סוטה נזיר הי' שמואל כדברי ר' נהוראי נאמר בשמשון מורה שנא' ומורא לא יעלה על ראשו ונאמר בשמואל מורה מה מורא האמור בשמשון נזיר וכו' א"ר יוסי והלא אין מורא אלא של ב"ו ר"ל שלא יהי' אימת אדם עליו אמר ליה רבי נהוראי וכו' שכבר היה עליו מורא ב"ו ע"כ לבאר משנה זו דאי' בפע"ח בפרק ו' מצות ברכת כהנים בסופו וז"ל אמור להם יברכך אמור גי' רמ"ח ע"ה וכו' וז"ס המורא שצריך אדם ליראה לפני הש"י ושיהא מורא אלדיו על ראשו סוד אור המקיף ברמ"ח איברים כמנין מורא והיא השכינה המקפת על ראשו של אד' המקפת המוחין שלו והנה הנזיר אין לו מקיף זה כי כל מקיפים אלו הם פנימים בו כי הוא עולה עד עתיקא וזה סוד האמור בשמשון מורא לא יעלה על ראשו כי אין לו מקיפים למעלה כי כולם תוך ראשו פנימי' עכ"ל וז"ס הוי מתפלל בשלומה של מלכות ואלמלא מוראה איש את חבירו חיים בולעו ועיין מזה בכתבי' ר"ל שמחמת מורא של אור המקיף של השכינה הנק' מל' שעל ראשו של אדם אין איש יכול לבלו' את חבירו כי הוא סוד ומוראכם וחתכם יהי' על כל חית הארץ משא"כ כשאדם עובר עבירה מסתלק המורא מעל ראשו ויוכלו לשלוט בו כמבואר בזוהר ותיקוני' ומשום זה אחר חטא דור המבול הוצרך לחזור הש"י ולברך את נח ובניו ומוראכם וכו' יעו"ש